בשבועות האחרונים מפשיל רפי פרסקי (55) שרוולים ומתקרב יותר מתמיד לקהל שלו. מי שעוקב אחריו בעמוד הפייסבוק שלו יגלה סיפורים קטנים או סודות באמצע הדרך (למשל, העובדה שבתו עורכת עבורו את רישומיו, כי הוא דיסלקט). כל זאת עושה פרסקי כדי לקדם את פרויקט אלבומו הבא, ״לוחש בלאט״, שאת הכסף למימונו הוא מגייס בעזרת האתר לגיוס המונים ״הדסטארט״.
אם בא לכם לעזור לו, תוכלו לעשות זאת עד מחר, ורצוי למהר. אם פרסקי לא ישיג את המימון הנדרש (40 אלף שקלים), הוא לא יקבל ולו אגורה אחת מהכסף שנצבר עד כה. ״בתכלס, אני מת מפחד בגלל זה. אני חושב על זה ואני רועד״, אומר פרסקי. ״אז מה אם יש לי מעל ל-80% תמיכה עכשיו? ביום האחרון פתאום זה יכול להיעצר לגמרי ואז לא עשינו כלום״.
עד כמה מפחידה אותך, אם בכלל, החשיפה הזאת שלך עכשיו?
״בסרט ׳ג׳רי מגוויר׳, טום קרוז מחליט בלילה אחד להדפיס הצהרת כוונות חסרת תקדים. הבחור שעוזר לו להדפיס את המכתב הזה קורא אותו ואומר לו שם משהו בסגנון: 'אתה תולה את הביצים שלך על הגדר׳. ת׳אמת, ככה אני מרגיש״.
האלבום החדש של פרסקי יכיל גרסאות אינטימיות של כמה משיריו המוכרים לאורך השנים (כולל ״מיליון דולר״, ״כמה פעמים״ ו״פעם בשבוע״), כמו גם כמה שירים חדשים. מדובר באלבום ראשון מזה עשור (מאז ״בלב ובנפש״), כאשר בשנים האחרונות זנח פרסקי את המוזיקה, והקדיש את עצמו למסעדת הדים סאם שלו (״דים סאם 33״) - הממוקמת בשכונת פלורנטין בדרום תל אביב.
בעקבות מבצע צוק איתן לפני שנה הוא נאלץ לצמצם את פעילות העסק שהקים, וכעת הוא בעיקר מוכר מנות מוכנות עבור מסעדות שונות ברחבי הארץ. כך מצא עצמו פרסקי חוזר שוב לגיטרה. ״ניגנתי הרבה ויצאו לי דברים מדהימים שאהבתי, אז החלטתי שמתאים לי לעבוד על הופעת יחיד -בגלל שה׳דים סאם' היה סגור״, משחזר פרסקי. ״רפי לווינסון מ׳היי פידליטי' הגיע לאחת ההופעות, והציע לי לעשות תקליט. פתאום מצאתי את עצמי בתוך זה, והקישור למימון בעזרת 'הדסטארט' התבקש״.
תמיד היה לצדך מישהו. למה ללכת על זה לבד?
״הבנתי בשלב מסוים שאם אני מנגן עם מישהו נוסף, בסופו של דבר אני מתפשר על דברים, כי אני מרגיש שאני חייב לתת לו את המקום שלו. הפעם רציתי לעשות את השירים באינטרפרטציה שלי. אולי מתוך ניסיון רב שנים של הופעות והבנה שלהם מחדש״.
איפה אתה מרגיש יותר טוב, באולפן או על הבמה?
״אני אוהב להקליט, יותר מלהופיע. כשאני הולך לקראת תקליט, אני מאושר. זה משהו משמח. רוב חיי אני מלווה את עצמי לבד עם הגיטרה. הלוואי שהייתי מצליח להביא לבמה 50% ממה שאני מביא מעצמי באולפן או בחדר. האלבום הזה הוקלט אולי 30 פעמים, שמתוכן אני בוחר את הפעם שבה הטייק הכי טוב לדעתי. אני כל הזמן רב באולפן עם סיימון ויינשטוק, שמפיק אותי מוזיקלית. ברמה הזאת אפשר לומר שהוא הקהל, האלוהים, והמורה דרך שלי״.
למה בחרת ב׳׳לוחש בלאט" כשם האלבום?
״הייתה התלבטות אם לבחור במילה אחת או בשם הזה. בסופו של דבר ידידה שלי שמעה את השיר החדש, והמליצה שאבחר בשם הזה. לדעתי הוא מייצג לגמרי את כל האלבום. אגב, השיר הזה מתקשר באיזה אופן ליונה וולך, שהייתה חברה טובה שלי. במשך שש-שבע שנים גרנו בית ליד בית, כשרק גדר מפרידה בינינו״.
היה איזה שלב בחיים שבו שאלת את עצמך "למה לי לעשות פה מוזיקה"?
״אי אפשר להוציא אותי מהמוזיקה,זה משהו שגדלתי לתוכו מגיל 14. מצד שני קרו דברים, כל היוצרות בתחום הזה בארץ השתנו מקצה לקצה. למעשה, היום כבר אין יותר חברות תקליטים. יש אחת שעושה כמה דיסקים בשנה, ובכל מקרה תמיד מחתימה את מי שנראה מבטיח מאוד. חברת תקליטים שמעריכה את עצמה צריכה לקחת סיכונים עם פורצי דרך. זה היה קיים בעבר. לא עוד״.
איך הגעת לאוכל סיני?
״בישול הוא אהבה נוספת שלי. הייתי בסין, ופתאום גיליתי שזה סגר לי את כל הקצוות. זה משהו אינסופי עבורי, ההתעסקות עם בצק והמילויים המסורתיים״.
פרט להצעות תמיכה רגילות בפרויקט כמו קניית אלבום או כרטיסים להופעה, או אפילו הופעה פרטית בסלון, אתה מציע גם הכנת ארוחת ״שאבו־שאבו״. מרגש אותך להכין את זה?
״הארוחה הזו היא סוג של פונדו, שכל אחד מבשל את המנה שלו. השם שלה מגיע מהרעש שנוצר תוך כדי טבילת המצרכים במרק המבעבע. אני יותר דרוך מאשר מתרגש, כי זה משהו שכבר עשיתי בעבר - אבל כן חשוב לי, כמובן, שמי שיבוא לאכול את זה ייהנה״.
מה בין דים סאם למוזיקה?
״אם אתה עובד בעבודה שאתה אוהב, כמוני, אז כל כולך בתוך זה. אני עושה דברים אחרים, אבל אני אדם יצירתי וכתיבת שירים היא חלק מזה. גם את המסעדה יצרתי, לטוב ולרע. מה שכן, הייתי שמח לעבוד בבנק״.