נולד לשירים: 20 השירים הגדולים של עוזי חיטמן | פרויקט מיוחד

מי ידע שכך יהיה (1974)

השיר הראשון של עוזי חיטמן שהתפרסם נולד כ”מתנת שחרור” שלו מהצבא, בתום שירותו בלהקת פיקוד המרכז, ונחשב לאחד מהמנוני מלחמת יום הכיפורים. בתחילה כלל הטקסט שורות יותר פסימיות שמבטאות ייאוש, אך לבקשת הרדיו, שסירב לשדרו כך בתקופת מלחמה, שינה חיטמן את המילים לטקסט המוכר. מי שביצע את השיר היה בעז שרעבי, שהפך אותו ללהיט.

“את עוזי חיטמן הכרתי בזמן המלחמה כשהופענו יחד בפני חיילי צה”ל במוצבים השונים”, משחזר שרעבי. “עוזי היה ביישן, אינטליגנטי, עם חוש הומור מפה ועד הודעה חדשה. באחד הימים ישבנו במלון ועוזי שר שורה מהשיר שלו. שמעתי את זה והאוזן המוזיקלית שלי נדלקה. ביקשתי להקליט את השיר. הייתי אז כבר מפורסם ועוזי היה עדיין אנונימי, אבל הבנתי שיושב לידי בן אדם מוכשר ברמות כפזמונאי וכמלחין. עוזי שינה את המילים כדי שהרדיו יוכל לקבל אותן, ובחופשה הבאה שהייתה לי הקלטתי את השיר. מאז הוא מלווה אותי בכל הופעה”.

מה חשוב היום (1974)

“ביום השלישי למלחמת יום הכיפורים חזרתי מפריז ומשדה התעופה נסעתי לרפידים, להופיע כחוליית בידור עם דודו דותן”, נזכר אבי טולדנו, שחיבר את הלחן (לצד אריה גור) וביצעו למילותיו של חיטמן. “פגשתי שם את עוזי וסיפרתי לו שיש לי מנגינה חדשה אבל אני לא יודע מה לכתוב. הוא שאל: ‘אתה רוצה שאנסה לכתוב את הבתים?’. אמרתי לו ‘בשמחה’. תוך חצי שעה עוזי חזר עם הטקסט וכך נולד ‘מה חשוב היום’, שעד היום אין מופע בלעדיו”.

למה הגדולים לא לומדים מהקטנים? (1974)

שיר הילדים הראשון שכתב והלחין חיטמן בוצע על ידי דודו זכאי בפסטיבל שירי הילדים החמישי והגיע למקום השלישי. “הרגשתי שזה יהפוך ללהיט מהרגע הראשון ששמעתי אותו, הגם שזה התכתב במובן מסוים עם המלחמה וקרא לשובם של האבות הלוחמים הביתה”, מספר זכאי. במקביל לביצועו של זכאי זכה השיר לביצוע של הילד דוד נחייסי בן ה־9, שלימים הפך לדוד ד’אור.

הייתי הילד הכי קטן בכיתה (1974)

השיר היחיד שעוזי חיטמן הלחין למילותיו של יהונתן גפן הופיע בספרו של גפן “הכוכבים הם הילדים של הירח” ובוצע על ידי ציפי שביט. “כשעבדתי עם עוזי על תקליט שלי, הוא התקשר אליי לילה אחד בחצות ואמר: ‘יש לי שיר שהלחנתי הרגע, את חייבת לבוא לשמוע אותו’. אמרתי לו: ‘עוזי, אמצע הלילה, מה בוער? זה לא צנתור’”, אמרה לי פעם שביט. “הוא התעקש, אז התייצבתי אצלו, הוא התיישב עם הגיטרה והתחיל לשיר לי את השיר הזה. הרגשתי שהשיר נכתב בדיוק עליי ועל קומתי הנמוכה. ירדו לי דמעות והבנתי שחיי עומדים להשתנות בזכות השיר. זה שיר דרמטי על שיברון לב, ומאז הוא מלווה אותי בכל הופעה”.

ניגונה של השכונה (1976)

השיר הראשון שכתב והלחין חיטמן בגיל 18, ובו כתב על זיכרונות ילדותו ונעוריו משכונת “גבעת נפוליאון” ברמת גן שבה גדל. חיטמן הקליט לראשונה את השיר בשנת 1976 במסגרת להקת "הפופולים" שהקים, אך לפרסומו הרב זכה השיר הודות לביצוע של יזהר כהן שהוקלט גם באותה שנה.

“את ‘ניגונה של השכונה’ עוזי השמיע לי לראשונה כשהיינו בסיבוב הופעות בחו”ל במסגרת פסטיבל הזמר החסידי”, מספר כהן. “כשחזרנו לארץ, הרגשתי שאני חייב שהשיר הזה יהיה בתקליט הראשון שלי. מי שעשה את העיבוד היה עולה חדש מרומניה, ננסי ברנדס, שהפך אותו לפנינה. אחד הרגעים היפים שהיו לי עם עוזי היה כשהוא קיבל את פרס אקו”ם על מפעל חיים, ומבין כל השירים הידועים שלו, בחר דווקא בשיר הזה ובי לבצע אותו על הבמה”.

אדון עולם (1976)

למרות שלחנו של חיטמן לפיוט הנודע הוא מהמפורסמים בעולם, כשבוצע לראשונה בפסטיבל הזמר החסידי השמיני בשנת 1976, חיטמן ושותפו לביצוע עודד בן־חור הסתפקו רק במקום השני. “בוקר אחד התעוררתי משנתי, הכנתי כוס קפה והתיישבתי ליד הפסנתר”, סיפר פעם חיטמן. “בתוך דקות ספורות כבר היה לי הלחן ל’אדון עולם’. בזמן שהלחנתי את השיר ראיתי בדמיוני את סבי המנוח רוכב על אופניים”.

“כשעוזי התיישב על הפסנתר בחדר החזרות וניגן את ‘אדון עולם’, פשוט נדהמתי”, משחזר בן־חור. “אמרתי לו: ‘עוזיל’ה, תשמע חביבי, אף פעם לא ביקשתי ממך משהו אבל הפעם אני מבקש לשיר את השיר הזה יחד איתך’. הוא מיד הסכים, וההופעה עם השיר הייתה חוויה רוחנית. הוא מתנגן בכל מקום בעולם עד היום”. למעשה, זה הלחן הלא מסורתי הראשון שהצליח להשתלב בתפילות וחולל מהפכה בז’אנר האמוני.

לילה בלי כוכב (1976)

להיט הפריצה של שימי תבורי שבישר על תחילת עבודתו ארוכת השנים עם חיטמן שהולידה למעלה מ־40 שירים. “המפגש הראשון שלי עם עוזי היה בבית הוריו, כשהוא ישב על הפסנתר וביקש שאשיר לו שיר. פצחתי בשיר ‘הלנה’, והוא אמר לי: ‘וואי, וואי, וואי, אני הולך לעבוד איתך כל החיים’”, מספר תבורי. “בהתחלה השיר הזה קרטע במצעדים, אבל אחרי שהופעתי איתו בפעם הראשונה בתוכנית ‘להיט בראש’ הוא הפך ללהיט הפריצה שלי”.

את מילות השיר, שנכלל בתקליט הבכורה של תבורי (“חיפשתי שירים לצאת לעולם”), כתב יואל ריפל בעת ששהה בבית חולים שדה בזמן מלחמת יום הכיפורים, לאחר שנפצע כטנקיסט בקרבות בסיני והיה עצוב מכך שבחורה שאהב התרחקה ממנו. כשחיטמן, חברו, ביקר אותו בביתו בתקופת ההחלמה, הוא הגיש לו את הטקסט והשאר היסטוריה.

רציתי שתדע (אלוהים שלי) (1977)

להיטו הראשון של חיטמן כזמר בוצע בפסטיבל שירי הילדים השמיני והגיע למקום החמישי. במקור הציע חיטמן את השיר לשימי תבורי, אך כיוון שתבורי לא התחבר לשיר הנאיבי ולא רצה להיות ממותג כאמן ששר לילדים הוא סירב, ובלית ברירה חיטמן ביצע אותו בעצמו.

נולדתי לשלום (1979)

השיר בוצע לראשונה על ידי להקת הבנות "סקסטה" בפסטיבל הזמר והפזמון 1979. תחילה סירבו חברות הלהקה לשיר אותו, מאחר שהוא היה מנוגד לקו המוזיקלי שלהן, אך לבסוף השתכנעו והשיר הגיע למקום הרביעי בפסטיבל ולאחד השירים המזוהים עם הלהקה. “בשנת 1978, כשנולדתי, אבא כתב את השיר הזה עליי, על רקע שיחות השלום עם מצרים”, סיפר לי בעבר עידו חיטמן, בנו הבכור של עוזי. “הוא קיווה שאיוולד לתוך מציאות של שלום ואהבה”.

עוד סיפור אחד של אהבה (1982)

אחד מלהיטי הדגל של שימי תבורי הוקלט עבור אלבומו “שבועת עולם” בליווי להקת "ברוש". חיטמן סיפר פעם שכתב את המנגינה בהשפעת השיר “Good Night” של הביטלס, וכי השיר למעשה מדבר על אהבה של שחקן לקהל, כשהקהל נמשל לבחורה.

מרלן (1984)

בשנת 1984 החל חיטמן לכתוב שירים עבור זוהר ארגוב, לאלבומו “כך עוברים חיי”. אחד הלהיטים מהאלבום היה “מרלן”. “זוהר השמיע לי במהלך נסיעה שיר צרפתי של אנריקו מסיאס”, נזכר אשר ראובני, אמרגנו של ארגוב דאז. “הגענו לעוזי וזוהר אמר לו שהוא רוצה שיר על אהבה נכזבת, שהמילה ‘מרלן’ תהיה בו מוטיב. כעבור יומיים עוזי שלח לנו את השיר שהפך ללהיט”.

עד מתי אלוהיי? (1984)

להיט נוסף שחיטמן כתב עבור ארגוב לאותו אלבום הוא מילים שהוא הלביש על לחן יווני של אפוסטולוס קאלדארס, ומבטא בצורה ביוגרפית כמעט את חייו של הזמיר. “השיר מבטא את זוהר בצורה מושלמת”, אומר ראובני. “אתה יודע כמה קשה היה להקליט אותו? תפסתי את זוהר, שברתי לו את מבחנת הסמים ואמרתי לו להיכנס לאולפנים להקליט. ביקשתי מהטכנאי לשים פרגוד ולהחשיך את האולפן, כדי שזוהר לא יראה אף אחד. זוהר שר את השיר מהבטן, כאילו חרב עליו עולמו, הוא זעק מתוך כאב, ויצא לו קול עילאי בשיר”.

כמו צועני (1985)

חיטמן הציע את שירו זה ליגאל בשן כדי שזה יבצעו בתחרות הקדם אירוויזיון. בשן, שבעבר השתתף בקדם אירוויזיון ונכשל, התנה את השתתפותו בתחרות בכך שחיטמן יבצעו יחד איתו (“כך שאם תהיה פשלה, לא אהיה בה לבד”, אמר פעם). חיטמן צירף את הכנר יונתן מילר לחזרות, והשלישייה הופיעה עם השיר בקדם והגיעה למקום השני בהפרש של נקודה אחת מהמקום הראשון (יזהר כהן בשיר “עולה עולה”). לאור הצלחת השיר החליטו השלושה להופיע כשלישייה רשמית וקראו לעצמם “כמו צועני”. בהמשך קיבלו תוכנית טלוויזיה והפכו לשלישיית “הופה היי” המיתולוגית.

אנחנו נשארים בארץ (1985)

“אחרי שהפסדנו את המקום הראשון בקדם אירוויזיון ליזהר כהן, חזרתי הביתה קצת מבואס והדהדו לי המילים ‘אנחנו נשארים בארץ’”, סיפר פעם יגאל בשן. “צלצלתי לעוזי, השמעתי לו את המנגינה שחיברתי והוא כתב את השיר בצורה הומוריסטית על ההפסד שלנו”. השיר, שביצעה שלישיית “כמו צועני”, הפך ללהיט וזכה בתואר “שיר השנה” במצעדים (בכך השיג את “עולה עולה” של יזהר כהן שהגיע למקום השני).

אדוני ראש העיר (1985)

כחלק משיתוף הפעולה שלהם, חיטמן ובשן כתבו את “אדוני ראש העיר” שבשן ביצע בפסטיגל (והגיע למקום הרביעי). כחלק מכתיבתו של חיטמן לילדים בגובה העיניים, הוא סיפר פעם שבכתיבת השיר ניסה להיכנס לראשו של ילד שהיה רוצה להרגיש פעם מה זה להיות מנהיג ומה הוא יכול לשנות כדי שיהיה יותר טוב לחבריו, מתוך מטרה להסביר לילדים על משמעות הבחירות והדמוקרטיה.

תודה (1986)

אחד ההמנונים הידועים של חיים משה נולד כשמשה נכח בהופעתו של הזמר היווני יורגוס דלארס במדיסון סקוור גארדן בניו יורק, ובעת ששמע אותו מבצע את שירו “אולה קלה” התלהב, וכשחזר ארצה ביקש מחיטמן לכתוב מילים עבריות ללחן הזה.

“בפעם הראשונה שהשמעתי לו את השיר של יורגוס דלארס ‘אולה קלה’, עוזי שר עם חיוך על הלחן ‘אוי לכלה, אוי להוריה’”, מספר משה. “ואז הוא אמר שיש מילה אחת שחסרה בלקסיקון הישראלי, והיא ‘תודה’. משם, בכישרון רב, הוא כתב את הלהיט הענק. עד היום, 38 שנים אחרי שהשיר יצא, אני חותם איתו כל מופע”.

בארץ הזאת (1989)

השיר נכלל באלבום הסולו השני של חיטמן “אורח”, והוא נחשב לשיר המחאתי־פוליטי ביותר שלו, ובכך הוא שונה משאר שירי אהבת המולדת שנהג לכתוב, בייחוד בשורה: “יש כאלה שלוקחים מונופול על החוכמה, הם יודעים יותר טוב ממני, הם יודעים יותר טוב ממך, מה טוב בשבילי, מה טוב בשבילך”. בשיר הוא יוצא נגד מי שמטילים ספק בפטריוטיות שלו בגלל דעות כאלו ואחרות, ומעיד כי בדומה להם גם הוא מטייל בארץ, נלחם עליה, איבד חברים במלחמות ושר לה.

כאן (1991)

השיר שהביא את חיטמן (כיוצר) לאירוויזיון שנערך ברומא ובו זכו מבצעיו, אורנה ומשה דץ (“דץ ודצה”), במקום השלישי בגמר, במרחק של שבע נקודות בלבד מהמקום הראשון. למעשה, חיטמן הציע את השיר לירדנה ארזי בקדם האירוויזיון של 1988 אך היא דחתה אותו. חיטמן לא ויתר וב־1989 שלח אותו יחד עם הדצים – ושוב נדחה.

רק בפעם השלישית הצליחו הצמד הכריזמטי והמלחין המוכשר להשתחל לקדם. בצירוף מקרים מצמרר, הצמד ביצע את השיר באירוויזיון זמן קצר אחרי סיום מלחמת המפרץ, במהלכה הבית היחיד שנפגע ישירות מסקאד היה בית ילדותו של חיטמן. לכן, כשהצמד שר “כאן ביתי פה אני נולדתי” ו”אין לי שום מקום אחר בעולם” – תפסו המילים משמעות חזקה יותר עבורו.

עכשיו התור לאהבה (1997)

השיר היחיד שכתב והלחין חיטמן עבור אריק איינשטיין נכלל באלבומו של הזמר “לאן פרחו הפרפרים” (1997) והוא עוד אחד מיני שירי האהבה הרבים שכתב עוזי לאהבת חייו, איה. השיר מתאר את חיי הזוגיות בגיל מבוגר ואהבה ששורדת את כל המהמורות שבדרך. חיטמן הקליט גרסה משלו לשיר ותכנן להוציאה ב־18 באוקטובר 2004, אך יום לפני כן הוא נפטר בפתאומיות בגיל 52 והשיר נשא את שם אלבומו האחרון שיצא אחרי מותו. בימים אלה זוכה השיר לעדנה בביצועו של עומר אדם.

לכל אחד יש (2000)

“יובל ניסני, המנהל שלי (דאז), תיאם לי פגישה עם עוזי חיטמן בביתו“, סיפר ליאור נרקיס בראיון בעבר. “פגשתי את עוזי והוא הגשים לי חלום. הפגישה עם עוזי שינתה את חיי. עוזי כתב לי את ‘לכל אחד יש’, שיר אהבה שלו לאשתו, איה, ואז המנהל שלי פנה לשלומי שבת שילחין את השיר. בהתחלה שלומי היסס, כי לא הייתי מוכר כל כך, אבל בסוף הוא הסכים".

"כשהשמעתי לו את הסקיצה, הוא לא כל כך אהב את התוצאה, וכדי להכווין אותי הוא הקליט גרסה משלו לשיר. עוזי, על דעת עצמו ומבלי ליידע אותנו, חיבר בין הגרסאות באופן מלאכותי והשמיע את זה לשלומי. שלומי היסס אם זה נכון לשחרר דואט איתי, כי שוב, לא הייתי מוכר. עוזי התעקש, שלומי השתכנע והשאר היסטוריה – השיר זכה בתואר ‘שיר השנה’ בתחנות הרדיו ומאז מלווה אותי בכל הופעה".