וויפלאש, הסיפור האמיתי: מתופף הג'אז ג'ק דג'ונט לא עוצר לרגע

כשזה מגיע למתופפי ג'אז עכשוויים, לא הרבה מגיעים לרמתו של ג'ק דה ג'ונט. המופע של המתופף האמריקני בן ה-73, יהיה אחד משיאי פסטיבל הג'אז בים האדום השנה. דג'ונט והשלישיה שלו ינגנו ביומיים האחרונים של הפסטיבל שיתקיים ב23-26 באוגוסט. 
 

דג'ונט ביקר וצעד כמעט בכל השבילים של הג'אז המודרני. האלבום Bill Evans at the Montreux Jazz Festival, הוא אחד מהאהובים עלי כבר שנים רבות. הוא הוקלט בהופעה חיה בשנת 1968 בפסטיבל הנודע בשוייץ, ולפסנתרן המהולל ביל אוונס הצטרפו בהקלטה הבסיסט אדי גומז ודג’ונט. ההופעה הביאה לשלישיה את פרס הגראמי של 1969, עבור אלבום הג’ז האינסטרומנטלי הטוב ביותר. “כן, זה היה משהו מיוחד לנגן עם ביל,” אומר המתופף, אבל מציין שזה אפילו השתפר. “אחרי זה ניגנו ב’רוני סקוט’ (מועדון ג’אז בלונדון ב.ד.) לחודש,  ואתה יכול לתאר לך כמה השתפרנו אחרי שניגנו ביחד חודש שלם".
 

למרות שהיה רק באמצע שנות העשרים שלו כשהשלישיה של ביל אוונס הגיעה ללונדון, המתופף כבר הספיק לעבוד עם כמה מהאיקונות של התעשייה. “ אני הספקתי כבר לעבוד קודם עם מיילס (דייויס, החצוצרן האגדי), כשמילאתי את מקומו של טוני וויליאמס. מיילס כבר הכיר אותי, ואני ניגנתי גם עם ג'ון קולטריין." באילת יצטרפו אל דג'ונט הסקסופוניסט ראבי קולטריין, בנו של ג'ון והבסיסט מאט גאריסון. "ניגנתי גם עם אבא של מאט," אומר המתופף, כשהוא מתיחס לבסיסט הנודע ג'ימי גאריסון, שהלך לעולמו בשנת 1976 בגיל 42. 
 

דג'ונט שנול בשיקגו נהנה מתפריט מוזיקלי מאוד מגוון בילדותו. "הקשבתי למוזיקה קלאסית, לרוקנרול, לקאנטרי, פולק וג'אז על גבי תקליטי 78' ישנים. היה לי דוד שאהב מאוד ג'אז והוא עזר לי ודחף אותי לכיוון הזה. הקשבתי להכל. אני לא מבדיל בין סוגי מוזיקה. אני לא מכניס את המוזיקה לקטגוריות.הרבה שנים קודם לכן, דיוק אלינגטון הגדול אמר: "יש שני סוגי מוזיקה - מוזיקה טובה והסוג השני." דג'ונט בהחלט מסכים עם הרעיון הזה.
 

אחרי שהתנסה בכל מיני סוגים של מוזיקה, דג'ונט עבר למקום שבו הכל התרחש בשנות השישים המוקדמות - ניו יורק. זה היה מהלך נבון, והוא איפשר למתופף ללמוד מהמאסטרים הגדולים בדרך הכי בלתי אמצעים. "הצלחתי לנגן עם כל הגדולים שעדיין היו בחיים באותו זמן," הוא אומר. "עבדתי גם עם תלוניוס מונק, עם בטי קרטר ועם אבי לינקולן. עבדתי עם רבים מאותם ענקים. המעבר שלי לניו יורק בשנת 1964 היה הכרחי מהבחינה הזאת. הייתי עם האנשים הנכונים במקום הנכון ובזמן הנכון. כמובן, שאני כבר עובד עם קית' למעלה משלושים שנה ויש לי את ההרכבים שלי".

כשדג'ונט אומר קית' הוא מתכוון לפסנתרן הנודע קית' ג'ארט, שנחשב למוזיקאי הג'אז המצליח ביותר בעולם מאז 1983. שניים הם ההרכב שעובד יחד הכי הרבה שנים בתעשייה.
 

האמת היא שדג'ונט לא התכוון בכלל לבחור בקריירה של מתופף. הוא התחיל לנגן בפסנתר בגיל 4. "אני עדיין מנגן בפסנתר," הוא אומר. "האמת היא שלא מזמן הקלטתי אלבום של סולו פסנתר עבור לייבל ויניל צרפתי קטן. אני חושב שזה יתן לאנשים משהו שהם באמת רוצים להקשיב לו, על תקליט ויניל."

דג'ונט נותן לאנשים את מה שהם רוצים לשמוע כבר יותר מחמישים שנה. הרקע המוזיקלי המגוון עליו צמח בהחלט הפך אותו למתאים לעבודה עם דייויס, והוא הצטרף לחצוצרן בשנת 1969, כשדייויס חיפש לשלב מעט מהרעיונות של הרוק מאותה תקופה, והוציא תקליטים של ג'אז פיוז'ן, שהמוצלח והנמכר ביותר מהם היה Bitches Brew, משנת 1970. “בהקלטה השתתפו כמה מוזיקאים נפלאים, והיה נפלא להיות חלק מזה,” אומר דג’ונט.

לקהל שיבוא לפסטיבל צפויה חוויה מהנה ביותר, כשיזכו ליהנות מהפעם הראשונה של דג’ונט בפסטיבל הדרומי ויקבלו מושג כלשהו לאן המוזה הרעננה של בן השבעים הזה לוקחת אותו.
 

בין הכוכבים הבינלאומיים שמשתתפים בפסטיבל השנה נמצאים גם הבסיסט רון קארטר (78) והסקסופוניסט ג’ו לובאנו בן ה-62. בין האמנים הצעירים יותר יגיעו גם הזמרת בת ה-30 סיריל אמה, והרבה אמנים ישראלים שמסתובבים ברחבי העולם כמו עומר קליין שיחבור לבסיסט חגי כהן מילוא, ולמתופף אמיר ברסלר. הבסיסט ברק מורי יעמוד בראש השלישיה שלו עם החצוצרנית המפורסמת ענת כהן, והסקסופוניסט דניאל זמיר יעלה על הבמה עם תומר בר וגילעד אברו, ואליהם יצטרף אביתר בנאי בהופעת אורח.
 

הפסטיבל ייפתח במופע משותף של אבישי כהן, הבסיסט הנודע ועמרי מור, שינגנו מוזיקה אנדלוסית ויחתום את הפסטיבל ברי סחרוף.