שמעון אדף הוא סופר ומשורר די מצליח, חתן פרס עמיחי לשנת 2010 על ספרו ״אביבה-לא״ וחתן פרס ספיר לשנת 2013 על ספרו ״מוקס נוקס״. הרחק מאור הזרקורים אדף הוא גם מוזיקאי מוכשר, יוצא להקת ״האצולה״, שיעמוד במרכזו של מופע מסדרת ״תן למילים לעשות בך״ במדיטק חולון. בניגוד למופעים הקודמים שהוקדשו לכותבים נטו, אצל אדף המוזיקה תנגן כינור ראשון.
אם מדפדפים ברזומה הנאה של אדף, מגלים שהמוזיקה שזורה בין ספריו כחוט השני, והוא מנהל דיאלוג פורה עם מוזיקה ועם מוזיקאים לאורך כל הדרך. הוא כתב שירים ל״כנסיית השכל״, ברי סחרוף, חיים אוליאל, והולחן על ידי יוצרים רבים. ספר השירה השני שלו, ״מה שחשבתי צל הוא הגוף האמיתי״, יצא לאור בלוויית דיסק שעליו גרסאות מוזיקליות לכמה משירי הספר; והרומן הראשון שלו, ״קילומטר ויומיים לפני השקיעה״, המספר על חקירת רצח של זמרת רוק משדרות, מציג את סצינת הרוק של שנות ה-90 בתל אביב.
המופע, שבו יבוצעו טקסטים מוכרים של אדף, לצד טקסטים שהולחנו במיוחד, יפרוש את הקשרים שמקיימים מוטיבים ביצירתו של אדף + ההיבט המוזיקלי שלה.
לצד אנשי ספרות כמו ד״ר יגאל שוורץ, שלומציון קינן ואלונה קמחי - שידברו על יצירתו הספרותית - ישירו לכבודו: ברי סחרוף, חיים אוליאל, להקת ״כנסיית השכל״, ערן צור, שלומי שבן, קרני פוסטל, יהלי סובול, שי צברי, גלעד כהנא ורם אוריון.
״בלי מוזיקה אני לא מסוגל לכתוב, כמו שאם אני קורא משהו ולא תופס את הפן המוזיקלי שלו, הוא מפסיק לעניין אותי״, אומר אדף. ״מזהים אותי יותר עם הספרות, מפני שזה הצד שאני מוציא החוצה, כשמוזיקלית אני לא מרבה להופיע״.
המוזיקה היא לגביך הפילגש?
(צוחק) ״והספרות מה? היא, כנראה, האישה החוקית״.
הכל התחיל בבית כנסת
אדף (42) הוא חלק מה״מאפיה״ המוזיקלית שיצאה משדרות, עיירת הולדתו. ״אני זוכר את קובי אוז, שאיתו השתתפתי בחידון תנ״ך, בחיתולי 'טיפקס', ואת חברי 'כנסיית השכל', שבה חבר בן דודי, רן אלמליח, מאלתרים צלילים במקלטים. הייתי קרוב אליהם, החילונים, אבל כנער דתי, שלמד קצת בישיבה של ש״ס, הייתי מחוץ לעניינים״, משחזר אדף.
הוא למד לנגן בגיטרה בכוחות עצמו. כשמאזינים ל״צורך״ (1996), האלבום היחיד ש״האצולה״, שבה היה חבר והכותב הכמעט בלעדי, הוציאה לאור, קשה להאמין שהחומר האיכותי שבו נכתב על ידי צעיר נטול כל הכשרה מוזיקלית. ״לקח לי הרבה זמן "מקריא שירים". עטיפת אלבום "קטב מרירי" לגלות שמה שהסתתר בקרקעית המוזיקה שלי, מקורו היה בבית הכנסת, לצד מוזיקה של להקות בריטיות ששמענו באותן שנים״, הוא מעיד.
"מקריא שירים". עטיפת אלבום "קטב מרירי"
על עטיפת האלבום יש לך קרדיט כנגן הגיטרה האקוסטית, לא רק כמחבר השירים. מה עם השירה?
"שם עדיין לא שרתי. לא הרגשתי שאני מסוגל לעמוד בחזית של להקה. היה לנו סולן, ירון רגב, שמאז עזב את המוזיקה ויכולתי להסתפק בנגינה".
מה בער לכם להתפרק?
"הלחצים של הקלטת אלבום ראשון היו חזקים מדי. נוצרו בינינו חילוקי דעות שלא היה אפשר ליישב אותם, ובאולפן הם הפכו למריבות גלויות, שבהן כבר היה לנו קשה להיות באותו חדר".
זה מזכיר לי את דז׳יגן ושומכר.
"מה אתה יודע. בלהקת 'ולווט אנדרגראונד' ג'ון קייג' ולו ריד לא רק שלא דיברו ביניהם, אלא שכאשר היו עולים לבמה, כל אחד היה מסתכל לכיוון אחר".
מאיפה הגיע החיבור שלכם עם ברי סחרוף?
"חיפשנו מפיק, וכמה מוזיקאים באו לשמוע אותנו. איכשהו נוצר קליק עם ברי, אחד המוזיקאים שאני הכי אוהב ומעריך. בהמשך כתבתי לו מילים לשיר. אני מקווה שיצא לנו שוב לשתף פעולה".
פתאום ניתן היה לשמוע אותך, בקולך הרך והעדין, נותן בראש באלבומו של רם אוריון.
"רם הוא עוד מוזיקאי שאני אוהב. התחלנו להקליט טרקים לאלבום של קריאת שירה, ועשינו גם כמה הופעות יחד. זה מה שאני אוהב, להתקשר לזמן קצר וזהו. כך היה לי גם עם 'הבילויים'. מהקשר עם רם (אוריון) יצא שהוא הזמין אותי לבצע באלבום שירי משוררים, שם היה שיר שכתבתי. אל תחכו שב־ עקבות זה אתחיל להופיע ברצינות כזמר".
עם ערן צור וגלעד כהנא הקשר שלך שונה.
"כאן אתה מעביר אותי לזירה הספרותית שלי. כשהייתי עורך הפרוזה בהוצאת 'כתר', ערכתי את הספרים שלהם, והקשר בינינו נשמר".
הצד הקולי של השירה
אדף, ג'ינג'י חובב שיתופי פעולה, לא הולך על מפורסמים בלבד. לאחרונה היה ספר שיריו "אביבה־לא" בסיס לאלבום של הלהקה האלמונית "קטב מרירי". "אפילו שומעים אותי מקריא שירים בסאונד של האלבום", מעיר אדף. "הצד הקולי של השירה חשוב לי".
יש מצב שאחרי הצלחתך בשדה הספרות, נראה אותך עולה לבמה במסגרת הרכב ושר?
"דווקא יש לי הרכב בלי שם, שאיתו אני מנגן ושר להנאתי. בהחלט יכול להיות שמתישהו נצא להופעות. ככה זה כשהמוזיקה יושבת אצלי. קורה שכאשר מזמינים אותי לקרוא שירה בערבי ספרות, אני פשוט מעדיף לבוא עם גיטרה ולבצע שירים, במקום לקרוא, מה שאולי עשוי להפתיע".
עזוב שנייה את המוזיקה. מה עשתה לך הזכייה בפרס ספיר?
"הזכייה הזאת קצת הוציאה אותי משיווי משקל. הרי אני מין כותב שקוראים טוענים שהם לא מבינים אותו, מה שיוצר אצלי תחושת בידוד. פתאום באה הזכייה הזאת. איך אמר העורך שלי, יגאל שוורץ? 'עכשיו אתה כבר לא יכול להתלונן. אם לא היו מבינים אותך, אולי לא היית זוכה בפרס'".
הזכייה השפיעה על הכתיבה שלך?
"אני ממשיך לכתוב כמו שכתבתי לפני הזכייה, כשבכתיבה אני לא עושה הנחות. לא לעצמי, ולא למי שרוצה לקרוא אותי. אבל פתאום תפסתי שאולי אני לא כזה שולי כמו שחשבתי".
אחרי עשרת הספרים שהוצאת, יש ספר חדש בקנה?
"יש כמה. אני מרגיש עצלן, אבל עובד כל הזמן".
מה תאחל לעצמך?
"שאדע לנוח".
"סנורים" - מסע במהירות החושך והאור ברחבי היצירה של המשורר, הסופר והמוזיקאי שמעון אדף. 13.2.
שישי. 12:00. מדיטק חולון