לפתע, בלי התראה מוקדמת, מגיח מוצי אביב – מי שהיה זה מכבר סולן להקת פיקוד הצפון בלהיט הענק "מלכות החרמון" – וסוגר איתו מעגל. כל זאת לאחר עשרות שנים שבהן "שבת" מהקלטות ולא הוציא שיר חדש, בשיר "כל המילים", שבהן מתכתבת חמוטל בן־זאב עם מילותיו של יובב כץ המנוח ל"מלכות החרמון" וקובי אשרת הלחין והפיק מוזיקלית.
אביב התרגל לשאלות בנוסח "לאן נעלמת?" ומשיב: "לא נעלמתי לשום מקום. מה שקרה זה שבמרוצת השנים די זנחתי את הסולואיות שלי ועברתי לשחק בפרינג', בהצגת 'אדיפוס המלך' בתיאטרון 'נוצר'. זאת אומרת שנשארתי בתחום, אבל מזווית אחרת, והואיל ולא למדתי משחק, מה שאני יודע בתיאטרון זה מפרטנרים, שאיתם שיחקתי; כלומר מעשייה.
"מה שקרה לי זה שמשהו התעורר בי אחרי כל כך הרבה שנים ונתן לי להבין שאני חייב להוציא משהו ברבע האחרון של חיי. זה השיר שהוצאתי כעת, שנוצר על־ידי שלושה שגדלו בחיפה, כשהמשפחות של חמוטל בן־זאב ושלי הכירו שם, בעוד שאביו של קובי אשרת ואבא שלי ניגנו בתזמורת מנדולינות. בנוסף לכך הצטרפתי ללהקת פיקוד הצפון כשקובי סיים את שירותו בה".
אבל מה פתאום חזרת כעת לשיר?
"במידה מסוימת זה בא ממקום של מחאה. כשאני שומע שירים מהרדיו, העברית לא עברית, תכנים לא תכנים והדיקציה בהם לא דיקציה. זמרים שרים מכונות־ריקוד ולא מביאים משהו מעצמם, העיקר להרקיד את הקהל, לא משנה עם מה, שיהיה מלא אפקטים, עד שכמעט כולם נשמעים אותו דבר.
"כאן נכנסה לתמונה חמוטל בן־זאב. היא חזרה בתשובה – וכמוה הבת שלי דין־דין, כשאני למדתי בישיבה תיכונית. בשיחה שהייתה לי עם חמוטל יצאה לה הברקה לחבר בין 'מלכות החרמון' לבין מה שהולך היום, כשבדיוק הלך באחרונה לעולמו יובב כץ, מחבר המילים של השיר, לפני שהספקתי לספר לו על החידוש שלנו. כשהתקשרתי אליו, הוא כבר לא היה איתנו. כמו חמוטל, גם לקובי יצאה הברקה עם הלחן שהוא יצר ונדהמתי ממנו". ומה לגבי מלחין "מלכות החרמון", אפי נצר? – מסתבר, שאביב לא ממש חבר של מי שהפליא להלחין לו את השיר של חייו – ויותר לא נרחיב בכך.
השיר יהיה קרש־קפיצה לאלבום שסוף־סוף תוציא – ובגיל 78?!
"יש מצב שזה יקרה, כל דבר בזמנו".
אבל מדוע עכשיו, 57 שנה לאחר "מלכות החרמון"?
"כן, מדוע. יש מנגינות חדשות וזמירות חדשות שהביאו אותי לחשוב שלא אוכל להשתלב. הרי המון שנים אני לא מחובר לתחום של השירים. ככל שיש אצלי חומר רב, מזמן אני לא חיית אולפן ולא בער לי להוציא משהו חדש. אבל בשלב מסוים ניערתי את עצמי ואמרתי – 'די, יש לי עוד מה לומר!', ולא רק אלבום, כשאולי יתלווה לו מופע. מי שעודד אותי לכך זה עודד קוטלר, בשיחות שהיו לנו מאחורי הקלעים של הצגת 'אדיפוס המלך', שבה הופעתי לצידו".
היה לכך גם רקע אישי?
"עברתי לא מעט דברים, אבל מה שהשפיע עלי במיוחד היה שזוגתי, פסיה, חלתה באלצהיימר. אז קיבלתי קנה מידה לחיים וזה זרק אותי קדימה. אם נשאר לי הקול, אז למה לא להשאיר משהו אחריי? אם אתה ממסגר את זה בתוך מופע, זה מקבל פן אחר. למה לא לחדש את השיר 'כמו אריה', שהקלטתי לפני עשרות שנים, כשלמרות גילי המופלג אני באמת מרגיש עכשיו כמו אריה?".
איך קיבלת את חזרתה בתשובה של דין־דין, בתך?
"אנחנו בשני עולמות מקבילים. לה יש הקהל הטוב ביותר בעולם והן נשים. לצערי, נמנע ממני להיות בהופעות שלה, כי אני גבר. אולי אני צריך להתחפש פעם לאשה כדי לשמוע אותה שרה. נכון, אני לא דתי, אבל לעומת הרבה דוסים, אני מלא פי עשרה ביהדות".
לאביב יש שישה נכדים; ארבעה מדין־דין ושניים – מדן. לדבריו, לא משעמם להם איתו. "קונדסון נשאר קונדסון אף כי הוא גם דרדסבא, כמו בסדרת הטלוויזיה הבלתי נשכחת. אני מצחיק אותם והם יודעים שיש להם סבא קוקו, שתמיד איתו זה שואו, אז פלא שהם אוהבים אותי?".
עדיין רודפים אחריך ברחוב?
"אחריי אף פעם לא רדפו. אולי טוב שכך. תמיד חששתי מכך. היום רואים אותך בטלוויזיה פעם־פעמיים – והלכה לך הפרטיות. הצעירים לא יודעים מי אני וזה לא מפריע לי, כי לאבד את הפרטיות, זה לא תענוג כזה גדול".
לסיכום – האם ניתן להכריז על הקמבק של מוצי אביב?
"אני מריח קמבק בגדול, אם כי אני נתון היום בידי עורכים צעירים ברדיו".
הדור־שלא־ידע...
"לא ידע, לא נורא. שיקשיב לטקסט. שיקשיב ללחן. שיקשיב לעיבוד. שיקשיב לביצוע וישים לב לדיקציה. וגם יידע שהכל נהיה כמו ספר טלפונים מבחינת העומק. הכל אישי כל כך, עם אני ועוד פעם אני. איפה אנחנו? איפה?!".