המוזיקאי יוני בלוך שחרר הבוקר (רביעי) קליפ לשיר "סוף טוב" שעורר הד ציבורי מכיוון שנעשה באמצעות כלים של AI ומדמה חזרה של כל חטופינו לבתיהם, שלום אזורי ובין היתר מציג את דמותו של דני קושמרו מתרגש עד דמעות עם שובם של החטופים. בלוך סיפר ל״מעריב״ על המורכבות ליצור לאחר ה-7 באוקטובר, כמה הוא צופה בחדשות ועל הבור שכולנו מסתובבים איתו בבטן.
נדמה כי מגישי החדשות קיבלו הכרה אחרת מאז המלחמה וגם הקליפ עצמו מערב המון שידורי חדשות. איפה זה פוגש אותך? עד כמה אתה מוצא עצמך נבלע לצפייה בחדשות הבלתי פוסקות?
״אני כמעט ולא צופה בחדשות. אני מתעדכן במבזקים ועוקב אחרי מה שקורה. אבל קשה לי לשמוע את הניתוחים האינסופיים ואת הדעות שמקצינות כל הזמן. גיליתי שקשה לי להאמין לכולם בכל הערוצים, אז אני מקשיב רק לעובדות ומקווה שיהיה טוב יותר״.
תספר לי כמה המלחמה השפיעה על תהליך היצירה שלך? בגלל השבר הפנימי שנוצר אצל רבות ורבים מאיתנו אני תוהה איך זה השפיע עלייך כאמן וכאדם?
״אחרי ה-7 באוקטובר התפרצו המון תחושות ביחד, של כאב וכעס, אכזבה וגאווה, תקווה וחוסר אונים. התחושות האלה צריכות למצוא מקום ואצל אומנים הן הופכות ליצירה. גם אצל ברק (פלדמן) ואצלי זה היה ככה. הרגשתי שכל פעם אני נסחף לכיוון אחר והיצירה עזרה לי לסדר קצת את המחשבות. אני מקווה שהיא גם עוזרת בסוף לכל מי ששומע אותה״.
איך היה לך לעבוד על הסינגל הספציפי הזה? היו לך רגעי משבר שאמרת לעצמך ״אולי זה אופטימי מדי״? איזה תגובות קיבלת?
״היה תהליך ארוך, לא ידעתי מראש מה תהיה התוצאה וכל פעם שינינו את המילים. האופטימיות הפכה למשהו כל כך רחוק, שכל מחשבה אופטימית מרגישה לא ריאלית. אבל בנקודה מסוימת הבנתי שזה דווקא חשוב. גם הפחד והייאוש שלנו הם לא ריאלים אבל אנחנו שקועים בהם כל כך שהם ממלאים את היום יום שלנו. וחשוב להזכיר גם את התסריט הטוב, שיהיה לנו גם משהו לשאוף אליו ולא רק משהו להיזהר ממנו. הופתעתי מכמות התגובות המחזקות. כנראה שעוד אנשים הרגישו שזה חסר להם״.
אתה מרגיש שעושים מספיק למען החטופים?
״הם עדיין שם אז ברור שאנחנו לא עושים מספיק. אני יודע שאני לא רואה את התמונה המלאה ואני לא מבין את כל השיקולים. אבל יש איזה הסכם לא כתוב בין מדינה לאזרחים, ואנחנו הפרנו את ההסכם הזה. והעובדה שכל אחד מאיתנו מסתובב עם בור בבטן זה בגלל זה״.
