דוד ד'אור מספר למה הלחין את תהילים ואיך זה הפך ללהיט באוסטרליה וסין

״זאת חוויה מדהימה״, הוא מנסה למצוא את המילים. ״כשאתה עומד על הבמה ורואה את ההמונים רוקדים ונרגשים, באיזשהו מקום קטן אתה מרגיש תחושת שליחות. בכל זאת, אנחנו עם שבעולם פחות אוהבים לאהוב ותמיד מביטים בנו דרך עיניים של כיבוש ומלחמות, ופתאום באה מוזיקה שמדברת על אהבה וחיבור. קיוויתי שכל אחד מהקהל שיפתח בעתיד טלוויזיה ויראה את ישראל, יתעורר בו ניצוץ מההופעה והוא יגיד שיש בישראל גם אהבה ושמחה״.

״לצערי כן, למרות שאני לא דובר רשמי. באסיה, שם אני מופיע יותר, זה לא ככה. הם באים בגובה העיניים ובלי דעות קדומות. באירופה זה פשוט סיוט: לפני ואחרי ההופעה הם שואלים שאלות שלפעמים אין לי תשובה עליהם. בשוודיה, לדוגמה, שאלו אותי על ההשתלטות על מקורות המים של הפלסטינים. אני בסך הכל זמר, אני עונה להם, תנו לי לשיר. מצד שני, האירופים לא מבינים איך אני שר על אמא שאיבדה את בנה החייל בלבנון וזועק את זעקתה. לא קל להם להבין את זה. התמונה מאוד מורכבת״.

״ההופעה עצמה היא מסע מוזיקלי שמצליח לחצות גבולות של דת וגזע ותפיסת עולם, אבל היו פעמים שמראש לא הזמינו אותנו. בתקופה האחרונה כמעט בכלל לא מזמינים אותנו מאירופה. גם בגלל שהם נאלצים לשים עלינו אבטחה והיא עולה כסף, וגם בגלל העובדה שאנחנו פחות רצויים שם. אני מציג עצמי כישראלי גאה, ולא מוכן לשנות את השם שלי, או למחוק מהפוסטר שאני ישראלי״.

״אני מכבד אותו. לא כולם חייבים להרגיש ישראלים. בתחילת הקריירה קיבלתי הצעות מדהימות מחברות תקליטים מאירופה וארצות הברית, אבל אמרתי שאת ילדי לא אגדל בשום מקום חוץ מישראל. ועדיין אני מכבד את מי שלא מרגיש כך. זו זכותו״.

״יש שם פחות ציניות. הם לא שופטים אותי ומתייחסים לקול ולשירים שלי, שמדברים אל לבם. לצערי, בארצי האהובה התרבות נמצאת בהתהוות, ויש חוסר ביטחון מהי תרבות ישראלית, ולפעמים מנסים כאן לחקות את מה שיש בחו״ל. בכל הקשור למוזיקה מהמקורות, מחקנו אותה במשך שנים רבות. תחשבי שעכשיו בגרמניה לא היו משמיעים מוזיקה קלאסית. זה השורש שלהם וזה השורש שלנו. כדי שהצמרת תצמיח פרחים, השורש חייב להיות מחובר לאדמה. אני לא מאמין בביטול העבר. לכן, מבחינתי, לשיר תהילים זה אולי החיבור האולטימטיבי של עבר והווה ובתקווה גם העתיד".

בימים אלו יצא לחנויות "שירת רבים 3", אלבום נוסף בפרויקט שמחבר מוזיקה בת זמננו לשורש היהודי, ויוצר לחנים חדשים למילים הנצחיות. באלבום, שהוא פרי שיתוף פעולה של ד׳אור ותומר הדדי, משתתפים זמרים ופייטנים מקשת גילאים. "בדרך כלל מלחינים שורה או שניים מתוך תהילים", מספר ד׳אור, "אבל לא יצא שהלחינו פרקים שלמים. זה מאוד לא פשוט למוזיקאי להלחין פרקים שהם לא במשקל מודרני. אבל כמה פעמים בחיי אזכה להלחין טקסטים של דוד המלך? זה חזק. כשתומר ואני הגענו לסטודיו, עייפים וטרוטי עיניים מהבלגנים של היומיום, עברנו חוויה רוחנית שקשה להסביר אותה. משהו התרכך לנו בלב, ויצאנו משם עם תחושת נועם ומצב רוח טוב. זה מה שנקרא השראה".

האלבום הראשון של "שירת רבים" יצא לאור ב־2008, ותוך שבועיים זכה לאלבום פלטינה, על אף שכמעט ולא הושמע ברדיו. "זה נס", מבהיר ד׳אור. "העובדה שהרדיו התעלם מאיתנו בעיקר העציבה אותי. חבל מאוד שכלי כמו רדיו, שאמור לשמש מתווך בין העם לבין היצירה, מונע מקהל גדול להקשיב. כאב לי, אבל אני לא שופט, ותודה לאל שאני במקום טוב בחיים שלי, ועושה את מה שאני מאמין בו. ואם לא בדרך המקובלת, יש דרכים אחרות להגיע ללבבות של אנשים. בכל מקרה, כולי תקווה שהפעם זה יהיה אחרת. עשינו עיבודים שמתאימים לתקופה, ואני לא מאמין שמי שיקשיב לזה לא יגיד ׳וואו׳".

"יש משהו בתדר שריגש דורות של אבותינו. זו שפה של הלב שהלוואי שהיינו משכילים לדבר בה יותר. למרות שהטקסט בעברית עובר מסר חזק, הקהל מבין את המהות ומצליח להתחבר. יש משהו בעוצמה של תהילים ושל שירים מהמקורות, שמצליח לגעת בהרבה לבבות".

"המקום שבו אתה מוותר על האגו ומצליח להתחבר לעוד זמרים ויוצרים מוליד משהו שיכול להיווצר רק בסיטואציה כזו, רק מתוך הזיווג הזה".

"אני אדם שיש בו אמונה, אבל אני לא עובר תהליך של חזרה בתשובה. אני עובד על חומרים מקוריים משלי, אבל ברגע שגיליתי את העוצמה בשירים מהמקורות, קשה לי לקחת לידיים טקסט מודרני. המילה הכתובה חשובה לי, ואני מנסה לכתוב, אבל אז אתה קורא פסוקים שכתב דוד המלך ואומר, כמה זה מדויק ועמוק, ואת זה אני רוצה לשיר". •