שירת רבים: ערן צור ילמד אתכם איך כותבים "מילים למנגינות"

בעשור האחרון טובי היוצרים בארץ מעבירים סדנאות כתיבה ליוצרים אחרים ולחובבי המילים. אחד מהם הוא ערן צור, שהטקסטים שלו מטלטלים, מרגשים ולעתים מטרידים, אבל לא משאירים אף אחד אדיש. צור מלמד באופן קבוע בבית הספר רימון המוערך, ומעביר סדנאות כתיבה בבית היוצר בתל אביב.
 

בשבוע הבא יפתח צור סדנה מעשית ממוקדת בת עשרה מפגשים, תחת הכותרת "מילים למגינות", במרכז התרבות ברודט בתל אביב. בסדנה הוא ינחה את המשתתפים ויתרגל איתם סוגים שונים של שירה: מהפוליטית לאישית, משיר סיפורי לשיר אהבה, ומשיר אישי לשיר המייצג את האחר.
 

"הסדנאות שלי נעות בקשת שבין השיר המושר והמולחן לבין דגש על נושאי כתיבה", הוא אומר. "לפעמים אני מחבר בין ההלחנה לכתיבה. אני לא מורה לשירה כתובה, אלא מורה לכתיבה ששרים אותה. זה שונה, כי המילים לא מונחות רק לנייר, אלא לביצוע".
 

"צברתי אותם אחרי עשר שנים של ניסיון. אני תמיד אומר שאני העיתונאי והסטודנט הוא הפוליטיקאי, כי כשאני שואל שאלה, הסטודנט עונה על מה שהוא רוצה. אני לא רוצה לשים גדרות, אלא לעודד ולהיות זה שמשמיעים לו".
 

"הקהל מגוון. יש כאלה שרוצים לצאת בקריירה מוזיקלית, ויש מי שהדגש אצלו הוא על כתיבה. יש אנשים מבוגרים יותר, שמגיעים ממרקם חיים מלא עם משפחה, ילדים ועבודה. להם אני מדגיש את הצורך שלאדם תהייה פינה פרטית שבה הוא יוכל ליצור, כי זה דורש שקט ולהאזין לעצמך, ולא תמיד זה קל. לשמחתי, אנשים מוצאים לזה את הזמן. יש מי שהולך לים לשעה אחת וחושב על מילים. אחרת מחפשת רעיונות בזמן טיול בוקר עם הכלב. יש אישה שבדרך לעבודה שרה ומקליטה את עצמה. ויש גם צעירים יותר שיש להם יותר פניות לכך".
 

"השיעורים שלי שייכים לשדה האמנות, לא לפסיכולוגיה, למרות שיש משימות נפשיות שדורשות שאדם ישאל שאלות ויחפש פינות, לעומת משימות טכניות יותר, שהן הכוונה של משקלים וזמנים. ועדיין, שלא כמו פסיכולוג, אני לא שואל שאלות ביוגרפיות, אלא נותן לסטודנט להוציא מתוכו. לפעמים קורה שצפים דברים לא קלים. קרה לא פעם ולא פעמיים שהיו גם דמעות.

כשאדם שר וזה חונק לו את הגרון מהתרגשות, אני בעד, כי אם האמן לא יתרגש, גם הקהל לא יתרגש. אבל אם אתה רוצה להיות מקצועי, הבקשה שלי שבתיבה הבאה כבר תאסוף את עצמך. זאת לא סדנה של פירוק רגשות, כי האמן, בעיני, צריך סוג של שליטה עצמית, למצוא את הגבול בין לרגש ולהחזיק את החוטים בידיים. כשאדם שר והרגש מציף, זה פוגע בשליטה שלו בצליל. אבל לפעמים השבירה יפה ומשרתת את המטרה, רק אם היא חוזרת לצליל המדויק מיד אחר כך".
 

"השיעור הזה לא היה בין הנושאים שלי, עד שבוקר אחד, אחרי פרשת המרמרה, היה לי שיעור ברימון, והתחלתי לדבר על חרוז או משהו כזה. אחת הסטודנטית עצרה אותי, ואמרה שהיא לא מבינה איך אנחנו חיים במציאות כזאת, אבל לא מתייחסים אליה במוזיקה. זה האיר את עיני. הנושא הזה פתוח, ואני לא מחפש מחאה של ימין או שמאל. אדם יכול, למשל, לדבר על חוויות ממארב מול כפר פלסטיני".
 

"בהחלט. אני נמצא באמצע עבודה על אלבום חדש, ומאמין שהוא יצא לקראת האביב".