רמי פורטיס מתוודה: "הדבר הכי גדול שקרה לי הוא שהפסקתי להסתתר"

"שמתי לב למצוינות של דניאל יפה כבר באודישנים הראשונים, שבהם היא מאוד־מאוד", מספר רמי פורטיס, המנטור המנצח של זוכת "אקס פקטור" הטרייה.

"התמזל מזלי שהיא הייתה בקבוצה שלי, קבוצת הבוגרים. העבודה איתה הייתה קלה באופן יחסי מפני שהיא באה אלינו די אפויה ומבושלת. יש לה כל החבילה ביחד, מה שנקרא. היא פרפורמרית אמיתית ולדעתי צפויה לה אפילו קריירה בינלאומית".

"דניאל משוחררת עם עצמה ואני מרגיש נוח עם אנשים כאלה. לאחר שבאקס הקודם הייתי גם כן בגמר, עם עדן בן־זקן שהגיעה למקום השני, הבנתי שאני מסתדר מצוין עם נשים".

אחרי שסיים לכהן בתפקיד המנטור, מתפנה פורטיס לדבר הבא: השקת אלבומו החדש "תולדות הכותרת" בצהרי שישי הקרוב במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. "פורטיס באופרה" נקרא המופע, קצת משעשע בהתחשב בעובדה שפורטיס מעולם לא ביקר באופרה לפני כן. "טוב שההשקה תהיה במקום הזה, שהוא לא בדיוק באזור הנוחות שלי", הוא מודה. "הנה עוד אתגר".

מעולם הוא לא היה קונפורמיסט, ובגיל 61 הוא לא מתכוון להשתנות. 37 שנה מאז "פלונטר", תקליט הבכורה פורץ הדרך שלו, חוזר פורטיס אל הוויניל, כשהוא מוציא את האלבום החדש רק בפורמט של תקליט, לא בדיסק, וכמו כן, בפורמט דיגיטלי להורדה מאתר בנדקמפ. עכשיו הוא טוען בנחישות שאין בכך משום הכרזת מרד בדיסקים. "זה לא מרד. זאת המציאות החדשה־ישנה", הוא מצהיר. "אין לי דבר נגד התקליטור, אבל כבר לא כדאי ליצור אותו. אין חברות תקליטים. אין חנויות תקליטים, ואם הייתי מתעקש להוציא תקליטור, הייתי נשאר עם ערמות שבטח לא הייתי יודע מה לעשות איתן. אנשים היום רוצים ויניל וקונים תקליטים. בדקתי טוב־טוב את השטח. אחרת לא הייתי מוציא ויניל. זאת המדיה שאעבוד איתה בעתיד".

"תמיד מכרתי חולצות טי־שרט הקשורות למופעים שלי. ככה נהוג בכל העולם. יש מופע, יש אלבום חדש, יש חולצות שהן חלק מהחבילה".

"המהפכה של 'פלונטר', שהתחילה לפני בדיוק 40 שנה, הסתיימה מזמן וצריך להשלים עם זה. הפלונטר הותר".

ראשית המהפכה ההיא הייתה בהופעה של להקת "תמוז".
"אכן, הייתי שם פועל במה, משוחרר די טרי מהצבא, עם כוונות להיות זמר, כשאריאל זילבר קרא לי לצאת מאחורי הקלעים ולעלות על הבמה ולשיר. חשבתי שהוא התבדח. ההמשך ידוע. 'תמוז' התפרקה ואני המשכתי".

ואז, בעודך באפטר שוק של השירות בנ"מ במלחמת יום הכיפורים, התחלת לירות בכל מה שזז וכולם קראו לך המשוגע מפלונטר.

"ככה זה. כשאתה צעיר, אתה יורה מהמותן ולא מכוון אל המטרה. זה מה שיפה בלהיות צעיר. כיום אני לא יכול לשחק את אותו המשחק. אם הייתי עושה כך זה היה נראה פתטי".

"מהאנרכיזם דאז נשארתי זה שחוקר ובודק ולא מקבל כל דבר כמובן מאליו. נשארתי זה שרוצה להבין למה בכלל הוא פה ומה הוא עושה כאן. זה האנרכיזם שלי. כנראה שכך אני".

"אני עדיין משתגע על הבמה בדיוק כמו אז. מהבחינה הזאת לא השתנה כלום". 

תואר הכבוד שקיבלת ב־2008 מבית הספר לקולנוע "סם שפיגל" הוענק לך "על התעוזה העיקשת להפוך שוליים למגדלור". זאת תמצית ה"פורטיסיזם"?

"יש בזה הרבה מהאמת. האמנים מחפשים ברובם את ההצלחה המיידית ובאים אל הקהל עם מוצר משומן ומשווק לפי הספר. אבל אני גם אמן, לא רק מוזיקאי. בשבילי המוזיקה היא אמנות, לא רק מנוע להצלחה. לכן מאוד חשוב לי לחבר קצוות ולמצוא דברים חדשים. אף פעם לא עניין אותי לחזור על עצמי. חשוב לי להמציא את עצמי כל פעם מחדש".

"זאת המציאות של היום. הפסקתי לבדוק ז'אנרים ולשפוט אחרים. אני צופה בדברים מהצד ומבין את רוח התקופה. ככל שאני לא שמח עם הרבה ממה שאני שומע, אני לא נלחם בזה. ברור לי שזה יעבור. ב־40 שנות הקריירה שלי ראיתי הרבה דברים עוברים בעולם".

"להגיד לך מה הדבר הכי מדהים שבו נתקלתי באקס פקטור, עם כל הציניות הקיימת בכולנו? שבסוף המרוץ נשארנו עם צעירים סופר אינטיליגנטים, שיודעים מה הם רוצים מעצמם ויש בהם תמהיל שהמוזיקה הישראלית עוד לא פגשה כמותו".

גמר "אקס פקטור". צילום: טל גבעוני 
 

כשהתפרסמה הבשורה שפורטיס – הוא ולא אחר – מצטרף כשופט בתוכנית הריאליטי המוזיקלית, הורמו הרבה גבות בתעשייה וגם מחוצה לה. אבל הנסיבות הובילו אותו להבין שהוא חייב להיות חלק מהזרם. "לא רק שלא היה לי ניסיון באיזשהו ריאליטי, אלא אפילו לא היה לי ניסיון בשום טלוויזיה", הוא מודה. "ככל שהתנגדתי לה, הבנתי שכעת יש מציאות אחרת. לכן החלטתי לא להישאר תקוע, ולבדוק באופן אישי איך היא נראית. זה לא חייב אותי לשנות את האמנות שלי". 

"לרסק? רק משוגע כמוני יכול היה ללכת ל'אקס פקטור'. התוכנית דווקא עשתה לי נורא טוב. הרי יש לנו בארץ נטייה להפריד בין דברים ולבקר זה את זה, לא רק במוזיקה, אלא בכלל בחיים. כזאת היא הישראליות שבה בודקים כל הזמן מה לא בסדר אצל אחרים. החלטתי להפסיק עם זה ולהתרכז במוזיקה שלי וב'אקס פקטור'".

אם היה חשש שתצא ממך בחבר השופטים של התוכנית איזו דמות מאיימת, התגלית בה כדמות רחומה, צמחונית. אולי כאן מסתתר פורטיס האמיתי?

"בהחלט. עד כה הכירו רק את השירים שלי ומעולם לא ראו אותי ולא שמעו אותי מדבר. זאת הייתה הזדמנות בשבילי להיחשף עוד טיפה. בעבר הציעו לי מלא תוכניות טלוויזיה ודווקא הבמה הזאת נראתה לי הכי מתאימה. חשבתי שהיא תייצג אותי כמו שצריך, מה שבאמת קרה. אבל אם יציעו לי את 'מחוברים', ממש לא אלך לשם. עד כאן. החשיפה ב'אקס פקטור' נוחה לי. מה שרואים זה מה שאני".

"זה חלק ממני ומשפיע על דברים שאני עושה. מילדותי לא הייתי הרוס על בשר, זה לא עשה לי טוב. הצמחונות מתאימה לאישיות שלי, ככה נוח לי. הפסקתי להיות מניפולטור של אוכל ואין לי תשוקה לתקוע מזלג בכל מה שיש בצלחת. עם זאת, אני לא בתחרות עם הילדים שלי, שהם טבעונים מילדות".

"נשארתי. אסביר לך מה קרה: לאשתי נעמי ולי נהיה משעמם ביחד, לאחר שממילא אנחנו לא ביחד רוב הזמן, כשהיא (הייתה הרבה שנים מנהלת להקת "בת־שבע" - יב"א) עושה פרויקטים גדולים בירושלים. אז נפרדנו כידידים מאוד־מאוד טובים, אבל לא התגרשנו. זה כל הסיפור".

"אין לי טלוויזיה. הרי די טוחנים שם את הראש עם דברים ממוחזרים ואין מה שירגש".

"נהדרים. יש לי זמן לנגן, לעשות מדיטציה ובעיקר לנוח, הגם שאין לי באחרונה הרבה זמן פנוי תוך כדי עיסוק בו־זמנית באלבום ובאקס. חוץ מזה, כל רגע בטלה מבורך".

רק שאם הייתה ציפייה בקרב אי אלו צופי הריאליטי שפורטיס של ערוץ 2 הפך לחלק מהממסד, הגיע האלבום החדש וטרף את הקלפים. "אם ציפו ממני לאלבום של להיטים, יצאתי בפרויקט הכי הפוך", הוא מצהיר. "האלבום החדש הוא הדבר הכי לא ממוסד שיכול להיות".

"זה נשמע מצחיק לאללה, אבל אם יציעו לי לא אתנגד. זה יראה שאפשר לעשות מוזיקה בישראל ולהגיע איתה לכמה שיותר אנשים. אם אזכה להכרה ממלכתית, וואו".

ב"מעיר נעלמים", השיר הנפלא באלבומו החדש, הוא שר על פריחה מאוחרת. כשאני שואל אותו אם הוא לא מתחרט שגם הוא חווה עכשיו פריחה מאוחרת, הוא מסביר: "מדהים שדברים קורים מעצמם ואתה לא יכול לתכנן כלום. כדי לקבל אותם עליך להיות אמפתי ואופטימי. כנראה זה מה שעוזר לי בחיים. ומה זה 61? כשחיממתי את הסטונס ומיק ג'אגר, ראיתי שהם נשארו כמו ילדים, אז מה אני?".

"זה שינה לי את החיים. הצנתור הביא אותי להבנה רבה יותר עם עצמי והזכיר לי שיר של החברים של נטאשה: 'עכשיו אני, כי הוא הלך'".

"חשבתי שאני נהפך למישהו אחר. בסך הכל עברתי שם משהו מאוד טוב עם עצמי".

"מאז ומעולם כתבתי את המילים של כל השירים שלי, מאחר שהטקסטים מאוד חשובים לי. באלבומים האחרונים אני מבין מה שאני כותב יותר מאשר בעבר, כשהכתיבה שלי הייתה יותר אוטומטית".

"אין בתקליט הזה אפילו קמצוץ מפוליטיקה. מבחינתי, זהו אלבום על פיזיקה ועל אהבה, כפי שאלברט איינשטיין כתב בזמנו שיש בעולם כוח פיזי שעשוי מאהבה. ביום שנבין את משמעות האהבה, נבין גם את הפיזיקה שמניעה את הדברים. לא להאמין איך שאנחנו לא קולטים את זה".

לאחרונה נפרדת משותפיך המוזיקליים הוותיקים, יובל שפריר וגיל סמטנה, והתחברת למוזיקאים צעירים יותר. "זה כמו הפרידה מנעמי: אין מנוס משינויים בחיים, בפרט כשהם נעשים ברוח טובה".

"גיא, כיום בן 25, עשה לבדו את כל הדרך המוזיקלית שלו ומנגן בגיטרה פי מיליון יותר טוב ממני. בלהקה הוא בזכות ולא בגלל שהוא הבן שלי. כשחיפשנו גיטריסט הבנו שיש לי אחד כזה שני סנטים מקצה האף. בהתחלה הוא סירב עד שהשתכנע. כפי שגיא הוא הבן שלי, דני עבר הדני, הקלידנית שלנו, היא בתו של עמוס עבר הדני, הגיטריסט שניגן איתי אחרי 'פלונטר' וכעבור שנים היה המורה לגיטרה של גיא. אני מאוד אוהב קולות נשיים וזה מה שדני מביאה להרכב שלנו".

"טינו הוא צלם אופנה ידוע מאוד במילאנו, הדוגל בצילומי שחור־לבן בלי תאורה ורק באור השמש, כפי שיש במדבר ליד ים המלח, מה שמתאים לאווירה בתקליט. התקליט דרש מלאך והדוגמנית שהביא והתפשטה נהייתה המלאך שלנו. בדרך כלל אני אוהב כל מיני שיתופי פעולה אמנותיים. העבודה עם אמנים מתחומים אחרים מפרה אותי".

"דווקא אשמח להיות של כולם. מבחינתי השיר 'מעיר נעלמים' אומר לי לא להסתתר יותר. הדבר הכי גדול שקרה לי זה שהפסקתי להתחבא, מה גם שהטלוויזיה היא המקום האחרון שאפשר להתחבא בו".

"לגמרי".