בימים שבהם התחנות גלי צה"ל וגלגלצ ניצבות בחזית - על רקע אמירות על קיפוח מוזיקאים מהמגזר הים תיכוני – יוצא לאור האוסף "ארבע אחרי הצהריים" 6: "אוסף משולש שכולו חגיגה של זמר עברי".
ואכן, התוכנית "ארבע אחרי הצהריים" היא שעה של טיים אאוט מכל תוכניות המלל, הפוליטיקה והאקטואליה, בסיוע שירים עבריים שורשיים.
התוכנית משודרת מ־1980 מדי יום ב־16:00, ומזוהה עם אות הפתיחה – הפתיח של "תמונה" בביצוע יעל לוי - הידוע גם כ"דה בה דה בה דה" (הלחן של יצחק קלפטר).
מתברר שחמשת האוספים הקודמים בסדרה מכרו למעלה מ־120 אלף עותקים (!). "לעתים נדמה לנו שהזמר העברי הוא כמעיין הנובע שאינו חדל לזרום", כתבו דלית עופר ויורם רותם, עורכי התוכנית והאוספים.
וכך, עשור אחרי האוסף הראשון בסדרה, הגענו בשעה טובה ומוצלחת לאוסף השישי במניין של "ארבע אחרי הצהריים" - מארז נוסף המכיל עוד עשרות קלאסיקות ישראליות שהמתינו בסבלנות לתורן.
יורם רותם, המנהל המוזיקלי של גלי צה"ל, אחד שאכל, גדל, שתה ונשם גלצי צה"ל משחר נעוריו ועד הלום, לא מבין - או שמא עושה את עצמו - על מה כל המהומה והטענות סביב התמהיל המוזיקלי של גלי צה"ל. מבחינתו הכל בסדר. כמעט.
רותם (54) בגלי צה"ל כבר 35 שנים רצופות. בן מחזור של ארז טל, ירון וילנסקי, גידי אביבי ואחרים; התחיל את דרכו כעורך מוזיקלי, ומכהן מ־1999 כעורך המוזיקה הראשי בגלי צה"ל. בנוסף ל"ארבע אחרי הצהריים", הוא עורך בגלי צה"ל את "בילוי נעים עם מולי שפירא" (31 שנים), ו"בוא שיר עברי", המשודרת בכל יום שבת בבוקר, ובה הוא מראיין יוצרים ומבצעים בולטים בזמר העברי.
מה הטעם להוציא אוסף כמו "ארבע אחרי הצהריים" בעידן היוטיוב, כשכל אחד יכול להרכיב לעצמו פלייליסט?
"חברת NMC, שהוציאה לפני עשר שנים בדיוק את האוסף המשולש הראשון של שירים המושמעים ב'ארבע אחרי הצהריים', פונה לדלית עופר ואלי בהצעה לערוך אוסף חדש. כך היה גם הפעם. אנחנו תמיד מופתעים מחדש כשמגיעה פנייה כזו, אבל נענים לה בשמחה. אנשי החברה מספרים שגם בעידן שבו אנשים כבר לא קונים דיסקים כמו פעם, ל'ארבע אחרי הצהריים' יש תמיד ביקוש בחנויות. עובדה שעד היום נמכרו למעלה מ־125 אלף עותקים מאלבומי הסדרה. כנראה שהקונים אוהבים וסומכים על הבחירות המוזיקליות שלנו ועל העריכה שלנו, והם יכולים ליהנות לאורך כל היממה מהשירים שמושמעים בדרך כלל רק בתוכנית הרדיו היומית. מובן שגם באוסף זה מצורפת לתקליטורים חוברת מפורטת עם מילות השירים והסיפורים שנוגעים לכתיבתם".
מה מייחד כל כך את "ארבע אחרי הצהריים"?
"'ארבע אחרי הצהריים' מאופיינת בכך שמושמעים בה שירים ממיטב הקלאסיקה הישראלית, בביצוע אמנים שלא תמיד מושמעים בתוכניות אחרות לאורך שעות היממה. התוכנית מאפשרת היכרות עם שירים, יוצרים ומבצעים שהם חלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי. התוכנית מתייחסת בין היתר גם לתאריכי לידה ופטירה של אמנים ויוצרים חשובים ולאירועים חשובים בתולדות המדינה".
אתה מודע לאחריות שרובצת על כתפיך בתפקיד עורך המוזיקה של גלי צה"ל?
"כעורך המוזיקה הראשי שלה, אני דואג שגלי צה"ל, כתחנת שידור ציבורית, תיתן ביטוי לקשת רחבה ביותר של סגנונות מוזיקליים מהארץ ומהעולם. בנוסף להשמעות השירים בתוכניות המיועדות לכך, אנו מעודדים את היצירה הישראלית בכל תחומי המוזיקה באמצעות תוכניות מיוחדות, אירוח אמנים ויוצרים (כולל אמנים בראשית הדרך) שחלקם אף מגיעים לג'אם באולפן, העברת מופעים בשידור ישיר של מיטב האמנים בארץ, וכמובן נותנים ביטוי למתרחש במוזיקה הבינלאומית. לאורך כל השנים אני דואג שגם האמנים והיוצרים הוותיקים לא יקופחו ושגם להם יימצא מקום בלוח השידורים. 'ארבע אחרי הצהריים' עונה, במידת מה, על הצורך במתן ביטוי גם להם, למרות שעל פי כל הסקרים, לא רק מבוגרים מאזינים לתוכנית. גם צעירים שאוהבים להאזין לה ולהכיר באמצעותה את מיטב הזמר העברי".
"מאחר שהתוכנית משודרת כבר הרבה שנים, אנחנו מקבלים הרבה מיילים ותגובות של מאזינים שמספרים שהאזינו לתוכנית כילדים עם הוריהם; ועכשיו, כשהם מוציאים את ילדיהם מהגן ב'ארבע אחרי הצהריים', הם שומעים אותה בהנאה עם ילדיהם, ויש ילדים שמבקשים לשמוע את 'דה בה דה בה דה' איך שהם נכנסים עם הוריהם לאוטו. התרגשנו מאוד לאחרונה, כשמשפחתה של שירה בנקי ז"ל (שנרצחה במצעד הגאווה בירושלים) פנתה אלינו וביקשה שנשמיע כמה מהשירים שהיא אהבה ביום שבו עלתה המשפחה לקברה, כי היא מאוד אהבה את התוכנית ואת השירים שהושמעו בה. אני מקווה שנמשיך לשדר את 'ארבע אחרי הצהריים' עוד הרבה שנים. מי שצריך להבין, יבין שאת המנגינה הזו אי אפשר להפסיק".
אתה לא מסכים עם שרת התרבות מירי רגב שפלחי המוזיקה המוגדרת מזרחית קטנים יחסית?
"אנחנו מקפידים כבר שנים לשדר בגלי צה"ל מוזיקה ישראלית מכל הסוגים, ובכלל זה כמובן גם מוזיקה ישראלית בגוון מזרחי וים תיכוני. דוחות ההשמעה שנמצאים בידי אקו"ם יכולים להוכיח את זה מעל כל צל ספק".
טוענים נגדכם שגם גלי צה"ל וגם גלגלצ הן תחנות אשכנזיות במהותן.
"הטענות האלה לא חדשות. הן היו אולי מוצדקות בימים עברו. כבר שנים שהן לא עומדות במבחן המציאות, ומשמשות בעיקר כלי ניגוח בידי בעלי עניין מכל הסוגים, שרוצים לפגוע בתחנה ובעובדיה".
מי הם אותם בעלי עניין? יכול להיות שמדובר בסך הכל באמנים מתוסכלים?
"אלה שממחזרים את הטענות האלה שוב ושוב או תופסים עליהן טרמפ. באופן כללי הייתי שמח אם בגלי צה"ל היה מקום ליותר מוזיקה, ואז ניתן היה להגדיל את כמות ההשמעות של המוזיקה מכל הסוגים. שימי לב שאני מתייחס רק לגלי צה"ל, כי בגלגלצ אין לי נגיעה, ואף פעם לא הייתה לי".
למה באמת אין עוד מוזיקה בשידורי גלצ?
"ניסיתי, אבל הדעה הרווחת היא שכיוון שגלגלצ היא תחנת מוזיקה נטו, גלי צה"ל צריכה להיות תחנה שבה הדגש הוא על תוכניות מלל, ופחות שעות ותוכניות מוזיקה. ולמרות זאת, אני משתדל שמה שניתן למוזיקה בגלי צה"ל יתפזר על כמה שיותר סגנונות מוזיקליים, לקהל צעיר ומבוגר כאחד".
אולי הגיע הזמן לאחד בין התחנות?
"בגלי צה"ל משמיעים הרבה אמנים וסוגי מוזיקה שלא מקבלים ביטוי בגלגלצ, בשל אופייה כתחנה שמשדרת, מעצם ייעודה, בעיקר לנהגים".
מי הודר מגלגלצ ונכנס להשמעות אצלך?
"רבים וטובים, אני מעדיף לא להיכנס לשמות".
כשאני שואלת אם בין השמות נמצאת גם אחת שקוראים לה מאיה בוסקילה, הוא רוכס את פיו ומעדיף לא לענות.