שרי רז, מי שהייתה כתבת התרבות האולטימטיבית של הערוץ הראשון, זוכרת היטב את הרגע שבו נגלה לנגד עיניה במלוא רום קומתו דן בירון, לימים הגבר של חייה. "זה היה בשירות הצבאי שלי בגלי צה"ל", היא משחזרת מה שאירע כשבין הקלטה להקלטה תפסה שיזוף במרפסת התחנה. "פתאום ראיתי אקורדיון מונף מלמטה אלינו בקומה השנייה".

כיצד הגבת?
"ישר תפס אותי הגובה שלו ושאלתי אותו אם הוא גדל על שמרים והוא, בהומור שלו, ענה לי במין לעג 'נה, נה, נה', משהו כזה".

מה'נה נה נה' שלו הם הגיעו לחופה ולקריירות המוצלחות שלהם בטלוויזיה, כשלצידן הם בלטו שם כזוג צבעוני למדי על רקע אפרוריות בניין היהלומים ברוממה.

עתה, במלאת שנה לפטירתו, תקיים התזמורת הסימפונית ירושלים בניצוחו של רוני פורת בחמישי השבוע באולם הנרי קראון את "מירושלים ועד הבלקן מנגנים לדן", קונצרט מחווה לבירון, עם יצירות מאת יוהאן שטראוס הבן, סרסאטה, פיאצולה ועוד. הקונצרט ייערך בהשתתפות תזמורת להקת הסטודנטים, הנושאת את שמו של בירון, שהיה ממייסדיה.

בירון, שבין השאר ביים בערוץ הראשון תוכניות-מפתח דוגמת "ארץ טרופית יפה", "ניקוי ראש", "סיבה למסיבה" ו"שמיניות באוויר", נולד בירושלים להורים ששורשיהם היו באוקראינה ובגרמניה. השובב שבגלל תעלוליו סולק משני בתי ספר תיכוניים, מצא את עצמו במוזיקה. הכינור היה הכלי הראשון שלו ומגיל 16 הוא צמוד לאקורדיון.

רבקה מיכאלי הייתה שושבינת התחברותו לרשות השידור. "זה תפור עליך", היא אמרה לבירון בפגישת אקראי ברחוב ירושלמי שבו היא שלחה אותו להציע את עצמו כעורך מוזיקלי בקול ישראל של אז במקום חברתה שיצאה לחופשת לידה. בירון בא ונשאר, כשברדיו התאהב בשרי רז, החיילת שפגש במקרה בגלי צה"ל.

קצת קודם לכן הם נפגשו בנסיבות של חולין. "כשהגעתי ללימודים באוניברסיטה העברית, חיפשתי דיור בירושלים", מעידה רז. "'דן יסדר', אמרה לי חברתי, גבי אלדור. "מצאתי אותו משחק פוקר עם גברי בנאי ועם מי שכונתה 'שושנה היפה'. מזה יצא שהיינו נשואים למעלה מ-60 שנה".

לרז היה ברור שלהיות נשואה לדן בירון היה גם להיות "נשואה" ללהקת הסטודנטים, שהייתה בבת עינו. רז, שבאה עם רקע של ריקודי עם, השתלבה בלהקה ורקדה במסעותיה סביב העולם ש"בהם דן ממש נהיה משוגע למוזיקה בלקנית". הם - הוא עם שני המטרים שלו והיא הרבה-הרבה פחות ממנו - נהיו זוג מוכר בפסטיבלי מחול בעולם.

"כשהיינו מגיעים לארצות הבלקן וראו את דני בפעולה, לא האמינו שהוא לא נולד אצלם", היא מספרת. "כמי שהיה גבוה מכולם ועם האישיות התוססת שלו הוא תמיד היה במרכז העניינים. לראות אותו מוקף באקורדיוניסטים, זה היה מחזה מרהיב".

רז זוכרת, בין השאר, נסיעה מרתקת עם הלהקה לאיראן, אם כי זה היה ב-65', בתקופת השאה הקדם-חומיינית. "איראן של אז הייתה שונה לגמרי מאיראן שאנחנו רואים היום בטלוויזיה", היא מעירה.

לרז, שהעבירה בדרכה הידענית לצופי הטלוויזיה את התרבות בארץ ובעולם ולו, הייתה תרבות לרוב במעונם. "דן השאיר לי 20 (!) אקורדיונים בבית", היא מעירה.

לרז יש מניית-יסוד בהתוויית קריירת הבימוי של אישה. "בעוד שנינו ברדיו, כשהבחנתי אצלנו במודעה בדבר קורס הכנה לטלוויזיה, רשמתי את שנינו", היא מפליגה לימי עלומיהם בשנות ה-60. "כל מה שאני יודעת על טלוויזיה זה ממה שלמדתי בקורס ההוא אצל הבמאי האירי לואי לנטין".

מאז הם היו במחלקות שונות באותו מקום עבודה: "אם אני הייתי כל הזמן בחדשות, דני היה במאי של מולטי-קאמרה וביים בעיקר בידור, אך גם 'פופוליטיקה' ודברים כאלה. הקריירות שלנו היו מקבילות, אך לא מתנגשות".

באופן לא מפתיע, לבירון היו העדפות משלו, כשבנושאים אלה הייתה תמימות דעים בינו לבין רעייתו. "כל תוכניות הריאליטי הן לצנינים בעיניי עם הרכילות הזולה והמציצנות שיש בהן", אמר לי בראיון לפני שמונה שנים. "מתוך רצון לעלות כמה שיותר ברייטינג, כן יורדים ברמה וגורמים לעם לצרוך שטויות וזבל".