אל עצמי: הזמרת לימור בלס משחילה הומור לכל שיר ומנגינה

כל יוצר מחזיק נשק משלו כדי להבקיע את חומות הפופולריות. לימור בלס, יוצרת וזמרת, משתמשת בהומור שהיא משחילה לכל שיר ומנגינה. עכשיו היא משיקה את האלבום "בפני עצמי", שאת שיריו כתבה והלחינה, ומריצה סיבוב הופעות. 

בלס (33), המתגוררת בתל אביב, היא גם מורה פרטית לגיטרה וקלידים, ומנהלת המקהלה ב"בית של רונית", מוסד לאנשים עם צרכים מיוחדים בכפר סבא. 

עברת את כל הפאזות של מוזיקאית, עד למופע סולו משלך. היו רגעי שבירה?

"יש כל הזמן רגעי שבירה, אפילו עכשיו. זה מקצוע מאוד פתלתל, שעובר הרבה עליות ומורדות. רגע אני על גג העולם, ורגע אחר בתחתית. רגעי שבירה מגיעים כל פעם אחרי שיש היי מטורף, הופעה מוצלחת עם המון אנשים, ותגובות מדהימות ומרגשות. ופתאום רגיעה. פתאום זה כבר לא מעניין. המקצוע הזה ניזון מאהבת הקהל, ואם אני לא מקבלת אותה נון סטופ, זה עלול להשפיע עלי מאוד.

"רגעי משבר קורים כשאני עובדת המון בשביל הופעה, או פרויקט, וזה לא כל כך מצליח, לא מגיע הרבה קהל, או לא משמיעים את השיר. בכלל, יש משהו מאוד לא פשוט בעובדה שיש היצע כל כך רחב של מוזיקאים ויוצרים. כשאני יוצרת, אני מרגישה שאני עושה את הדבר הכי משמעותי בעולם. משהו חשוב. משהו שישפיע.

"ואז אני עובדת המון על המתנה הזאת שאני רוצה לתת לעולם, מכינה אותה בצורה הכי מדויקת ומושקעת, מחפשת את העטיפה הכי יפה לעטוף אותה. אבל אז, כשאני מוכנה לתת אותה, אני מגלה שהעולם הוא מין איש שיושב בבית קטן, וכולם זורקים עליו מלא מלא מתנות, ובכלל אין לו מקום בבית, והוא לא יכול להספיק אפילו לפתוח את כולם, שלא לדבר על לגרום לו להתייחס באופן שונה או מיוחד דווקא למתנה שלי".

איך הפכת את ההומור לנשק הסודי שלך?

"הומור הוא חלק גדול ממי שאני. גדלתי במשפחה עם הרבה הומור. לא פעם אפילו כעסתי והרגשתי שאין מקום אצלנו בשולחן המשפחתי לעניינים רציניים, אלא רק לצחוקים ובדיחות. כך שלמרות שיש בי הרגישות והייסורים הנדרשים לכל אמן, אני אוהבת לא לקחת את עצמי ברצינות בקטע הזה.

לכן אני בדרך כלל לא כותבת שירים כשאני עמוק בתוך משבר, גם כי אני לא מרגישה שיש לי משהו חכם להגיד חוץ מ'רע לי, קשה לי, החיים חרא'. וגם כי אני ממילא מרגישה משותקת ולא מצליחה ליצור כלום. היצירה אצלי בדרך כלל מגיעה ברגע שאני פוסעת פסיעה ראשונה אל מחוץ למשבר. במקום הזה אני רואה גם את התהום, וגם את העולם שבחוץ. ויש המון רגשות וניגודים במקום הזה.

בגלל זה הרבה שירים שלי נעים בין ייאוש לתקווה. משם גם מגיע ההומור, כי ברגע שאני צוחקת על עצמי, כבר עשיתי צעד גדול למעלה. כשאני אומרת 'הטיפול יקר, הטיפול יקר לי, והדיכאון חזר, חשבתי שעבר לי', אלו באמת דברים קשים שאני חווה, אבל כשאני צוחקת על זה, אני גם עוזרת לעצמי לא לקחת את זה קשה, וגם הופכת את זה לחוויה משותפת. יש בהומור כוח אדיר".