אחרי חיפושים ארוכים של דרך אומנותית שתתאים לה, אנה זק פיצחה את הנוסחה שתפורה למידותיה, והיא עשתה זאת מוצלח עם "לך לישון", "מי זאת" ו"אולסטאר וגופיות", וקצת פחות מוצלח עם "מה נשאר לי ממך", "הודי", "ויני וידי ויצ'י" ו"עוד אחד". 

הבעיה בפיצוח נוסחה ללהיט זה שאם לא מנסים להעז ולשנות או לשבור את הנוסחתיות שלפעמים נדבקים אליה ומפחדים לסור ממנה – היא הופכת לקיבעון וגורם לאמן לעמוד במקום. זו הייתה התחושה שאפפה אותי ב"לא להתאבסס". הרעש שנוצר סביב השיר בשל הכותרות במדורי הרכילות על תחרות עם נועה קירל ועל עטיפת הסינגל שעוררה סערה (בשל התנוחה בה זק מצולמת, כדברי הטוקבקיסטים/ות) יותר מעניין מהשיר עצמו.

בתכלס זה שיר פופ, יש בו רגעים קליטים ורגעים פחות קליטים, פזמון נחמד, אבל אין בו את הגימיק המספיק חזק כדי להפוך לשיר שכל המדינה תרצה לדקלם, אין בו את הרעב והתיאבון של זק להמציא עצמה מחדש ואין בו בעצם את הייחודיות שאפיינה את הלהיטים שציינתי לעיל, שמשמיעה ראשונה ניתן היה להרגיש שיהיו להיטים. 

כדי להמשיך להישאר על המפה, זק צריכה לחשב יותר בחוכמה את צעדיה המקצועיים והדבר הראשון בכך, במידה והיא מעוניינת להמשיך לזכות להערכה כזמרת ולא רק טיקטוקרית או סלבית, הוא להציב רף אמנותי שהיא רוצה לעמוד בו.


השילוב המעניין בין עמיר בניון וששון שאולוב, שני דורות שונים ומוכשרים של מוזיקאים, כותבים ומלחינים, סקרן אותי מאד, בייחוד בגלל שזהו חיבור בלתי צפוי (אך טבעי), וכששמעתי את שירם החדש המשותף "לאבא שלי יש סולם" מתוך פרויקט "ותן חלקנו" (ממה שהבנתי מד"ר גוגל מדובר בספרון לימוד יומי המכיל קטעי גמרא, משנה והלכה) התאהבתי, גם בפזמון הנוגע, גם בטקסט העוצמתי, וגם בשילוב ההרמוני והקולי בין השניים ששרים לא רק את נשמתם אלא גם את סיפור האחדות הישראלית: "אתה זה אני, ואני זה אתה, שרק נזכור, כמים הפנים בלב אדם, תספיק רק נקודה של אור".


יש זמרות שנולדו עם ה"בייגלה" הזה על הראש, ואני מתכוון לאבק כוכבים ולכישרון שברגע שאתה שומע אותן פותחות את קולן, אתה ישר לוקח צעד אחורה, אומר "ואוו" ומתפעם מהאיכות, מהטון ומהווייב. אלו בדיוק התחושות שעברו בי כששמעתי את "Spice", השיר החדש של ים גרוניך, אותו כתב שולי דאי, הלחינה גרוניך והפיק מוזיקלי גבי גויכמן. 

בהאזנה לשיר ניכר שאיכויותיו חוצות את גבולות ישראל, זה שיר בינלאומי שצריך גם להגיע לכמה שיותר אוזניים בינלאומיות, מסוג הכישרונות הבינלאומיים שנדיר למצוא במחוזותינו, וראויים ליותר במה. יש בשיר הזה כל מה שמרכיב שיר מעולה: לחן מעניין שמשתנה ומתפתח לכל אורכו של השיר, הפקה מוזיקלית שנעה בין ההווה לעבר, ושירת בלוז מרטיטה של גרוניך, שנשמע כי יודעת בדיוק מה היא רוצה ולאן היא רוצה להגיע עם הקריירה שלה.


שחר סאול, המשלב בין פופ להיפ הופ בשירתו וביצירותיו, בשיר הלל חדש לבנות ישראל – "הבנות של ישראל", שיר שאמנם נשמע בחציו כמו רשימת מכולת בגלל שמות הבנות, ואין בו פזמון יותר מדי מעניין או קליט, אבל הניסיון לחשוב מחוץ לקופסא ולייצר מוצר פופ (שלא לומר גימיק) עכשווי שחולק כבוד לישראליות – הוא בהחלט מכובד. זה שיר נחמד, לא מעבר לכך, וספק אם מישהו יזכור אותו בעוד שבוע.

הטקסט הכל כך אישי שחושף את מצפן הלב, הקול המחוספס והיפהפה, הלחן שמשחק פינג פונג מדויק עם המילים הנוגעות, והכנות, אוח הכנות, שאופק נחמן שרה את שירה החדש "אימפריה מתפוררת" חושפים סינגר סונגרייטרית כישרונית שלא רק כותבת ומלחינה את שיריה בעצמה, אלא יודעת גם לשיר על עצמה בתעוזה, בשקיפות וברגישות נוגעות ללב.