שילוב בין מירה עווד וריקודי פלמנקו: פסטיבל אילת למוזיקה קאמרית יוצא לדרך

קרה שחשבת לסגור אותו?

"לא עברו בי מחשבות כאלה. אולי מישהו אחר יחליט לסגור. הרי לא סוגרים כל כך מהר פסטיבל כזה שהוא חשוב מאוד הן לעיר אילת, שאני גר בה, והן לתרבות במדינת ישראל. אומנם החיים המוזיקליים בארץ מאוד אינטנסיביים, אבל יחד עם זה, מאוד שמרניים עם אותם מוזיקאים נהדרים שחוזרים שוב ושוב. בארץ יש נטייה לא לקחת סיכונים וחושבים יותר מפעמיים אם להביא אמן שעוד לא הופיע כאן, והוא לא מוכר לקהל. מראש החלטתי שאצלנו יהיו גם דברים שהתוצאה המסחרית שלהם לא מובטחת, אבל כבר הוכיחו את עצמם במקומות אחרים בעולם".

לדברי רוזנברג, תקציב הפסטיבל שבניהולו הוא כ-2.2 מיליון שקל. בין מממניו עיריית אילת, משרדי ממשלה, מפעל הפיס, גופים נוספים שהוא מצליח פה ושם לקושש מהם אי אלה אלפי שקלים וקרן הולנדית, שבלי עזרתה הפסטיבל לא היה יוצא לדרך ב-2006. "כאן בשביל להשיג איזושהי תמיכה צריך להיות קצת שנורר גם אם אני לא מבקש את הכספים בשבילי", מודה רוזנברג.

ובקונסרבטוריון העירוני שאתה מנהל באילת?

"גם בו אני לא מפספס שום הזדמנות, אם אפשר, להשגת עוד כספים כדי לשפר את המצב. הייתי רוצה לעסוק במוזיקה נטו, אבל אני מבין שאם לא אלכלך את הידיים, כלומר לא אדאג למשאבים, דברים לא יקרו".

יש לך תחרות עם המנצח הרוסי הבינלאומי ואלרי גרגייב, מנהל פסטיבל ״קלאסי בים האדום"?

"בלי קשר לזה שהשנה לא מתקיים הפסטיבל שלו, אני מאמין שכמו שברחוב הרצל, בתל אביב, מתרכזות חנויות רהיטים כדי למשוך את הקונים בענף, כך כמה שיהיו באילת יותר פסטיבלים, כן יבוא יותר קהל".

רוזנברג מעיד שבפסטיבל שבניהולו נרשמו במרוצת השנים רק שני ביטולים פוליטיים. לדבריו, כוכבי על דוגמת רוג׳ר מור וג׳ון מלקוביץ׳ גילו בדרישות שלהם התחשבות כשנענו להזמנת הפסטיבל האילתי, וקרה לא אחת שגופים מוזיקליים מחו"ל גייסו ספונסרים למימון הבאתם הנה.

הוא מספר על תוכנית מאוזנת הפעם כשבין האמנים הבאים לפסטיבל הנוכחי זוהר במיוחד שמו של סטיבן איסרליש היהודי, מגדולי הצ׳לנים בדורנו, שינגן עם תזמורת "קאמרטה" מז׳נבה, בניצוחו של דוד גריילסאמר הישראלי.

"איסרליש עד כדי כך עסוק שהוא יכול להגיע לקונצרט אחד בלבד. הרכבנו את התוכנית שלנו בהתאם ללוח הזמנים שלו".

היכן ינגן באילת צ׳לן ברמתו?

"באילת אין אולם קונצרטים, כך שכמו המשתתפים האחרים הוא ינגן באולם שבמלון דן, שדווקא יש בו אקוסטיקה מאוד טובה".

"אכן, הגיע הזמן שיהיה אולם כזה, אבל כשמדברים על פסטיבלים בעולם, הקסם של רבים מהם הוא בפתרונות אלטרנטיביים, כולל בחיק הטבע".

באשר לרפרטואר ולמשתתפים, רוזנברג מחפש חיבורים מיוחדים. כך תופיע מירה עווד שלנו, כזכור לייזה דוליטל בדימוס, עם רביעיית "פיצוויליאם" האנגלית ביצירה מאת הנרי פרסל לצד שלושה שירים בערבית שהלחין חביב שחאדה. מולם יופיע שם טוב לוי עם שלישיית כלי מיתר. מקהלת "סולני קלן" מגרמניה תבצע את "מתוך החשכה", יצירתו של ג׳וליאן מרשל, המבוססת על שיריה של גרטרוד קולמר, משוררת יהודייה שנספתה בשואה. אנסמבל "אקורדונה", מאיטליה, יבצע מוזיקה נפוליטנית, בעוד מאריה חונקל הספרדייה תביא מופע פלמנקו. משב רוח של ג׳אז יהיה בהופעת החצוצרן האמריקאי ינס לינדמן.
 

רוזנברג, 66, שנולד בבסרביה וגדל בדושנבה, בירת טג׳יקיסטן, הוא בוגר האקדמיה למוזיקה בטשקנט שבאוזבקיסטן. לישראל עלה ב-77׳ ולפני שחתם קבע באילת ניהל עשר שנים את הקונסרבטוריון בגני תקווה.

האם אתה חש שהתמסרותך לחינוך מוזיקלי באה על חשבון היותך כנר ומנצח?

"אני לא חושב. אומנם במשך תקופה המשכתי להופיע ובעבר הייתי קופץ מדי קיץ לפסטיבל ׳איידיוויילד׳ שבקליפורניה, שם הייתי בסגל ההוראה, אבל מתוך בחירה לא בניתי לעצמי קריירה כסולן וגם כשניגנתי ברביעיית ׳ירושלים׳ - זה לא היה העיסוק העיקרי שלי. אפשר לומר שהקדשתי את עצמי לצד הפדגוגי של המוזיקה".

"אני יודע שלא אוכל לשנות את כל העולם, אבל באמצעות מה שאני עושה, בין אם בפסטיבל, בין אם בקונסרבטוריון, שניהם בניהולי, אני מנסה להטביע איזשהו חותם ולהביא לכך שהמוזיקה תעשה אנשים לטובים יותר.

"חלומות? אני איש מאוד מעשי, בסופו של דבר, למרות שיש כאלה שחושבים שאני משוגע כשעם הפנטזיות שלי אני מסתכן בלקיחת אחריות והתחייבויות על עצמי. אני לא בטוח שאני בנוי כדי לחולל מהפכות, אבל אני מקווה שלפחות אני משפיע על אלה שסביבי. אם כל אחד היה עושה את זה במידת מה, אולי העולם היה נראה אחרת".