שיר לשירה (יהונתן גפן / קורין אלאל)
יהונתן גפן כתב את “שיר לשירה" לבתו שירה, כשהייתה בת 6, וכלל אותו בספרו “הכבש השישה עשר" (1977). אלאל הלחינה את השיר ובשנת 1981 הוציאה אותו כסינגל לרדיו בעיבוד של עדי ישעיה. גרסה זו נחלה כישלון מוחץ, וכך גם גרסתה של יעל לוי בשנת 1982 ללחן של משה לוי.
השיר נגאל מאלמוניותו שמונה שנים אחרי כן הודות לעיבודה של יהודית רביץ, ששכנעה את אלאל להקליט אותו מחדש באלבומה “אנטארקטיקה" – והוא זכה להצלחה המיוחלת. לימים זכה השיר לגרסאות כיסוי של מירי מסיקה ואסף אמדורסקי, ובשנת 2015 הוקלט שוב על ידי אלאל לזכרה של שירה בנקי ז"ל שנרצחה במצעד הגאווה.
מותק (צרויה להב וגדעון כפן / קורין אלאל)
בשנת 1983, אחרי כמעט עשור של עשייה והשתתפות בשלל פרויקטים (בהם “ארץ טרופית יפה"), החלה אלאל לעבוד עם להקת הרוק “ליפסטיק" על אלבום הבכורה שלה, “קורין אלאל" (1984) שהוציא אותה לאור כיוצרת וכזמרת. “קורין נדלקה על להקת ‘ליפסטיק’ ורצתה לעשות את התקליט שלה איתנו. היא הייתה אדם מאוד פתוח, מקסים וחייכן, והיה לנו חיבור מטורף, אז עבדנו על השירים, כולל ‘מותק’", מספר המתופף דני מקוב, שהיה אז חבר ב"ליפסטיק". “בשלב מסוים קורין הכניסה את יזהר אשדות להפיק איתה את האלבום, וכחבר’ה הבועטים שהיינו הרגשנו שה’ממסד’ נכנס לדבר הזה ושהסאונד שלנו כלהקת רוק אלטרנטיבית פחות בא לידי ביטוי. לימים ניגנתי עם קורין בעוד שירים ופרויקטים והיא תמיד הייתה מדהימה".
“מותק", שהיה הלהיט הגדול מאלבום הבכורה של אלאל, הוגדר על ידה בריאיון כ"שיר פמיניסטי" בתקופה שמעט זמרות ברוק הישראלי העזו להקליט שירים מסוגו. “’מותק’ היה השיר הראשון שכתבתי", סיפרה פעם בריאיון צרויה להב. “במקור היו לו מילים אחרות, הרבה יותר מרות, רוקנרוליות, מושחזות, קודרות, ואז נכנסתי להיריון והחלטתי לרדת מהסיפור של השיר, אבל קורין לקחה את הטקסט והביאה למישהו אחר (גדעון כפן), ובסוף רק הפזמון וחלק קטן מאיזה בית נשארו מהטקסט המקורי, ושאר השיר הוא מה שגדעון כתב, סיפור שמה לי ולו בכלל? אבל קורין הייתה חמודה לאללה וזמרת ומלחינה נהדרת, אז הסכמתי, ובדברי הימים הקטע של השיר נשאר מן ‘אולקוס’ קטן וחביב שמדי פעם מופיע אצלי". במקור שם התקליט היה “מותק", אך ברגע האחרון הוא שונה ל"קורין אלאל".
אין לי ארץ אחרת (אהוד מנור / קורין אלאל)
אחד השירים המזוהים ביותר עם אלאל ועם המבצעת המקורית, גלי עטרי, נכנס לקאנון השירים ההמנוניים. את השיר כתב אהוד מנור בשנת 1982, בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, בהתייחס לנפילת אחיו, יהודה ויינר ז"ל, במלחמת ההתשה. “השיר נולד בסלון ביתנו", מספרת עפרה פוקס־מנור, אלמנתו של אהוד מנור. “זה שיר מחאה על המוות של יהודה’לה. אהוד הרגיש שלא הייתה מספיק דאגה לחיילים במלחמת ההתשה. באופן יותר ספציפי, השיר נכתב בזמן מלחמת לבנון הראשונה, כשליבו של אהוד פשוט נשבר משמות החללים שפורסמו כל ערב בחדשות. הוא ישב ובכה, זה שבר אותו, ואז הוא כתב את ‘אין לי ארץ אחרת’. הוא לא יכול היה לשאת יותר את ההרג הזה".
הזמר הראשון שהוצע לו לבצע את השיר היה אריק סיני, אז בשיא כוכבותו (בין היתר בשל הלהיט “דרך הכורכר", שאלאל הלחינה עבורו למילותיו של יעקב גלעד). “קורין עבדה על תקליט עם אריק סיני, והיא פנתה לאהוד בשביל טקסטים", נזכרת פוקס־מנור. “קורין הלחינה את ‘אין לי ארץ אחרת’ והגישה אותו לאריק, אבל הוא לא היה מסוגל לשיר את זה. בריאיון עבר הוא אמר שהוא לא יכול היה להגיד ‘אין לי ארץ אחרת’ כי באותה תקופה הוא לא בדיוק אהב את המדינה. אחר כך הוא הצטער על זה".
כעבור שנתיים, לאחר שאלאל ביצעה את השיר בהופעותיה, הוא הגיע לעטרי (שעבורה הלחינה אלאל לימים את הלהיט “חזקה מהרוח"). “השיר היה שזור בנפשו של אהוד, היה חשוב לו שהוא יצא לאור, וגלי הסכימה להקליט", אומרת פוקס־מנור. “זה שיר שהפך לחלק מהמהות של עם ישראל. זה אחד השירים שאהוד היה גאה בהם במיוחד".
ב־2021 השיר הגיע לבית הנבחרים האמריקאי, כשננסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים דאז, ציטטה באנגלית כמה שורות מהשיר בנאומה, שבוע לאחר הסתערות המפגינים על הקפיטול.
אי שם בלב (אהוד מנור / ז'ורז' ברסנס)
בשנת 1990 העלתה אלאל מופע שתועד גם בתקליט, בשם “שפת אימי". המופע כלל ארבעה שירים שכתב אהוד מנור ואלאל הלחינה, ושמונה שירים שבוצעו במקור בצרפתית וזכו לטקסטים עבריים של מנור. אחד השירים המפורסמים מתוך המופע היה “אי שם בלב", שיר שכתב ז’ורז’ ברסנס עבור הסרט האיטלקי־צרפתי "Porte De Lilas" שבו השתתף. השיר, מלנכולי במקור, מדבר על פרחים מלבלבים ביערות מסביב לפריז, ועל החברים הטובים של ברסנס שמלווים אותו גם בחתונה וגם בהלוויה. מנור בחר בתרגום חופשי ועליז לשיר, והעיבוד היה שונה ושמח יותר מהמקורי.
“אהוד ממש נהנה לשבת ולתרגם את השירים האלה מצרפתית לפרויקט ‘שפת אימי’", פוקס־מנור מספרת. “במסגרת הפרויקט הוא כתב לקורין גם שיר על אמא שלה, שאותה הכרנו כשהכינה לנו ארוחת חמין תוניסאית. אישה מקסימה".
אנטארקטיקה (חנה גולדברג / קורין אלאל)
שיר הנושא, הפותח את אלבומה השלישי של אלאל משנת 1989 בהפקת יהודית רביץ, נודע בשל שורת הפתיחה שלו, “אין סוסים שמדברים עברית". למעשה, “אנטארקטיקה" נכתב במקור עבור הזמרת חני יופה, אך היא סירבה לבצעו בנימוק שהיא אינה מעוניינת לשיר שיר על סוסים, אז גולדברג העבירה את השיר לאלאל – שהפכה אותו לקלאסיקה.
“השיר נכתב על אהבה שדעכה", כתבה גולדברג באתרה. “בהתחלה הייתי מאוהבת בו. אחרי שנה – פחות. אחרי שנתיים – עוד פחות. בסוף רק רציתי שילך. האם כמו שאין סוסים שמדברים עברית, כך אין התאהבויות שלא נגמרות? באותה תקופה עבדתי עם קורין. במשך שנתיים הייתי נפגשת איתה ומחפשת מילים. רציתי לשים בפיה מילים חדשות ורעננות אבל לא הצלחתי. אפילו לא שורה. התייאשתי. אמרתי לה: ‘קורין, אני לא מוצאת אף מילה בעברית לאלבום שלך’. ואז, כשהשמעתי לה בטלפון את המילים של ‘אנטארקטיקה’, באותו לילה היא כבר שרה לי אותו בטלפון. השיר פרץ את המחסום, ואחריו זרם החוצה כל האלבום שאותו הפיקה יהודית רביץ, ובו, לראשונה, קורין שרה בסולם גבוה יותר מזה שבו היא שרה עד אז".
ארץ קטנה עם שפם (מאיר גולדברג / קורין אלאל)
אחד השירים הראשונים שיצרו יחד מאיר גולדברג וקורין אלאל נכלל באלבומה “אנטארקטיקה" ויש הרואים בו כשיר ש"הקפיץ" את אלאל ללב המיינסטרים הישראלי. השיר הפוליטי־חברתי מציב במרכזו את ישראל כמדינה הנמצאת על סף אפוקליפסה (“אנחנו פקק בפתחו של בקבוק") ובסכנה קיומית (“הכל מוכן כאן למכירת החיסול"). ה"שפם" שבשיר הוא שפמו של ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר. “כשקורין ואני נפגשנו, מיד התחברנו", מספר גולדברג. “כבר בפגישה הראשונה היא בחרה את ‘ארץ קטנה עם שפם’, ‘הטבעת נפלה’ ו’התעשייה האבירית’, שלא האמנתי שמישהו יכול להלחין. אבל קורין יכלה, ושלושת השירים האלה הופיעו באלבום ‘אנטארקטיקה’".
זן נדיר (מאיר גולדברג / קורין אלאל)
מעטים יודעים, אבל שיר הנושא מאלבומה החמישי של אלאל, שיצא בשנת 1992 בהפקתה של יהודית רביץ ונחשב לאחד הלהיטים המוכרים שלה, בוצע במקור על ידי הזמרת הראלה בר. בר הקליטה את השיר שאלאל הלחינה בעיבודו של ירון בכר – וגנזה אותו. אלאל לא ויתרה על "זן נדיר", והחליטה להקליט אותו בעצמה.
“הסיפור של ‘זן נדיר’ הוא כמעט מיסטי", מספר מאיר גולדברג. “הייתי חייל בסוף הסדיר, בשנת 1979, כששמעתי לראשונה את הקול של קורין בתוכנית ‘ציפורי לילה’ בגלי צה"ל. הרגשתי שהמילים שלי והקול שלה עוד ייפגשו. זה קרה כמה שנים אחר כך. היא הלחינה טקסט שלי עבור הראלה בר, ולקח לנו כמה שנים, לקורין ולי, לאזור אומץ ולשאול מה קורה עם השיר. התברר שהראלה בר החליטה לפרוש מעסקי המוזיקה. השיר היה פנוי, וקורין לקחה אותו בחזרה בשמחה. שש שנים אחרי שנכתב, ‘זן נדיר’ הפך לשיר הנושא באלבום הבא של קורין".
ימי הפרח והאהבה (יעקב רוטבליט / קורין אלאל)
שיר מתוק בעל ארומה נוסטלגית שמתחיל בתיאור סיפור אהבה בין זוג “ילדי פרחים", על רקע תקליטים ישנים, ספרי שירה של נתן זך, לאה גולדברג, עמוס עוז ונתן אלתרמן, ומסתיים בפרידה ובגעגוע לימים ההם. הכותב, יעקב רוטבליט, מהלך בו בין העולמות הרוחניים של וודסטוק והסיקסטיז ובין הרוחניות והמסעות להודו שהיו טרנד חדש בראשית הניינטיז. השיר נכלל באלבום “זן נדיר" וליווה את אלאל לאורך כל הדרך.
כשזה עמוק (ענבל פרלמוטר וקורין אלאל / קורין אלאל)
שיר הנושא מאלבומה השישי של אלאל היה דואט שלה עם סולנית להקת “המכשפות" ענבל פרלמוטר. הן הכירו כשאלאל הפיקה מוזיקלית את אלבום הבכורה של הלהקה. השיר יצא בשנת 1997, זמן קצר לפני שפרלמוטר נהרגה בתאונת דרכים בגיל 26. את השיר והאלבום עיבד והפיק מוזיקלית ערן צור, ופרלמוטר סיפרה שזהו השיר שהייתה רוצה שיזכרו ממנה לאחר מותה.
מה הפרח (שמרית אור / קורין אלאל)
סינגל הבכורה מאלבומה התשיעי של אלאל, “הכחול של השמיים" (2004), הוא הלהיט הבולט שבו. “מה הפרח" נכתב בידי שמרית אור. “הכרתי את קורין כנערה, לא הרבה זמן אחרי שעלתה ארצה מתוניס", מספרת אור. “הייתה לי חנות לשמלות כלה ברחוב דיזנגוף בתל אביב, וקורין הגיעה אליי יום אחד לחנות. היינו יושבות ומדברות, ולימים היא הלחינה שיר שלי בשם ‘בשביל על הכפר’, שהתפרסם מאוחר יותר בלחן של קובי אשרת. עשרות שנים אחרי כן נתתי לה להלחין את ‘מה הפרח’, שיר שכתבתי על מה שעובר עליי בהתאהבות. קורין מאוד אהבה את השיר וכתבה מנגינה שאני מאוד אוהבת. היא עוטפת את המילים שלי במנגינה בצורה שמתאימה להן כמו כפפה ליד".