אחד השירים הפופולריים ביותר ששרים לוחמי צה"ל בחודשים האחרונים לפני כניסתם לקרב הוא “עוד אבינו חי", שפזמונו הוא “עם ישראל, עם ישראל, עם ישראל חי". הפזמון הזה, שבצד הרמת המורל מקבל בימים אלה משמעות מיוחדת, מבטא את רוחו של המלחין והמבצע המקורי של השיר, הרב המנוח שלמה קרליבך, שכונה “הרבי המרקד" ושבימים אלה מציינים 30 שנה לפטירתו.
“שולחים לי בכל יום סרטונים של חיילים שרים את השיר הזה של אבא שלי, וזה כל כך מרגש אותי", אומרת נדרה (דרי) קרליבך בת ה־47, בתו הצעירה של הרב, שעלתה לארץ לפני 19 שנה מקנדה. “זה נותן לי את התחושה שהרוח שלו עדיין כאן. בכל שמחה ובכל תפילה הוא נוכח, השירים שלו מושרים. אבא שלי נגע בכל כך הרבה לבבות דרך היצירה שלו. באמצעות השירים הוא הצליח לחבר בין נשמות. כילדה אני זוכרת שבכל מלחמה בישראל אבא שלי עלה על המטוס הראשון כדי להיות בין החיילים, לתת להם כוח".
"שום דבר לא השתנה": 30 שנה לפיגוע התופת הנורא בקו 5
ההיכרות הראשונה והמפגש האחרון: חברים של חטופים מספרים על המאבק להחזרתם
“במקור, אבא יצר את השיר הזה כתמיכה ביהודים בברית המועצות", מוסיפה נשמה קרליבך בת ה־50, בתו הבכורה של הרב. נשמה, יוצרת וזמרת שמופיעה עם שירים מקוריים ועם שירי אביה, והופיעה לצדו כבר מגיל 15. “מאז 7 באוקטובר השיר הפך שוב להמנון בקהילות היהודיות ברחבי העולם. הוא חלק מהקאנון היהודי".
הרבה לפני שישי ריבו, חנן בן ארי ואודיה מילאו היכלי תרבות עם שירים אמוניים, רבי שלמה קרליבך היה הרוקסטאר של הזמר החסידי. כשובר מוסכמות בכל רמ"ח איבריו הוא היה הראשון למזג בין מוזיקת פולק־רוק־פופ ובין טקסטים מהמקורות, להלחין פזמונים שיושרו בישיבות חרדיות וגם בדיסקוטקים, וכל זאת בעזרת גיטרה, חיוך ושאיפה לשמח ולקרב לבבות.
רק לאחר מותו של קרליבך הוארה דמותו באור נוסף, ולא מחמיא. עדויות שונות על מעשים מגונים והטרדות מיניות שביצע, לכאורה, עוררו הדים ואף עוררו התנגדות להנצחתו ולהשמעת שיריו.
מדילן ועד ריקי גל
שלמה קרליבך נולד עם אחיו התאום אליהו חיים קרליבך בברלין בשנת 1925. בשנת 1931, עם התחזקות המפלגה הנאצית בגרמניה, עברה המשפחה לעיר באדן שבאוסטריה וב־1939 היגרה לארצות הברית. שלמה למד בישיבת "תורה ודעת" ומאוחר יותר עבר לישיבת לובביץ’. בהמשך הסתובב בישיבות בארצות הברית והפיץ את תורת חב"ד. לאחר שהחל להעביר שיעורי יהדות לקהל מעורב של גברים ונשים באוניברסיטת קולומביה, ונתקל בביקורת של הרבי מלובביץ’ על גישתו הליברלית, החליט קרליבך לעזוב את הישיבה ויצא לדרך עצמאית.
בשנות ה־50 וה־60, כשתרבות הנגד בארצות הברית ערערה על מוסדות מסורתיים רבים, קרליבך, בדרכו הייחודית, הציע אלטרנטיבה יהודית, שלא הייתה דתית במובן המקובל, אבל מלאה ברוחניות, תוך חיבור הדור הצעיר לדת בעזרת תפילות וניגונים פשוטים. בשנות ה־60 התחבר לאמנים פורצי דרך כבוב דילן ונינה סימון, השתתף בפסטיבלי פולק וסירב להצעה להשתתף בפסטיבל וודסטוק.
בשנת 1959 הקליט קרליבך את תקליטיו הראשונים, בהם להיטיו “אשא עיני" ו"עוד יישמע". לאורך שנות ה־60 וה־70 הרבה להקליט אלבומים שזכו להצלחה בינלאומית. לאורך הקריירה הלחין והקליט למעלה מ־1,000 מנגינות ושירים, חלקם כבשו את מצעדי הפזמונים בישראל בביצוע זמרים ידועים.
בין הלהיטים, “עוד אבינו חי" (ריקי גל), “והאר עינינו" (השלושרים) ו"הנשמה לך" (אהוד בנאי). קרליבך הופיע עד ימיו האחרונים בקהילות יהודיות רבות ברחבי העולם, כשלישראל, בה הופיע לראשונה ב־1960, היה לו יחס מיוחד. “הוא תמיד אמר: ‘ליהודי יש שתי רגליים – אחת לבקר בישראל כמה שיותר, והשנייה לשוטט בעולם’", מצטטת נדרה.
בשנת 1976 התיישבו חסידיו של הרב קרליבך ביישוב מבוא מודיעים, שם הוא התגורר באופן חלקי. רק בגיל 48 נישא קרליבך לאיילין גליק, שאת שמה שינה לנעילה. לבני הזוג נולדו שתי בנות, ובסוף שנות ה־70 עברו נעילה ובנותיה להתגורר בטורונטו.
קרליבך היה שקוע רוב הזמן במסעותיו בעולם. “בדרך כלל ראיתי את אבי פעם בחודש, לפעמים פחות מזה", מספרת נשמה. “הוא כמעט לא היה בבית. מצד אחד, זה כאב מאוד. אבי היה האדם הקרוב אליי ביותר והתגעגעתי אליו מאוד. מצד שני, הקשר בינינו היה ייחודי. לרבים מחבריי היו הורים יותר ‘נורמליים’, שהיו בבית כל יום, אבל הם לא חלקו איתם את מחשבותיהם וחוויותיהם הפנימיות ביותר. אבא היה האדם החשוב ביותר בחיי".
“לא היה לו הרבה זמן להיות איתנו, אבל כשהיה בבית הוא הרעיף עלינו אהבה, הצחיק אותנו ותמך בנו", מוסיפה נדרה. “היה לו לב ענק. הוא היה מסתובב איתנו ברחוב ונותן את כל הכסף שהרוויח בהופעה להומלסים. היה לנו בבית כלב חמוד, וכשהכלב ביקש אוכל אבא היה נותן לכלב את הארוחה שלו בלי לחשוב".
“אבי היה אדם קסום, ייחודי ומורכב", מסכמת נשמה. “אדם בעל לב שבור, לעתים קרובות בודד, אבל גם חולם, במובנים רבים מלא תקווה יתרה. הוא האמין באמת ובתמים שהכוונה הנכונה, התפילה והמנגינה יוכלו לרפא את השברים של העולם. הוא נסע ושר, ולא הפסיק עד יומו האחרון".
הצד העגום של הגיטרה
על אף הפופולריות הרבה שלה זכה בעולם, בשנותיו האחרונות מצא עצמו קרליבך במצוקה כלכלית. “במשך עשרות שנים הוא תמך בעשרות משפחות, אבל את החשבונות שלו ושל משפחתו הוא לא שילם", מתארת נשמה. “בשנים האחרונות לחייו הוא התקשה יותר לשאת בנטל. היה לו מאבק קשה מאוד על קיום כלכלי".
בסוף שנות ה־80 עבר קרליבך ניתוח לב. “הרופאים אמרו לו להוריד הילוך בהופעות ולהרגיע, אבל הוא לא הקשיב ורק הגביר את קצב ההופעות כי הלב שלו אמר לו שזה מה שאנשים צריכים", אומרת נדרה.
ב־20 באוקטובר 1994, כשישב במטוס והמתין להמראה נוספת, הרב שלמה קרליבך לקה בהתקף לב ונפטר. בן 69 היה במותו. השיר האחרון שניגן במטוס, דקות לפני פטירתו, היה הפסוק “חסדי ה’ כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו". הוא נטמן בהר המנוחות בירושלים.
“התקופה שאחרי מותו של אבי הייתה הכואבת והמבלבלת ביותר בחיי", מודה נשמה. “הרבה קשרים שהרגשנו שהם אמיתיים נעלמו. הבנתי שאבי היה חסר כסף, ושאנחנו בחובות מעל הראש. שנים רבות סיפרתי לאנשים שהתחלתי לשיר כדי שאבי ייזכר. ההרגשה הזו הייתה אמיתית, אבל האמת העמוקה היא שהתחלתי לשיר יום אחרי השבעה כי הייתי מוכרחה לחלץ את משפחתי מעוני כבד".
אחרי פטירתו של קרליבך, ב־1998, פורסמה כתבה במגזין יהודי בארצות הברית, שבה נחשפו טענות בדבר מעשים מגונים והטרדות מיניות שביצע כביכול קרליבך בנשים ובנערות לאורך השנים. בעקבות פרסומים נוספים ומחאה שהתעוררה, בוטלה הכוונה לקרוא רחוב על שמו בניו יורק ואף הוטל חרם על השמעת שיריו. עם זאת, אשמתו של קרליבך לא הוכחה.
“יש לי הרבה מה להגיב על זה, אבל בגלל שמדובר בכתבה לציון 30 שנה לפטירתו של אבי, ומטרתה היא לכבד את מורשתו, אעדיף שלא להגיב הפעם", אומרת נדרה.
אחותה נשמה התייחסה לנושא בבלוג שכתבה באתר Times Of Israel ב־2019: “כשהחלו להאשים את אבי בהטרדה ובהתנהגות מינית בלתי הולמת, לא הייתי מסוגלת ליישב בין עבודתו הקדושה ובין התיאור שלו כטורף, שמעולם לא הכרתי. הרגשתי שהמידע הזה מחלל את מערכת היחסים שלי עם אבי ופוגע ביכולת שלי לכבד אותו ולאהוב אותו, והייתה גם תרעומת על כך שהוא לא יכול היה להגן על עצמו״.
״הנטל של שתיקתי התחיל להכביד עליי ונקרעתי בין הרצון לכבד את אבי ובין הצורך הנואש לדעת את האמת. כששם המשפחה שלי הפך טריגר הגורם טראומה לנשים, והחרם כנגד אבי הופנה כלפיי, עיניי נאלצו להיפתח. אני מבינה היום שלא מספיק הבדלתי את עצמי ממנו. לא הפסקתי לאהוב את אבי ולעולם לא אפסיק, אבל ראיתי יותר מדי מכדי שאוכל לעצום את העיניים. אם הוא היה בחיים, הייתי אומרת לו שהוא טעה. הייתי נמצאת לידו, אך לא עומדת לצדו".
נשמה, המתגוררת בניו יורק, ממשיכה את דרכו המוזיקלית של אביה. היא צירפה למסע את דור ההמשך, ילדיה רפאל בן ה־17 ומיקה בת ה־14. “הם באמת הטובים ביותר ממורשת אבי", אומרת האם הגאה. “אנחנו מופיעים יחד למען תמיכה בישראל בשנה האחרונה, יוצרים מוזיקה חדשה ומחדשים את המנגינות היפות של אבי. המורשת חיה וקיימת".