הכל בגלל שמואל רודנסקי, יודע משה בקר. היה זה ב-86' כאשר המפיקה דליה גוטמן גייסה אותו, אז שחקן תיאטרון בשיאו, לביצוע השיר "הכתר, השרביט והגלימה", שנעמי שמר כתבה לתוכנית הדרן שהוקדשה בערוץ הראשון לרודנסקי, השחקן המיתולוגי. כעת, כמעט 40 שנה אחרי, ישיק בקר בשישי השבוע, בקפה תיאטרון הקאמרי, את מופעו החדש "אני ונעמי - סערות וגעגוע", בהוקרה ליוצרת הדגולה.
בקר לא יכול היה לשער לאן יוליכו הביצוע ההוא. מסתבר ששמר כה התלהבה משירתו של בקר, שכאשר עמדו בטלוויזיה לשדר תוכנית לזכרה של השחקנית רחל מרכוס, אלמנתו של אלתרמן, היא דרשה שהוא ישיר בה את "פגישה לאין קץ", שירו של המשורר שהיא הלחינה. התשואות שהוא גרף שם עודדו אותו להגשים חלום ישן שלו ולהמיר להפתעת רבים את הקריירה המפוארת שלו בתיאטרון לקריירה זמרתית על מלא.
שמר, שהייתה מאוד מרוצה מביצועיו לשני שיריה, אתגרה אותו בהצעה שהוא לא חלם עליה - לכתוב לו אלבום שלם, כשלשם העבודה עליו - "חפצים אישיים", כפי שנקרא - מצא עצמו בקר עולה לרגל שוב ושוב למעונה בנווה-אביבים, בצפון תל-אביב. "היה נעים עם נעמי במפגש הטבעי שנוצר בינינו; כאדם, לא רק כיוצרת השירים, כשעברתי איתה תהליך של יצירה", הוא מספר.
ואתה?
"בבואי אליה הייתי עדיין בחור צעיר, נרגש מהזכות להיות עם אמנית ענקית כמוה ולראות מקרוב איך היא יצרה את השירים. בשבילי זה היה לא רק בית-ספר ליצירה, אלא גם בית-ספר לחיים, כמי ששינתה את מסלול החיים שלי".
היא הייתה "קלה" במפגשים היצירתיים שלכם?
"אי אפשר לקשור את נעמי שמר עם המילה 'קלה'. היא הייתה דמות מורכבת. אמנם קלה מצד אחד, אבל גם נוקשה ומאוד קפדנית, חסרת פשרות, אבל גם נדיבה בצורה מעוררת השתאות. בעיקר היא הייתה קשובה למה שדיברנו, כשהשירים נוצרו מהחיבור המיוחד שנהיה בינינו".
בקר, שחגג בימים אלה את יום הולדתו ה-70, הינו בנם של שחקני הבימה ישראל בקר ופנינה פרח. "בשבילי התיאטרון היה מקום העבודה של ההורים לעומת בית הספר שהיה בעיניי מקום ארור שבו הרגשתי כמי שנידון למאסר", הוא משחזר. "מבחינתי, זה היה דיקטטורה חסרת רחמים עם משטר שלא היה לטעמי".
למרות זאת, נהיית שחקן תיאטרון מהמעלה הראשונה.
"כי השתחררתי ממצוקות הילדות בלימודיי בתיכון, שבו היה לנו חוג לדרמה בהדרכת הבמאי הנפלא תיאודור תומא. שם, בהצגות מאת מחזאים כמו יונסקו ומולייר, הרגשתי לראשונה את הטעם של לעלות לבמה, לשחק וליהנות".
מלהקת גייסות השריון, שבה כיכב בדמותו של הרצל, הגיע בקר לחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב. משם דלה אותו הבמאי יוסי יזרעאלי לתפקיד הראשי בהצגת "סיפור פשוט" על-פי עגנון (על הופעתו שם הוא נבחר ב-79' כשחקן השנה של מעריב) , שממנה זינק לשורה של תפקידי-מפתח, כולל חנן ב"הדיבוק", המלט והמנחה ב"קברט". חוויה בלתי נשכחת הייתה לו לגלם את פרדי בהצגת "הנסיכה האמריקאית" מאת נסים אלוני מול אביו ששיחק שם את המלך בוניפאציוס.
כששואלים מה הביא אותו עד כדי פרישה מהתיאטרון לפני 20 שנה, לאחר ששיחק בחאן בהצגת "בגדי המלך", גם היא מאת אלוני, הוא משיב בנימה מפוכחת: "אני לא חושב שצריך לעשות אותו דבר כל החיים. אולי יש שנוהגים כך, אבל כמי שלא מפסיק לחפש אתגרים, גם פרטנרים אחרים, אני אוהב את ההרפתקה הזאת ולא חדלתי לשאוף למפגשים עם הקהל ולהגיע ללב של האנשים".
מה יש לעשות כדי לשכנע אותך לחזור?
"לא צריך לעשות שום דבר. לא אחזור כי טוב לי היכן שאני ונראה לי שהתיאטרון הישראלי מסתדר נהדר בלעדיי בשעה שמלווה אותי זיכרון קסום מהשנים שהייתי בהן שחקן. כעת,אני במוזיקה ואפילו הוצאתי היום את 'מהתחלה' שיר חדש עם לחן של חנן יובל (שבנו, דור, יצר את הקליפ של השיר) למילים שלי".
בפזמון של השיר הוא שר: "יש לי כוח להתחיל מהתחלה/ לוותר על השנאה/ לשחרר את הדמעה/ יש לי כוח לחבק את החולשה/ להאמין שיש תשובה/ יש לי כוח".
במופע הנוכחי יבצע בקר משירי אלבום "חפצים אישיים" שלו, בהם "תות" (שדה ברמת השרון), "פרלוד", "בראשון לספטמבר" ו"גיא", שיר שהקדיש לבנו, גיא, כיום איש הייטק (דניאל, בנו השני מייצר שוקולד). כן ישמיע במופע מקלאסיקות העבר של נעמי שמר. כמו במופע שירי התיאטרון שהריץ לפני כ-40 שנה, בקר ילווה גם הפעם על-ידי הפסנתרנית גילה חסיד.