מה שהתחרותיות עושה לבן אדם. היא־היא, שהציבה על המפה את איציק זמיר, זמר ששמו איננו מוכר לקהל הרחב, אבל להיט חייו מוכר לכל. "זה היה ב־87'", הוא משחזר. "חבר חזר מטיול ביוגוסלביה של אז עם קלטת ובה שיר על צוענייה. מרוב אירועים שבהם הופענו אז, לא התפניתי אליה בכלל".
זאת יכלה להיות ההחמצה של חייך.
"נכון. ואז ערב אחד פגשתי באירוע את חופני (כהן). 'קיבלתי שיר שאיתו אני הולך להפציץ את המדינה', הוא סיפר. כששמעתי שמדובר ב'זינגרלה', השיר שהיה בידי, עפו לי הפיוזים מהראש. על המקום כינסתי את חברי דאז ללהקת 'הפסגות', איציק ברנס ויעקב למאי, ואמרתי שאנחנו לא מוותרים. שרית, גרושתו של איציק, גויסה לכתיבת המילים. בבוקר, הלהיט־של־המדינה היה מוכן. טסנו לרשת ב', ומאז הכל היסטוריה".
השבוע יצא בחברת "התקליט" אלבום "חדש וגם ישן" של להקת "הפסגות" בכיכובו, וזמיר מתוודה: "אם לומר לך את האמת, אז לא אהבתי את השיר. הוא דרש ממני להצריד את הקול יותר ממה שהייתי מורגל. גם לא הבנתי את הפאניקה שהתפתחה סביב השיר".
ולמרות ההצלחה ההיסטרית, המשכת להופיע עם הלהקה באירועים?
"איזו שאלה. זה היה שיר של הלהקה. לו הייתי לוקח אותו לעצמי, כפי שהגיעו אלי אז כל מיני הצעות מפתות, זה היה פוגע בחברים שלי. מה גם שהלהקה הייתה פרנסה בטוחה כשהייתה לי משכנתה לשלם, והילדים שלי נולדו באותה תקופה".
והפרסום האישי שלך?
"מבחינת השם נשארתי אלמוני, כי תמיד דאגתי לפרסם קודם כל את 'הפסגות'. זו הפרנסה שלי. איציק זמיר לא מעניין אותי".
לא מתסכל מה שקרה לך?
"דווקא לא. אני מאוד נהנה להיות אלמוני, אף על פי שיש שמזהים אותי".
להקת "הפסגות" היא "סוסת עבודה" בהופעות, לא בדיוק חיית אולפנים. אלבומה החדש מופיע 21 שנה לאחר האלבום "באנו לעשות שמח", שבו מיטב להיטיה לצד שירים היוצאים ישר מהמכבש – שניים מהם בהלחנת יהודה בדיחי ולשניים מהם זמיר כתב בעצמו מילים ומנגינה.
זו ילדותו השנייה
זמיר, לבית איזמירלי, שיסגור בפברואר 60, נולד בשכונת שפירא, בדרום תל אביב. זמר מלידה, אומרים עליו. "יש לי צילום מגיל 5, שבו רואים אותי עומד על כיסא, אוחז במיקרופון ושר בחתונה", הוא מספר. "אבא שלי המנוח היה שר עם הטנור היפה שלו קטעי אופרה ושירים נפוליטניים, אבל התפרנס כנהג מונית".
לאחר שירות צבאי בשארם א־שייח', החל זמיר לעבוד כטכנאי, ובד בבד הקליט כסולן שירים שהושמעו ברדיו. "שיר שלי אפילו נכנס ל'עוד להיט'", הוא מציין. "אבל כשבתכלס ההקלטות גמרו לי את הכסף, התחלתי לשיר בחתונות ואז הצטרפתי ללהקת 'הפסגות', שהוקמה ב־75' עם הסולן דודו רג'ואן. החלפתי אותו כשיצא לקריירה בחו"ל. בלי להתכוון נהייתי זמר אירועים".
כיום, "הפסגות" על עשרת חבריה היא מותג־על בתחומה. לדברי זמיר, המצב בענף לא ממש מזהיר. "התקליטנים גוזלים מאיתנו את הפרנסה", הוא קובל. "אני מבין ולא מבין את האנשים. אם משקיעים כל כך הרבה בחתונה, אז דווקא במוזיקה לחסוך ולקחת מישהו שמופיע עם פלייבקים מוקלטים? נו, באמת! אז טוב שיש חוץ לארץ. להקת 'הפסגות' מוזמנת הרבה להופעות בחו"ל. שם התקליטנים לא מתחרים איתנו".
לדבריו, בין הזמרים ששרו במרוצת השנים בלהקת "הפסגות" הייתה מאיה בוסקילה. "מאיה'לה היא זמרת אינסופית, שיכולה לעשות עם הקול שלה מה שהיא רוצה", הוא מפליג בשבחה. "יש לה גרון ויש לה לוק חבל על הזמן. מיכל אמדורסקי הופיעה איתנו כרקדנית שמדי פעם היינו פותחים לה את המיקרופון והיא הייתה מצטרפת בשירה. אין רקדנית טובה ממנה. בין הזמרים שהופיעו איתנו היו האחים אדי וגבריאל בטלר, לימים בלהקת 'עדן'".
זמיר מתגורר בחולון מאז שחרורו מהצבא. הוא גרוש ואב לשניים. בתו, דנה, שרה בלהקת חיל האוויר, שהוא לא זכה להגיע אליה. "דנה שירתה בלהקה עם שירי מימון – שכבר אז זיהיתי אותה כזמרת ענקית – אבל העדיפה לפנות למסלול אחר", מספר זמיר. "לפחות ישמעו אותה בהקלטות האלבום החדש שלנו".
כסב צעיר לשני נכדים, ארגן להם הקיץ קייטנה פרטית בתוך הבית. "כל החופש הגדול הם היו אצלי והשתוללנו כהוגן", הוא מעיד על ילדותו השנייה. "אם אחד מהם יצא זמר, לא אתפלא".
מה הציפיות שלך מהאלבום החדש של "הפסגות"?
"שלקהל יהיה כיף לשמוע אותו עוד הרבה שנים, אם כי לא כל יום מזדמן שיר כמו 'זינגרלה'". בעוד זמיר אומר זאת, אני מבחין בצילום שלו עם טום ג'ונס, לא פחות. אתה והוא? - אני תוהה.
"כן, אני והוא", משיב מי שיש המכנים אותו "ג'ו קוקר הישראלי". "טום ג'ונס שמע אותי שר באירוע בארץ את 'א־יידישע מאמע' ולא נרגע עד שאימץ את השיר וביצע אותו בהופעתו כאן".