"אתה חש את השינוי עם כניסתך למשרדיה המפוארים של התזמורת הקאמרית הישראלית ב‬בית אסיה. תנאי האורווה, אם אפשר להתבטא גם כך, נראים כקדם היסטוריה. כאן יש מרחב מחיה, ריהוט נוח ועשיר מראה ומיזוג אוויר... אף על פי כן קשה לחשוד שהתזמורת הגיעה אל המנוחה והנחלה. חסר לה עדיין אולם קונצרטים, חסרים לה כלי נגינה ובעצם, בשעה שרודולף ברשאי עדיין מגבש את הגוף החדש המחודש שהקים, מתנהל פולמוס ציבורי על התוכן והמהות של הגוף הזה... עם זאת, העונה החדשה בפתח. עוד מעט עולה המסך”. 

על המילים הללו חתם זאב רב־נוף בעיתון "דבר". 37 שנה בדיוק לאחר מכן, רגע לפני ראש השנה העברית, התבשרו נגני התזמורת הקאמרית הישראלית בת ה־50 כי לא יקבלו את משכורותיהם. 

בנצי שירה, מנכ”ל הקאמרטה ירושלים התגייס וכתב בדף הפייסבוק שלו בערב החג: “בצער רב, עלי לחרוג מהקונצנזוס ולהסתכל על השנה הבאה בעיניים פסימיות. נגנים, אמנים, שמשכורתם היא פחות משכר המינימום במשק, יצטרכו להכין כך את החגים הקרובים. איפה החמלה? הרי אילו היה זה מפעל בירוחם כל המדינה הייתה רועשת וגועשת. ייתכן מאוד כי התזמורת הקאמרית הביאה על עצמה את מצבה, אבל לא זו הדרך. על פי המסתמן כרגע, ולאור הגירעונות של כמעט כל מוסדות התרבות בארץ, הקאמרית היא הסנונית המבשרת את הגשם”.


המשמעות של המהלך האחרון של משרד התרבות והספורט, אומרים בתזמורת, היא סגירת השערים והשתקת הצלילים. “במחי יד משרד התרבות הורס גוף תרבות בעל מוניטין בינלאומי רב שנים. הכסף קיים, תוכנית הבראה קיימת, יו”ר ועד מנהל חדש, בעל ניסיון בניהול משברים ובשיקום גופים מתפרקים - יש, מנהל אמנותי בינלאומי צעיר, נמרץ וחד – יש, קהל לקונצרטים – יש. אבל משרד התרבות יצא בהחלטה שרירותית שמשמעותה גזר דין מוות לתזמורת”, הם אומרים. 

לשאלת “מעריב המגזין” מדוע מעוכבים הכספים למשכורותיהם של הנגנים, הועברה התגובה הבאה ממשרד התרבות והספורט: “לשכת השרה פנתה ללשכת המנכ"ל, ושם הובהר כי הצוות המקצועי מלווה מזה שנים את הנושא. משרד התרבות והספורט פעל רבות על מנת לסייע ולהבריא את התזמורת הקאמרית. לצערנו הרב, התזמורת לא עמדה ביעדי תוכנית ההבראה כפי שהתחייבה בפני החשב הכללי והמשרד בסעיפים הבאים: עמידה ביעדי גיוס תרומות, מספר מינויים ותשלום החזרי ההלוואה כפי שהתחייבו. המשרד קיים בתחילת השבוע שיחה עם יו”ר התזמורת איתן אור במטרה לנסות ולהגיע להסדר, אולם הוא לא קיבל את התנאים המחודשים כפי שהוצגו לו. לכן, החשב המלווה שמונה לתזמורת המליץ שלא להעביר את התמיכה השוטפת עד שיעמדו בתוכנית ההבראה. משרד התרבות והספורט לא יפעל בניגוד לחוקי התקשי"ר ובניגוד להמלצת החשב המלווה. על התזמורת לעמוד ביעדי תוכנית ההבראה, משום שכספי ציבור אינם הפקר”.


אריאל צוקרמן. צילום: אנטוני הופמן

איתן אור, מי שנכנס לתפקיד יו”ר הוועד המנהל לפני זמן קצר בלבד, מתאר את ההתרחשות באופן שונה: “התזמורת הקאמרית הישראלית נקלעה למשבר של חוב של כארבעה מיליון שקלים. נכון הוא שמשרד התרבות העביר הלוואה לתזמורת לפני כשנתיים של שני מיליון שקלים, ומתוכם החזירה התזמורת מחצית מההלוואה. החזר ההלוואות לא השאיר תקציב לשיווק. במהלך החודשיים האחרונים התפטרו מהתזמורת כל חברי הוועד המנהל והמנכ”ל. התבקשתי להיכנס לתפקיד יו”ר הוועד רק לפני כחודש. תוכנית ההבראה שגובשה על ידי הוועד הקודם התקבלה על ידי משרד התרבות, ומי שלא העביר אישור הוא החשכ”ל. בניגוד לנאמר לא הוצגה תוכנית הבראה חדשה ובוודאי שלא הייתי צריך לאשרה או לא. החשב המלווה, שאמור היה לקבל תשלום מהתזמורת, מנע את ההעברה לתזמורת כי לא קיבל את התשלום המגיע לו לטענתו. חשבים מלווים מקבלים את שכרם ממשרד התרבות, ולאו דווקא מהמוסד שאותו הם מלווים. פניתי בכתב לשרת התרבות והזמנתי אותה להתערב אישית על מנת למנוע החלטות פקידותיות שרירותיות ולקבל החלטה עקרונית. עד היום לא קיבלתי את תשובתה”. 

לא מספרים, תרבות
מצב הביש שאליו נקלעה התזמורת הקאמרית הישראלית נכון לגבי 90% מהתזמורות בישראל. אם נתעכב על התזמורת הוותיקה, שנוסדה בשנת 1965 כאנסמבל הקאמרי על ידי גארי ברתיני, אשר שימש כמנהלה המוזיקלי ומנצחה במשך עשר שנים - זו הוכרזה פעמיים כחדלת פירעון ועל סף פירוק. מצבה כיום לא מעיד במאומה על ימי הזוהר: במשך שנות קיומה הופיעו עם התזמורת מנצחים ואמנים ידועי שם כמו אייזיק שטרן, יצחק פרלמן, פנחס צוקרמן ועוד רבים אחרים. לצד הופעותיה הקבועות בתל אביב, מוזמנת התזמורת להופיע בתוכניות מגוונות בכל רחבי הארץ ובפסטיבלי מוזיקה שונים בארץ, ובימים טובים יותר, הרבה יותר, ערכה בקביעות סיורי קונצרטים ברחבי אירופה, ארצות הברית, קנדה, דרום אמריקה והמזרח הרחוק. 

חילופי ההנהלות שאפיינו אותה אמורים היו לבוא אל קצם עם מינויו של החלילן והמנצח אריאל צוקרמן לתפקיד המנהל האמנותי ומינויו של איתן אור, בעל חברה לייעוץ אסטרטגי, לתפקיד יו”ר הוועד המנהל. “דווקא עכשיו, לפני פתיחת עונת ה־50, יש מומנטום נפלא”, אומר צוקרמן. “ההנהלה התחלפה, היו קונצרטים נפלאים עם ביקורות טובות. לצערי, פתיחת העונה בסכנה, ואנשים שאמורים לעמוד מאחורי המפעל הזה ולתת לו להמשיך לפעול פשוט נטשו אותו. זו החלטה שרירותית של משרד התרבות ומעבר לכך ש־40 אנשים נותרו בלי משכורות לפני החג, זו מכה למדינה. אני מאוד מקווה שכבוד השרה תוכל לפגוש אותי ולהביא להצלת המפעל המפואר הזה”. 

האווירה קשה. “זה לא עניין של מספרים בעיני”, אומרת אלינא גורביץ’, הכנרת הראשית. “יש לי תחושה שיש פה חוסר הבנה. אנשים נעמדים משני צדי הגדר ואומרים: בשביל מה צריך תרבות, אולי צריך תרבות אחרת. זורקים מספרים, מדברים על תוכניות הבראה, ואני רוצה להגיד שכל נושא התרבות הוא לא ביזנס. הוא לא מייצר הכנסה ולא רווחים. זו לא המטרה שלנו. אנחנו לא מפעל. אנחנו עושים תרבות, ובכל העולם מוסדות תרבות נתמכים על ידי המדינה באופן מלא כי המדינה מעוניינת שתהיה בה תרבות. אני מאמינה מכל הלב שגם אנחנו מדינה שרוצה שתהיה בה תרבות. דבר נוסף, אין דבר כזה יותר מדי תרבות. אנחנו צריכים להיות גאים במה שיש לנו ולא לחסל אותו. אני מקבלת טלפונים מאוסטריה ומגרמניה על זה שבתקשורת מדברים על סגירת הקאמרית הישראלית, ופה – כלום. יש לי קושי אמיתי לעכל את זה שאין לנו מקום פה”.

אלינא גורביץ'. צילום פרטי

איך עולים על במה במצב כזה?
“אנחנו מונעים מרצון אדיר לחלוק את האהבה למה שאנחנו עושים ולתת. אנחנו השגרירים הכי טובים שיש למדינה הזאת. מעבר לצד האמנותי, במהלך השנתיים האחרונות קיבלנו, הנגנים, 75% מהשכר בניסיון לקצץ בהוצאות. היה צורך דחוף לשלם את ההלוואה. גם ככה השכר שלנו מבזה. לא מדובר פה על ילדים. מדובר פה על בעלי תואר שני, הכי טובים במקצוע שלהם והשכר שלנו הוא שכר עבדים. 3,800 שקלים בחודש. מזה לקחו עוד 25%, אז על מה יש לדבר? אנחנו ממשיכים לעלות לבמה כי זה בא עם המקצוע הזה. הוא חרב פיפיות. אנחנו עושים אותו באהבה גדולה מאוד, והרבה פעמים היא מנוצלת כדי לתקצב אותנו בסכומים מגוחכים”. 

עו”ד דן גוטפריד, יו”ר איגוד המוזיקאים הישראלי המשמש כאיגוד היציג של התזמורת, מסביר כי בשיטה הקיימת במדינת ישראל אין גוף תרבותי שיכול להתקיים ללא תמיכה ציבורית: “התמיכה הציבורית היא המפתח לכל. הסך הכל שהתזמורת הזאת מקבלת ממדינת ישראל ומעיריית תל אביב, לא מספיק לה לקיום. בכל פעם העירייה מצמצמת את התמיכה. היא תומכת בתזמורת הזאת בכ־750 שקלים, והתמיכה הזאת היא בערך 8% מהתקציב”. 

שיהיה ברור: תזמורת קאמרית צריכה תמיכה ציבורית של כחמישה מיליון שקלים בשנה רק לתשלום משכורות חודשיות. לא מדובר במשכורות מפוארות. רחוק מזה - בין 5,000 ל־6,000 שקלים ל־30 איש. הסך השנתי, הכולל הכנסות מכרטיסים ותרומות, צריך לעמוד על סכום של שמונה עד עשרה מיליון שקלים שאמורים לכסות הוצאות תפעול, מנצחים אורחים ועוד. 


דן גוטפריד. צילום: ראובן קסטרו

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "חלוקת התקציב העירוני לארגונים השונים נקבעת על פי קריטריונים רבים, בין היתר בהתאם לירידה בהיקפי הפעילות של התזמורת וביחס לגופים השותפים בקטגוריית המוזיקה בעיר. בשנים האחרונות נעשו נסיונות לסייע לתזמורת בשיתופי פעולה מיוחדים עם העירייה אשר תשמח להיות שותפה לכל תוכנית הבראה שהמדינה תהיה שותפה לה".

גירעונות ועוד גירעונות
התזמורת הקאמרית הישראלית אמורה הייתה לקבל 2.5 מיליון מהממשלה לשנת 2014. 136 אלף השקלים האחרונים שאמורים היו לעבור מהמדינה לתזמורת בחודש ספטמבר נעצרו כאמור. “נכון שיש לתזמורת הזאת בעיות קשות בניהול”, אומר בנצי שירה. “אני בקאמרטה שבע שנים, ובמהלכן החליפו בקאמרית חמישה מנכ”לים, שלושה יו”רים בוועד המנהל, עם האחרון זה ארבעה, וחמישה מנהלים מוזיקליים. עשו המון טעויות. אבל אחת הטעויות הכי קשות של המדינה הייתה לפני שנתיים, ב־2013. כדי להציל את הבימה בזמנו המציאו פטנט שנקרא הלוואות מדינה לגופים במצוקה. עד 2013 היו מענקים לגופים במצוקה שהותנו בזה שיהיה חשב מלווה, והחשב המלווה מומן על ידי משרד האוצר. ב־2013 לקחו שני מיליון בהלוואה בריבית פריים +1.5, כשהחשב המלווה עולה להם בסביבות 250 אלף שקלים נוספים בשנה. משני המיליון שהם לקחו, בתוספת החשב המלווה והריבית, נשארים מעל שלושה מיליון להחזיר בארבע שנים. והנה כך גדל הגירעון”. 

הקאמרית הישראלית כמשל למצב המוזיקה הקלאסית בישראל?
“בואי נדבר על הגירעונות המצטברים. רוב התזמורות נמצאות בגירעונות. התמיכה של כולם היא בחסר. צריך להיות הארי פוטר כדי לנהל גוף תרבות בארץ. הקאמרית הישראלית היא תזמורת בת 50. למרות כל הטעויות שנעשו בדרך, לא עושים את מה שעשו להם, בוודאי לא בערב חג”. 

“המצב הזה מתגלגל כבר חודשים, וכתוצאה מזה חלק גדול מהנגנים הקבועים קמו והתפטרו”, אומר עו"ד גוטפריד. “כשחתמתי על ההסכם הקיבוצי הראשון מול הנהלת התזמורת לפני שבע שנים, היו בה 32 אנשים. היום, תחת ההסכם הקיבוצי יש 14. היתר הלכו. 28 הנגנים שרואים על הבמה הם לא נגנים במשכורת קבועה. המצב על הפנים. חייבים לעזור להם. כתבתי לפני החגים מכתב לשרת התרבות. הסברתי לה את המצב. אנשים מגיעים לפת לחם לקראת החג, ואפילו תשובה לא קיבלתי. מה שכתב בנצי שירה משקף את המצב הכללי של התרבות. השרה קיבלה יותר כסף לתרבות, אבל אני לא ממש מבין לאן הכסף עומד ללכת. כך גוף מפואר, תזמורת מצוינת שאיבדה את המורל שלה, הולכת פייפן בן רגע”.