"איבדתי את חדוות היצירה": קובי רכט חוזר עם השלישייה

קובי רכט לא חלם לחדש כקדם את ימי שלישיית ״שובבי ציון״, שהופעת האיחוד ההיסטורית שלה תיערך ביום רביעי הקרוב בצוותא. לכל היותר אולי קיווה לכך בסתר לבו. פתאום זה נחת עליו. ״הכל בגלל חנן״, הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי חברו מאז, חנן יובל. ״חנן הזמין את קובי (אשרת) ואותי להופעה שלו בהבימה, ובאופן ספונטני הזמין אותנו לבמה״, הוא מספר. ״שרנו כמו פעם, והקהל הנלהב פשוט לחץ עלינו שנתאחד״.
 

״לא רק אותן, אלא גם את ההרמוניה בין הקולות שלנו, כאילו זה היה אתמול, ולא עברו 44 שנה מאז שגמרנו. השירים של 'שובבי ציון' בוורידים שלנו וגם החברות הקרובה בין שלושתנו, שלא התקלקלה במשך השנים״.
 

״מה פתאום! אמרנו אם כבר, אז כבר. יהיה סיבוב הופעות, ואחר כך גם אלבום. אם חוזרים אחרי כל כך הרבה זמן, 31 שנה מאז האיחוד הקודם, בחמאם, אז כמו שצריך. ומה שמדהים אותנו זה שהקולות שלנו לא רק שהשתמרו, אלא נעשו יותר טובים. כשאנחנו שרים יחד, יש עלינו מג'יק כזה. וכמה תענוג יש בלשוב אל השירים ששרנו, מתוך הרגשה שאף פעם לא מאוחר״.
 

קצת היסטוריה. שלישיית ״שובבי ציון״ הנצה בשדה הזמר שלנו אי אז בשנת 70'. קדם לה צמד ״הקוביות״ לבית אשרת ורכט. ״נפגשנו לראשונה במחזמר 'קרחת', מחזמר הרוק העברי הראשון, שכתבו יהונתן גפן, מישה סגל ואלונה טוראל״, רכט מזכיר נשכחות. ״שיחקתי שם מין פרופסור מוטרף כזה, וקובי הופיע בתור האסיסטנט שלי. איתנו היו אברהמ'לה מור ושולה חן. זה היה פלופ מזעזע עם במאי מאיטליה, שקראו לו ג'ילברטו טופנו״.
 

״ועוד איך. ב'קרחת' נוצרה כימיה לא נורמלית בין קובי וביני. אני זוכר אותנו מגיעים לאיריס יטבת, אז החברה שלי ובהמשך אשתי, לאחר ששיחקנו בסרט 'הוא הלך בשדות' שביים יוסף מילוא. על המדרגות פתאום יצאה לנו השורה 'למה עכשיו?'. באנו אליה, תפסנו גיטרה ויצא השיר, שהקלטנו בליווי 'הצ'ר'צ'ילים'. כמה חודשים הופענו כצמד 'הקוביות' עד ש'השלושרים' התפרקו, והמפיק מיקי פלד צירף אלינו את חנן יובל. כך נהיינו 'שובבי ציון'. את שם השלישייה קיבלנו מבני אמדורסקי, שהיה לו פקאלע (חבילה) של שמות״.

רכט בצעירותו. צילום: רענן כהן
 

״לא, יש גרסה שזה שיבוש של 'חובבי ציון' במכתבים שהגיעו מחו״ל. ואיך שהתארגנו, עוד לפני שהיינו מוכנים, ישר נזרקנו לבמת האולם הגדול של הסינרמה, כחימום להופעה של מייק ברנט ויפה ירקוני. מייק כבר היה כוכב גדול בחו״ל, אבל התרגש כמו ילד. נהיינו חברים. כמעט עד הסוף שלו״.
 

״שבוע לפני שהלך. קודם לכן, כששהיתי בפריז, היה מזמין אותי לשמוע שירים לפני שהקליט אותם. נפגשנו בפעם האחרונה באיזו מסיבה שם. הערתי לאיריס שהעיניים של מייק נראו מזוגגות משהו. הוא עשה רושם מוזר. לקחתי אותו הצדה למלתחה, וניסיתי לדובב אותו, אבל מילה לא יצאה לו מהפה. אף אחד לא יודע בדיוק מה קרה לו. עד היום אני לא קונה את זה שהוא קפץ מהמרפסת והתאבד. מישהו דחף אותו״.
 

״אחרי ההופעה בסינרמה, נשלחנו להופעות במועדון התיאטרון בחיפה, וכמעט נזרקנו משם. חשבו שכהרכב רוקנרול אנחנו יותר מדי כסחיסטים. כן, אנחנו, ששרנו שיר כמו 'נגה', ואז הוצאנו לרדיו את 'איש גדול', וזה נהיה שלאגר אדיר. הופעה שלנו בצוותא הישן הייתה סולד אאוט. מעניין שכעת אנחנו סוגרים מעגל בצוותא הנוכחי״.
 

״כשחנן הביא לחזרה אצלנו את 'ישראל ישראל', שאלתי מה זה, אבל כששמעתי שוב ושוב את השיר, הבנתי שאפשר לעשות ממנו אחלה רוקנרול. זה תפס כמו אש בשדה קוצים. לרבי שלוימע חזרנו יותר מאוחר עם 'חמדת ימים' שלו. הקהל בפסטיבל הזמר החסידי לא ידע איך לאכול חבר'ה עם שיער ארוך ומכנסיים מתנפנפים, כפי שקובי ואני היינו. 18 קולות בלבד קיבלנו, דורגנו אחרונים, ומיותר לציין שבסופו של דבר זה השיר שנשאר מהפסטיבל החסידי של 71'״.
 

ה״שובבים״ יצאו לסיבוב ברחבי הארץ עם אריק איינשטיין, שלווה על ידי להקת ״הפלטינה״. ״כל ערב היינו אוספים את אריק המתוק מדבש מהצריף של אביגדור״, מעיד רכט. ״שיסל היה מוליך אותו ביד אל האוטו, כי באפלולית אריק לא ראה ממטר. נוסעיםוכל הזמן בדיחות. נהיינו ידידים. אהבתי אותו אהבת נפש. אחרי הרבה שנים, כשהקלטתי אלבום, הוא היה בא לאולפן לשמוע ולעודד״.
 

כשרכט מדבר, קולו מזכיר לא פעם, כמו בשירים, את קולו של אריק. ״לא הייתי רוצה שנפתח את העניין״, הוא מעיר. ״דמיון הקולות שלנו לא עשה לי טוב. מרוב טענות שווא שאני מחקה אותו, נהייתי אטום לקטע. כמה אפשר לטחון״.
 

אגב, בסיבוב ההופעות שלהם קרה משהו: ״לאחר שתי הופעות איתו, שבהן פתחנו, אריק ביקש להתחלף. 'אי אפשר אחריכם', אמר. עד כדי כך הקהל התלהב מאיתנו. בלי סוף ילדות רדפו אחרינו״.
 

כשנה וחצי החזיקו השובבים מעמד כשלישייה, כשבין להיטי תקליטם הבודד היו ״מה יוצא לי מזה״, שהם כתבו עם יורם טהרלב ו״נגה״, לחן קסום של שלום חנוך למילים של מאיר אריאל. אגב כך, על סף הפסקת פעילותם לא היה חסר הרבה כדי שיחזירו את המפתחות לבו־ רא עולם, כשהתחשמלו תוך כדי הופעה לפני קהל של רבבה בסיום צעדת שלושת הימים. ״חטפנו שוק אימים, השתט־ חנו על הבמה ורעדנו כמו לולבים״, לא ישכח. ״בנס יצאנו בחיים מהסיפור, ועוד באותו ערב המשכנו בהופעה.
 

אין לו סיפור מעניין לספר על התפרקות הלהקה, ולדבריו, ״מעולם לא הכרזנו על פירוק, עד היום לשלושתנו אין הסבר משכנע מדוע הפסקנו את השלישייה. אז נכנס לי ג'וק לראש לנסוע לאמסטר־ דם, שם הייתה לאיריס משפחה, וללמוד סאונד ואיך לכתוב מוזיקה. לא היה פשוט להפסיק. 'חולה נפש, חכה כמה שנים', אמר לי בומבה צור. פשנל הציע לנו חוזה, רק שנמשיך. אבל הייתי מילדות פריק של סאונד, ואת זה אפשר היה ללמוד רק בחוץ לארץ. מאמסטרדם קראתי לקובי. 'קסם גן העדן' נקרא ההרכב שהקמנו עם איריס. 'היי דאון בילו', שהקלטנו שם, נהיה שלאגר. אבי עופרים כבר לקח אותנו להופעות בגרמניה, כשקובי נקרא חזרה לארץ על ידי אשתו דאז״.

"לא כזאת חגיגה גדולה"

רכט (68), בנו של אחד ממקימי חיל ההנדסה, גדל בצהלה. את ההיכרות עם הבמה ערך בגיל 9 ב״תילון־תליל״, תיאטרון הילדים של מנחם גולן. ״כבמאי, היה בו ניצוץ של גאונות״, מעיר רכט. ״כעבור שנים הפך את 'התפוח', מחזמר עתידני שכתבתי עם איריס, לסרט שביים. ארבע שנים מחיי בזבזתי על תביעת ענק נגד MGM, בגין שימוש בשירים שלנו בפורמט DVD. בסוף לא ראיתי מזה סנט״.
 

הרבה-הרבה לפני כן היה רכט על מסלול המראה דווקא כשחקן. מתיאטרונו של גולן נקרא בגיל 14 להבימה כדי לשחק את לוציוס הנער בהצגת ״יוליוס קיסר״. ״מצאתי את עצמי לצד ענקים כמו מסקין, ששיחק את התפקיד הראשי״, משחזר רכט. ״יום אחד חטפתי שם סטירת לחי מבוכמן, כשאיחרתי להיכנס לבמה. 'זה לא טוב, אסור לאחר!', התרה בי ברטונוב הזקן״.
 

הוא שיחק בתיאטרון נוער, הקים להקת קצב והעביר את שירותו הצבאי בלהקת פיקוד המרכז של ״גבעת התחמושת״, שיר שהוא לא היה בטוח שהיה לו מקום בתוכנית קלילה של להקה. ״חנוך לוין הביא אלינו את 'הנמר מבגדד', אחד המערכונים הראשונים שלו״, נזכר רכט. ״אחרי שלוש הופעות הורידו אותו, כי בכלל לא הבינו מה רצה לומר שם. אבל הקליק שנוצר לי עם חנוך הביא אותי לקברט הסאטירי שלו - 'קטשופ'״.
 

קצת לפני כן, כשאך השתחרר מה-להקה, זכה לאחד משיאי הקריירה שלו, כשהקליט עם עדנה גורן אלבום מופת משירי סשה ארגוב: ״סשה גילה אותי בגנרלית בלהקת פיקוד המרכז. הוא היה אז אלוהים במוזיקה. לאחר הגנרלית ניגש אלי ואמר במבטאו הרוסי (רכט מחקה אותו), שהוא מחפש קול כשלי, ואם ארצה, כך אמר לי, יוציא איתי תקליט משיריו. למחרת, התחילו לי תשעה חודשי חזרות אצלו, מלווים בארוחות בוקר שאשתו, נוסיה, הייתה מכינה. בתקופה הזאת סשה, איש משכמו ומעלה, היה כמו אבא שני שלי.

כשהתחלנו בהקלטות, הוזמנתי להשתתף ב'איש חסיד היה'. 'תקליט והצגה לא הולכים יחד', אמר סשה הפרפקציוניסט. נאלצתי לוותר על 'איש חסיד היה', וזאת הייתה ההחמצה הראשונה בסדרה גדולה של החמצות בקריירה שלי, כולל שיר שלי שריי צ'ארלס היה אמור להקליט ופתאום מת. פיצוי לכך מצאתי בהצגה 'לא ביום ולא בלילה', שם שיחקתי עם מרים ברנשטיין-כהן, השחקנית הכי גדולה שהייתה פה אי פעם. היא הבחינה בחיבה היתרה שהייתה לי אז לטיפה המרה, והעירה: 'אתה רק חושב שאתה יותר טוב כשאתה שותה'. ישר הפסקתי״.
 

בתחרות שניטשה בו בין המוזיקה לבין התיאטרון ניצחה המוזיקה. רגע לפני ״שובבי ציון״ היה רכט אמור לככב בהצגה ״נפוליון חי או מת״ בתיאטרון בימות, לא הסתדר עם נסים אלוני, וסמוך לבכורה העז לנטוש את ההפקה. יותר לא חזר לתיאטרון.
 

הקריירה וחייו האישיים של רכט היו גדושים בתהפוכות כאלה. משנות ה-70 הקריירה שלו היטלטלה בין אירופה, ארצות הברית וישראל. ספק אם יש עוד זמר ישראלי שיוכל להתגאות בכך שסינגל שלו נמכר בחו״ל בשני מיליון עותקים, אבל בו בזמן נעלם משדה הראייה של הקהל בארץ. ב-83' הגיח הנה והוציא את תקליט ״מסתובבת שמועה״ עם הלהיט ״רגאיי הבטלן״. כעבור עשור נוסף צץ פה בצמד עם יושי שדה מ״תיסלם״. ״השיר 'נגד הלב', שהקלטנו, החזיר אותי סופית ארצה״, מציין רכט, שלפני כשנתיים הוציא עם אשרת אלבום עם גרסות משלהם לשירים אמריקאיים.
 

רכט בא ונעלם ותמיד חזר להופיע עם עדנה גורן בשיריו הקסומים של סשה ארגוב. נישואיו עם יטבת תמו לאחר 14 שנה. בנם תום (37), ד״ר לבלשנות, חי בגפו בארצות הברית. בהמשך היה נשוי להילה רז, שהייתה מעורבת בקריירה שלו. עכשיו הוא חי לבדו בתל אביב, בדירה מלאת מזכרות מהקריירה העשירה והנפתלת שלו. ״מה שיש לי מכל הקריירה הוא לא כזאת חגיגה גדולה״, הוא מודה.
 

״אני בעצמי״.

תחזור לרכוב על הגל?
״איזה גל. במידה מסוימת איבדתי את חדוות היצירה. להגיד לך שיש לי כוח להצטרף ל'ביט' של היום, ממש לא. יש כעת דברים כל כך נבובים ולא מעניינים, שמה יש לי לחפש בהם״.