ולשלמה יש גיטרה בצבע לבן: ג'ימי הנדריקס הישראלי מספר על רגעי השיא

את הרומן שלו עם הגיטרה הוא מכנה "אהבה ממבט ראשון". "כשהייתי ילד ראיתי את השכן שלי מנגן בגיטרה", הוא משחזר. "ההורים שלי, כמובן, לא רצו לקנות לי גיטרה משום שדאגו שאולי אזניח את הלימודים. אבל אני לא ויתרתי ובניתי לי גיטרה מעץ פשוט, עם מיתרי ברזל, והתחלתי לקשקש כי זאת לא באמת הייתה גיטרה. כשההורים ראו שאני רציני, הם התרצו והחליטו לקנות לי גיטרה אקוסטית".
 

עם הגיטרה, ומינוס שיעורי נגינה מסודרים, מזרחי נאלץ ללמוד בעצמו את רזי כלי הפריטה הזה: "שני האחים הגדולים שלי היו חירשים אילמים. הם דיברו ביניהם בשפת החירשים, בתנועות הידיים ואני, ילד בן 12, הייתי מסתכל עליהם, מחקה את התנועות שלהם וממציא תנועות על הגיטרה. זו למעשה הטכניקה שלי, שפיתחתי אז: נגינה בגיטרה בשפת החירשים והאילמים".
 

"כמובן שאני מנגן פה ושם בעוד כלים. זה תמיד עזר לי כי עסקתי הרבה בהלחנה לסרטים ולסדרות טלוויזיה כחלק מהיותי מוזיקאי ולא רק נגן גיטרה. אני רוצה להזכיר לך שהסרט הראשון שהלחנתי לו את המוזיקה היה 'קוקו בן 19'. המוזיקה מהסרט הייתה הצלחה ובסוף גם יצא מזה אלבום".
 

"היו לי כל כך הרבה רגעי שיא, שכמעט ואני לא יכול לתאר אותם. בשנות ה־70 גרתי בהולנד כמעט שבע שנים, שבמהלכן הופעתי בהולנד, בגרמניה ובשווייץ. אני זוכר הופעה אחת גדולה במיוחד, שבה הופעתי בפני 20 אלף איש בגרמניה. אני זוכר שכולם השתגעו על הגיטרה שלי ועל הסאונד שהוצאתי ממנה. בכלל, אני חושב שכל הופעה שלי היא רגע שיא, כי אני והגיטרה הופכים להיות אחד. כמובן שלכל אורך השנים האחרונות אף פעם לא הפסקתי להופיע ואני כל הזמן בשל לכל הופעה, בלי יוצא מן הכלל. כמובן שלאורך השנים היו לי גם רגעי שפל שקשה לשכוח. אני זוכר, למשל, הופעה אחת שהאולם היה ריק. כן, ממש כך, אף אחד לא בא".
 
 

"מעולם לא. גם בהופעות הקטנות ביותר לא היה לי שום רגע של משבר. מעולם לא חשבתי לעשות הסבה. זה לא עלה על דעתי ולעולם לא יעלה".
 

"זה אומר להיות גיטריסט מוביל בין שאר המובילים בארץ. במהלך השנים תמיד פגשתי אנשים שאמרו לי שהם למדו המון על הגיטרה ממני ומכל קטעי הסולו שניגנתי. תמיד זה כיף לשמוע כמה שהשפעתי על דור שלם. עד היום באים להופעות שלי מגוון של גילים, מגדול ועד קטן. נכון שכמעט כל בן אדם היום מנגן בגיטרה והמוזיקה נגישה יחסית לתקופה שבה גדלתי. ועדיין, רק עבודה קשה ואימונים כל יום יגרמו לנגן מתחיל לעשות את העבודה. זה מה שאני תמיד אומר לתלמידים שלי".
 

"נתקלתי בהרבה תלמידים מוכשרים ולרוב הייתי חייב להדריך אותם. היו כאלה שראיתי שיש להם משהו מיוחד, אבל רובם היו בתחילת הדרך".
 

"בילדותי אהבתי את להקת הצלליות, ואחר כך את החיפושיות ובהמשך שאר הלהקות שכבשו את העולם. תמיד אהבתי את ג'ימי הנדריקס, שהמציא את הגיטרה מחדש. אני מתעניין ושומע מוזיקה מכל הסוגים באינטרנט וברדיו ומתעדכן בכתבות בעיתונים. יש המון אנשים היום וכולם כל כך מוכשרים, אבל לצערי ישראל מדינה קטנה מכדי להכיל את כולם. לכן מאוד קשה פה וצריך לעשות הרבה דברים כדי לקיים את האמנות שלך".