"קולי נאלם, לבי נרגש": אלון אולארצ'יק חוגג עשור ל"נפגשנו"

אז עכשיו, כשקלפטר חזר להופיע אחרי תקופה ארוכה שבה נעדר עקב מצבו הבריאותי, נפגשים שלושתם לשירים מימי כוורת, לצד להיטים מקריירת הסולו המפוארת של כל אחד מהם.
 

"בזמן האחרון יש נהירה המונית למופעים נוסטלגיים, כי יש כל כך הרבה חדש. יש מלא אמנים, להקות, זמרים, שירים חדשים ומלא סגנונות. פשוט הצפה של דברים. רוויה. אנשים מתגעגעים למשהו, בואי נגיד, צפוי מראש, שירגיע אותם מהמסתורין של החיים הבלתי צפויים".

אתה עוקב אחרי החומרים החדשים במוזיקה?

"החומרים עוקבים אחרי. אם אני צופה בטלוויזיה, יש חדש. אם אני מאזין לרדיו, יש חדש. אני פחות מחפש דברים חדשים, אלא מחפש משמעות בדברים הישנים. למשל בג'אז בזמן האחרון. ג'אז זה לא דבר חדש".

אתה עצמך מתחדש? 

"אני כל הזמן כותב שירים חדשים. תחום הכתיבה והיצירה הוא אחד, והוא נפרד מהתחום של התכל'ס. רוב האנשים לא אוהבים הרפתקאות. בגלל זה מופע כמו 'נפגשנו' מחזיק 10 שנים, למרות שאין בו דברים חדשים, אלא קאברים של שירים ישנים, מפורסמים, ואהובים, שהזמרים והיוצרים שעשו אותם במקור, מחדשים אותם". 

לא משעמם אותך להופיע עם אותם שירים שוב ושוב? 

"אני מאוד אוהב להופיע. עולה לבמה וקורה לי משהו. זה בחיים לא משמעם, בייחוד עם נגנים כמו יצחק ואפרים, וגם אשר פדי (תופים) ועמית הראל (קלידים). הם אנשים רציניים מאוד, כיף להופיע איתם, והשירים יוצאים בונבוניירות על הבמה. אני אוהב את זה ואוהב רוק. כבר מגיל

18-17 אני בתחום.
 

"בשנה שעברה הייתי בהופעה של הרולינג סטונס, וכל השירים היו ישנים וזה היה מגניב ברמות. הייתה לי חוויה יוצאת מהכלל, כי ממש רציתי שהם ינגנו את השירים הישנים. אני מבין את האטרקציה של לראות אמן מבוגר על הבמה, מופיע עם השירים שאתה מכיר ושבזכותם הכרת אותו. אתה לא רוצה ניסיונות אומנותיים, אלא את הדבר הישן והטוב. זה מה שקורה איתנו". 
 

"יש לנו תכונה דומיננטית והיא חוש הומור. אנחנו צוחקים הרבה וכידוע בנישואים, כשיש לזוג חוש הומור, זה עוזר. אפרים ואני מכירים מלהקת הנחל ואת יצחק אני מכיר מגיל 22, כשהוא הצטרף לכוורת. כל כך הרבה שנים, שקשה לי לעשות את החשבון המדויק על הבוקר". 

"לא. אני לא ישן כל היום, אבל קם בתשע וחצי. כאמנים, אנחנו עובדים כשאנשים אחרים ישנים. מופיעים בערב ואחר כך צריכים לנסוע הביתה ממקומות רחוקים, אז הגיוני שאם הלכתי לישון בשתיים בלילה, מסיבת עבודה, אקום מאוחר". 

"המון. אם אני לא מנגן או כותב, אז אני חושב על זה. מתנגנות לי מנגינות בראש. אין לי ממש תחביבים אחרים, ואני לא באמת מתנסה בדברים אחרים".

כמה הגיל מעסיק אותך? 

"אני מנסה להסתכל על זה בצורה רציונלית, לא לדאוג, או לחשוב על זה יותר מדי. והאמת היא שאני לא מרגיש את הגיל שלי עדיין, לא מרגיש בן 65. אני חושב על הגיל כשאני רואה אנשים בגילי, והם נותנים לי ווייב זקן. יש כאלה. הם גם נראים יותר זקנים, וגם מתנהגים בגילם, אז אני נחרד.

"מבחינתי, החברים מכוורת הם בני בלי גיל, לא נראים כמו שהם היו בגיל 20, כמובן, אבל אני לא רואה אותם כאנשים מבוגרים, כי אנחנו על איזה ענן תודעתי אחר. נשארנו אותם טמבלים מ-1972, זה לא ממש השתנה בצורה דרמטית. לא נהיינו אנשים רציניים פתאום ולא מצחיקים".  

"לפני כמה ימים נכנסתי למונית, ואחרי דקה או שתיים, הנהג שואל אותי: למה אמרתם שזאת ההופעה האחרונה שלכם? כל כך הצלחתם, תעשו עוד הופעות. שאלתי אותו אם הוא היה בהופעה, והוא אמר, 'לא, אני לא אוהב מקומות המוניים'. 'אז אם נחזור שוב, הרי אתה לא תבוא, מה אתה רוצה ממני, שאלתי אותו. אנשים הם עם מוזר. זה מאוד ישראלי להתערב לך ולשאול שאלות".