ג ם אני, כמו ישראלים רבים, התוודעתי לזמרת היוונייה האגדית אלני ויטאלי בזכות ״שיר הצוענים״ ("בלמו"), שיר נדודים מכמיר לב שהיא מבצעת בחן וברגש שאופייניים לה כל כך.
אבל ויטאלי היא הרבה יותר מזה: ב־40 שנות קריירה כתבה וביצעה מאות שירים בסגנונות מסורתיים - לאיקה, רמבטיקו, שירי בוזוקי שמחים ומקפיצים ולצדם שירי יגון שהנפש מתייסרת לשומעם.
עכשיו היא מגיעה לישראל עם גליקריה ויורגוס דאלארס למופע הגדול של המוזיקה היוונית שהיה אי פעם בישראל. שלושת הקולות הנפלאים הללו על במה
אחת, ביחד ולחוד, עם הלהיטים הגדולים שלהם בשני ערבים ברציפות. שלוש שעות אורכו של המופע.
זאת פעם שלישית שלך בישראל. לפני 15 שנה הופעת במועדון פוסידון המיתולוגי בראשון לציון, ובשנה שעברה הגעת לתיאטרון ירושלים. מה דעתך על הקהל הישראלי?
״הקהל הישראלי דומה מאוד לקהל היווני: הוא חם, משתתף בהופעות, ומחבק את האמן שהוא אוהב. היה לי מזל שהקהל הישראלי אהב אותי מהפעם הראשונה שהופעתי כאן. הוא חיבק אותי, ואני חיבקתי אותו בחזרה. הקשר הזה בין הקהל לאמן, או שהוא מתרחש באופן ספונטני בפעם הראשונה או שהוא לא קורה אף פעם״.
טיילת קצת בישראל בביקורייך כאן?
״ביקרתי בירושלים ובתל אביב. מאז שהייתי ילדה בבית הספר, למדתי בשיעורי דת על כל המקומות האלה שמצוינים בדת שלנו. כשביקרתי אותם, הרגשתי שזה אחד הדברים שרציתי לעשות כל חיי. כמובן שהייתי מאוד רוצה לבקר גם בים המלח, ובכל הנופים הפחות סימפטיים שעמוס עוז
מתאר בספריו. ריגש אותי מאוד כשקראתי אצלו איך האנשים הצליחו 'לאלף' את הטבע הפראי הזה״.
דואט עם יסמין לוי
לפני כמה שנים הקליטה ויטאלי את השיר Porque: דואט עם זמרת הלדינו הישראלית יסמין לוי. ״כשהתקשרו אלי ואמרו שאלני רוצה לעשות איתי דואט בשיר שכתבתי, חשבתי שצוחקים עלי״, סיפרה לוי בעבר. ״טסתי מספרד ליוון, והייתי בטוחה שאף אחד לא יחכה לי בשדה התעופה, שזו עבודה בעיניים, כי ידוע שהיא לא עושה דואטים. כשפגשתי אותה ראיתי אישה קטנה, מפוח־ דת וצנועה, ששואלת אותי אם היא שרה נכון. 'אני לא מאמינה שאנחנו עומדות על אותן מרצפות', אמרתי לה״.
מתברר שוויטאלי מחוברת למוזיקה ישראלית. ״לפני כמה שנים אהבתי מאוד את עופרה חזה, שהצליחה להפוך את המוזיקה המסורתית של מדינתה לבינלאומית. אני חושבת שזה מאוד חשוב. אלינוער מואב שרה את הבלדה של מטהאוזן של תאודוראקיס בצורה מדהימה. וכמובן, חוה
אלברשטיין, שחוץ מהשירים העבריים, היא שרה גם שירים רבים של המלחין היווני מנוס חג׳ידאקיס במילים עבריות. אני מאוד אוהבת את ההתקרבות הזאת בין תרבויות שונות. המוזיקה היא שפה בינלאומית שמקרבת בינינו״.
ויטאלי (61) נולדה ביוון למשפחה מזיקלית: אביה היה נגן ואמה זמרת. כבר כשהייתה בת 12 לקחו אותה הוריה להופעותיהם, ובגיל 14 החלה להופיע באופן מקצועי. ״אבי ניגן מדהים בסנדורי״, היא מספרת וחושפת את החלום זה במילות השיר ״אל תיגעו באהבה״ (מילים ולחן: עוזי חיטמן ויגאל בשן): ״בעולם דיגיטלי/ אני בחור קצת סנטימנטלי/ מרגיש קצת לא נורמלי/ ויוצא מהמעגל/ גם אני הייתי נער/ מתחשק להתחלף/ מאחורי סגרתי שער/ ופתאום אני עייף/ לא, אל תיקחו לי את השמש״.
שלה, "למדתי ממנו המון. הוא כתב שירים נפלאים שאותם ארצה יום אחד להקליט".
בגיל 19 עזבה את לימודי הרפואה ופנ־ תה לקריירה מוזיקלית. מהר מאוד הפכה לזמרת משפיעה ביוון, שיתפה פעולה עם גדולי המוזיקאים, והקליטה שירים בסג־ נון מסורתי, חם ומלא רגש, כמו שמוזיקה יוונית יכולה להיות.
בשנים האחרונות המוזיקה היוונית מתקרבת יותר לז'אנר הפופ. איך את מרגישה עם השינויים הללו?
"תמיד היו ותמיד יהיו אופנות במוזי־
קה. את חלקן אנו אוהבים יותר, ואת חלקן פחות. בתקופה של גלובליזציה זה מאוד טבעי שהמוזיקה המקומית מושפעת ממה שמשודר MTV. אך מאחורי השטחיות הזאת, נוצרת מוזיקה מאוד טובה, גם ביוון וגם בכל המזרח התיכון, והיא נוגעת לכולנו. רק שאלו לא משודרים בMTV ולא בערוצים אחרים. לכן הרוב חושבים שהמוזיקה השולטת היא זו המשודרת בטלוויזיה. אבל זה לא נכון. ההוכחה לכך היא שהאנשים מגיעים וממלאים את המקומות שבהם מופיעים כל אותם הזמרים שהם כביכול לא אופנתיים".
כמה חשיבות את מייחסת לדעת הקהל על השירים שלך?
"אנחנו, הזמרים, עוסקים במוזיקה כדי לתקשר עם האנשים. זאת אומרת שחייב להיות תן וקח בין האמן לקהל. מצד שני, לאמן חייב להיות חופש ביטוי. אי אפשר אחרת. כשכתבתי את שירי - שהקהל קיבל וחיבק מיד - לקח לי הרבה זמן עד שהקלטתי אותם, כי חשבתי שמתייחסים רק אלי. אבל ההפך הוא הנכון. שירי מתייחסים לא רק אלי, אלא לכל העולם. לכן האמן חייב להעז להביע את עצמו, גם אם הוא חושב ששיריו קצת יותר קשים ממה שהקהל רגיל לשמוע אותו שר".
כמו עוף החול
שנות ה־90 לא היטיבו עם ויטאלי, שסבלה ממגוון בעיות רפואיות, חלקן על רקע נפשי, התמכרות לסמים ואסונות משפחתיים שהיו יכולים להפיל כל אדם. אבל ויטאלי, אישה חזקה, קמה כמו עוף החול וחזרה להופיע. והקהל מצדו מקבל אותה בזרועות פתוחות, מחזיר לה אהבה.
יש למוזיקה יכולות ריפוי לדעתך?
"נדמה לי שהדבר הוכח גם באופן מדעי. במיתולוגיה היוונית יש סיפור על אור־ פאוס, שבו מסופר שכאשר ניגן, כל החיות הפראיות נהגו לצאת מהמאורות שלהן ולשבת מאולפות על רגליו ולשמוע את המוזיקה שלו. אז כן, למוזיקה יש תכונות רבות, ביניהן גם כוח ריפוי".
אם לא היית זמרת, במה היית רוצה לעסוק?
"אחרי כל כך הרבה שנים של עיסוק במוזיקה, אני מרגישה שאני ומוזיקה זה אותו הדבר. אבל אני מאוד אוהבת ספרות, ולכן הייתי מאוד רוצה לכתוב ספ־ רים יפים ולתקשר עם האנשים דרכם".
יותר מ־30 אלבומים יצרה ויטאלי עד כה, והשתתפה ב־50 אלבומים נוספים. כעת נוסף לרזומה שלה המופע המשותף עם דאלארס וגליקריה, שעמם הופיעה בעבר, אבל לא מחוץ לגבולות יוון.
"אנו שייכים לאותו הדור, ובמשך כל השנים האלה הופענו יחד מספר פעמים על אותה הבמה. מה שמחבר בינינו זה לא רק השירים שאנו חולקים, אלא גם הת־ חושה של אותה התקופה שבה הם נכתבו. כשאנחנו שרים, אנחנו נזכרים בעצמנו בתקופה הזו. על רקע חיינו המשותפים במשך כל השנים האלה, אנו יכולים לחלוק על הבמה גם את השירים וגם חלקים שלמים של חיינו", היא מספרת, "זה נפלא כשזה קורה, אולי מפני שלפעמים האחד משלים את השני. אני לא יודעת אם הקהל מודע לכך, אך אם אמן חולק תחו־ שות כאלה על הבמה, הוא מרגיש מבורך. וזה מגיע גם לקהל".
״ויטאלי־דאלארס־גליקריה״.
״ויטאלי־דאלארס־גליקריה״.
18.6־19.6. חמישי־שישי. ״אמקס מיוזיק ארנה״, ביתן 2,
גני התערוכה, תל אביב