התחנה המרכזית: האם בעידן של יוטיוב גלגלצ עדיין רלוונטית?

אבל האם בימינו, בעידן של ריבוי תחנות רדיו ופלטפורמות אינטרנטיות כמו יוטיוב, גלגלצ בכלל עדיין רלוונטית? "מדובר בתהליך התפכחות דומה לזה שהיה פעם מחברות תקליטים", אומר איש יחסי הציבור עודד מזרחי, שעובד גם עם אנשי אגודת אמני ישראל (אמ"י) ובעיקר עם אמנים צעירים. 
 

"פעם היו לאמן שני חלומות: להיכנס לפלייליסט בגלגלצ ולחתום בחברת תקליטים. במקרה השני, מוזיקאים כבר הבינו שעצמאות יכולה להיות בחירה ויש לה יתרונות כמו חופש אמנותי, ולגבי המקרה הראשון, היום אפשר לראות יותר ויותר אמנים שמתחילים להבין שיש להם המון פלטפורמות אחרות חוץ מגלגלצ. עדיין מדובר בתחנה משמעותית, אבל כיום יש את הפייסבוק והיוטיוב כדי לעזור לך להוציא את המוזיקה שלך החוצה, גם אם אתה לא נמצא על סקאלת המיינסטרים, ובוודאי עוד המון דרכים לעשות את זה. יש כאלה שכבר לא מסתכלים על גלגלצ ובונים מראש על הגעה לקהל בדרכים אחרות, למשל התחנות הסטודנטיאליות שנותנות יופי של במה למוזיקאים צעירים, מדורים שונים באינטרנט וכמובן בלוגים נישתיים, במקביל כמובן לחרישת הארץ בהופעות". 

"נכון, בסופו של דבר צריך מישהו לידך שידע להביא את זה לאוזניים הנכונות, דווקא בגלל ריבוי המדיומים. זה שהתעשייה הולכת לכיוון העצמאי - לא מייתרת את מי שיעשה סדר בדברים האלה, אלא דווקא הופכת אותו ליותר חשוב כי אפשר בקלות לטבוע בתוך כל זה וללכת לאיבוד. אמן בסופו של דבר רוצה לעשות מוזיקה ולא להתעסק בכל מה שמסביב, אבל היום הוא צריך להיות מודע יותר לאן הוא רוצה להגיע ומי הקהל שלו ולבחור את האנשים המתאימים לצדו שיגידו לו את האמת".  
 

"הכוח של מוזיקאים וזמרים לפרוץ בארץ לא תלוי בגלגלצ, אלא יותר בז'אנר של השיר שלהם", טוען מצדו עמרי רונן, ששידר בגלגלצ ובגלי צה"ל במשך 13 שנים, ובהמשך שימש העורך המוזיקלי הראשי של רדיו תל אביב. "לרוק ולפופ, מכל סוג שהוא, כולל ים־תיכוני, אין לדעתי שום משמעות אם ישמיעו או לא ישמיעו בגלגלצ מאחר שזה יגיע לקהל בדרכים אחרות כי מדובר במוזיקה פופולרית. אנשים חושבים שאם יטחנו את השיר שלהם בגלגלצ, יש לזה משמעות מבחינת להוריד או להרים קריירה וזה לא נכון. לכן לדעתי מה שמאיה בוסקילה טוענת הוא עניין נטו של יחסי ציבור. הרי אותם אמנים מוכרים שהיא רוצה להגיע לרמת החשיפה שלהם, מצליחים להגיע עם השירים החדשים שלהם לקהל הרחב גם בלי גלגלצ. 

 
"למה לא תוקפים תחנו תאחרות בנושא הזה" עמרי רונן. צילום: אלי דסה
 

"פעם הכוח של עורך מוזיקלי כזה או אחר באמת היה חורץ גורלות, לא משנה באיזו תחנה", מוסיף רונן. "כל מי שתוקף את גלגלצ בתקופה האחרונה, עושה את זה כי מדובר בתחנה הכי מאוזנת בארץ. הרי בחירות של עורכים קיימות בכל תחנה, אז למה לא תוקפים תחנות אחרות חוץ מגלגלצ בנושא הזה? רק כשיעשו את זה, תהיה משמעות לאמירות הללו. כל אחד יודע שאם תוקפים אותך כל הזמן ומכיוונים שונים, למשל איכות, השמעות או גיל היוצרים המושמעים, סימן שבכל זאת אתה משפיע על דעת הקהל או נחשב לכזה". 
 

מאיה בוסקילה, לעומת זאת, חשה שלגלגלצ עדיין יש כוח רב בידיה. "יש כוח עצום לגלגלצ מאחר שרוב היום אנשים נוסעים ממקום למקום ומקשיבים לרדיו", היא אומרת. "בגלל שאין להם פרסומות, אנשים מעדיפים להאזין להם, ולכן הם סוג של מונופול בלי שוב אלטרנטיבה ממשית. זה לא שאנשים סוגדים למוזיקה שמשמיעים שם, ויצא לי לדבר על זה עם נהגים. זה שאני מוצאת דרכים להגיע עם השירים שלי לאנשים, שלא דרך גלגלצ, על ידי עבודת שטח קשה, גם מעשית וגם דרך הרשת, זה לא נותן לתחנה הזאת לגיטימציה להמשיך בדרך שלה. צריך מישהו שיפקח על ישיבות הפלייליסט. בתחנה ממלכתית צריכה להיות שקיפות מוחלטת לעניין של איך בוחרים שיר שייכנס לשם ולמה שירים אחרים לא נכנסים לרשימות השמעה".

הזמר, המעבד והמפיק המוזיקלי נתן כהן, שבין היתר הלחין את השיר "היורדת", שכתב אהוד מנור, עבור רבקה זהר, חגג לאחרונה יום הולדת 63. במהלך הקריירה המוזיקלית שלו היה בין הראשונים בארץ להעלות את שיריו לרשת. בעשורים האחרונים החליט להתמקד בהפקת מוזיקאים צעירים או אלמוניים, אם כי מדי פעם הוא משחרר שיר חדש לרדיו. "אני לא בא בטענות לגלגלצ או לשיטת הפלייליסט", אומר כהן. "אני בא בטענות למי שנתן להם מנדט להקים תחנה ממלכתית שמשדרת רק להיטים. צריך לבדוק מי נרדם בשמירה ונתן לזה להידרדר עד כדי כך שלאנשים היום יש הפרעות קשב", מסביר כהן שבעבר אסר על התחנה להשמיע את שיריו המוכרים, ורק אחרי שנים רבות ואחרי בקשה אישית מדלית עופר נעתר לבקשת התחנה להשמיע שוב את השירים מפעם.



"גלגלצ, בגלל הרייטינג המדומה שלה, ואני קורא לזה 'מדומה' כי זו תחנה ללא פרסומות ורוב הרייטינג שלה נשען על להיטי העבר שמשודרים כל הזמן, גורמת לתחנות אחרות ללכת בעקבותיה ולחקות את הסגנון שלה. השירים החדשים שכן מוצאים את עצמם משודרים שם, לא מחזיקים מעמד יותר מכמה שבועות, ולרוב מדובר בגימיקים. אם מי שקובע מה ישדרו שם רוצה להוכיח את עצמו - שישדר בתחנה פרטית ולא ישתמש בכרית הנוחה של צה"ל. גלגלצ הרגה את הנועזות של אמנים, וזה משפיע על התרבות הכללית בארץ".

"לדעתי היא תוקפת את העניין מהכיוון הלא נכון. צריך לבטל לגמרי את ועדת הפלייליסט. יושבים שם אזרחים עובדי צה"ל שאין להם כישורים לבחון שירים בצורה אמנותית ואובייקטיבית. יותר מזה, אין להם שום הסבר רציני לבחירות האלה, אלא מדובר בגחמות כאלה כמו 'התחברות' לשיר כזה או אחרת. הם הרסו את התעשייה לגמרי על ידי הוצאת הרוח מהמפרשים של מוזיקאים ויוצרים. יש כאלה שלא מקליטים יותר כי הם התייאשו.
 

"אמנים בגילה של זהר צריכים את הרדיו והרדיו צריך אותם" רבקה זוהר. צילום: שמשה שי, פלאש 90

"החתך שאליו מנסה לפנות גלגלצ  בכלל לא מקשיב לו", מוסיף כהן, "אלא צורך את המוזיקה שלו דרך האייפון, האייפד והמחשב. לעומת זאת, הקהל של רבקה זוהר, למשל, לא ממש עוקב אחרי המוזיקאים שהוא אוהב ברשת. הוא מחובר לרדיו, ודווקא אותו לא סופרים. רבקה זוהר ואמנים בגילה צריכים את הרדיו, והרדיו צריך אותם. היום אם היו שולחים לרדיו את 'כפיו יביא' או את 'מה אברך', ברור שזה לא היה עובר פלייליסט. גלגלצ יודעת להשתמש בשירים למטרתה, היא יודעת לקחת ולא לתת".

אלא שיש גם מי שחושבים שעבר זמנה של ההתעסקות בגלגלצ. "הנושא והדיון של גלגלצ אותי אישית כבר שנים משעמם, ולדעתי אין לו מקום", אומר המפיק והמנהל המוזיקלי חיים שמש, שבעבר עבד בחברות התקליטים הד ארצי ו־NMC וחתום על גילוי להקות כמו "איפה הילד?", "החברים של נטאשה" או זמרים כמו אביב גפן ויוני בלוך. לטענתו של שמש, גלגלצ דווקא מתנהלת באופן מקצועי, כמו תחנות רדיו מובילות בעולם. "לדעתי, שיטת הפלייליסט ראויה, אבל כמובן יש לה מנצחים ויש מפסידים", אומר שמש. "אני אישית חוויתי את שני הפנים הללו כמובן. גלגלצ מיתגה את עצמה כתחנה צעירה שמדבר לקהל רחב, ואם יחשבו שם שאמן, ולא משנה מה גילו, ישחרר שיר שיצליח - ישדרו אותו. אני לא חושב שיש החלטה גורפת לגבי זמרים או להקות כאלה ואחרות גם אם הם מבוגרים יותר. אבל אם זה באמת קיים, אז צריך לסגור את התחנה כי ברור שזו לא החלטה מקצועית. 
 

עם זאת, שמש טוען כי "גלגלצ יכולה להרשות לעצמה לגלות תעוזה רבה יותר בלוח השידורים שלה, משמע יצירת תוכניות או ספוטים כאלטרנטיבות למה שמושמע במיינסטרים. זה מהלך שיכול לתת להם נקודות מצד אחד, ומצד שני לאפשר ליותר אמנים להשתלב בשירים שמושמעים שם. מה שהיום נמצא בשוליים או במחתרת יכול להיות מחר מיינסטרים". 
 

לטענתו של שמש, אחת הבעיות בתעשיית המוזיקה כיום היא חוסר יכולתה להתאגד. "מה שנותן למוזיקה כוח היא התאגדות של גופים - מה שלא קורה בארץ מסיבות כמו אגו, וחבל כי זה מה שיקדם לדעתי את היצירה המוזיקלית פה. אקו"ם או פדרציית התקליטים לא מספיקים. ברור שצריך להיות סדר יום מסוים לאיגוד הזה: ייצור פלטפורמות אחרות לאמנים, כולל באינטרנט, הופעות או הזדמנויות בתחנות רדיו אלטרנטיביות". 
 

גם השדרן דידי הררי טוען שצריך לבדוק את הטענות בנוגע לגלגלצ. "לכל תחנה ולכל שדר יש כוח, השאלה מה עושים איתו", הוא אומר. "כל שדר וכל תחנה צריכים לעשות את חשבון הנפש שלהם, אם הם משתמשים בכוח שלהם בחוכמה ובהגינות. אני מניח שאם למשל מאיה בוסקילה, שהיא אחת ששברה את הרדיו עם להיטים גדולים, יוצאת בטענות ומרגישה מקופחת, צריך להקשיב לה ולבדוק אחורה ולראות אם יש אמת בטענות שלה".
 

"לצערי, גלגלצ מבחינת תחנת רדיו כן נשארה כוח משמעותי", מסכם מזרחי. "מבחינת האמנים עדיין יש את העניין של היוקרה והחותמת של כניסה לפלייליסט. המילה הזאת עצמה מכניסה את יצר התחרותיות לנושא הזה, ולצערי האלטרנטיביות שקמו בינתיים הן עדיין לא מספיק חזקות מול גלגלצ. כל הקונספט של תחנות אזוריות מוזר במדינה כל כך קטנה כמו שלנו. יש מקום למי שמתעסק בז'אנר כזה או אחר, אבל לא לאזורים גיאוגרפיים. בקטע הזה המוזיקה הים־תיכונית יוצאת דופן כי יש תחנות שבמוצהר עושות את זה, בעיקר משיקוליים מסחריים. 
 

"אני מאמין שמי שטוב באמת ועובד נכון, ישבור את תקרת הזכוכית של גלגלצ", מסכם מזרחי. "מצד שני, זה לא אומר שתחנות אחרות לא יכולות להרים את הכפפה ולעזור לגלות אמנים לציבור".