"המדינה סוערת, בעל הבית שוב השתגע", כך שר ליאור פרחי ב"מדינה סוערת", ה"שפיץ" של "פזמון שלא נגמר", אלבומו העשירי, שהופיע בימים אלה. כשהוא נשאל על כך, עושה פרחי צעד לאחור וטוען ש"השיר א־פוליטי לחלוטין".
הוא עצמו, כך מסתבר, לא כזה. "מהבית אני בא מהליכוד ובשיר אני מבטא דעות גם של אנשי ליכוד שהם לגמרי ימנים, וכמו אחרים אומרים שמשהו פה רקוב ומאוס", מעיד פרחי. "כללית, קשה פה לאנשים מבחינה קיומית, כשמצב הרווחה לא כזה בשמיים".
"העם כבר התייאש והוא דורש מהפך" – אתה שר ומניף את נס המרד במפלגת האם שלך?
"הכוונה כאן היא לאו דווקא למהפך בשלטון, אלא למהפך בתפיסה, לטובת האזרח הפשוט. אני שר את השיר עם חיים ישראל. כשניגשנו להקלטה, חששנו משיוך לקו פוליטי כזה או אחר. בסוף השתכנענו שהשיר לא תופס צד. הרעיון בא ממחבר המילים, אופיר כהן. הצעתי לו לבסס את המילים על מוטיב משיר של חוסיין אל־גסמי, זמר כווייתי או סעודי, שאין לו מושג שהשיר שלו התגלגל אלי".
המפיק המוזיקלי של השיר, יוני קיסר, אחיינו של יהודה קיסר האגדי, הוא אחד משבעת המפיקים המוזיקליים באלבום. "אני אוהב שיהיו במוזיקה כמה שיותר צבעים כדי שהשירים לא יישמעו אותו דבר", הוא מסביר מדוע. "הרבה שנים הייתי מתוחם במתחם לא רחב מדי. מצאתי לנכון להרחיב את המעגל ולהתחדש. מכל הצבעים בשירים שלי, נראה שאשים את הדגש על סגנון רוק מזרחי כזה, כפי שרמי לב מביא לאלבום בשירים שלו, 'בריתו של אברהם' ו'אילו יכולתי'. זה יושב עלי ואני מרגיש מחובר לזה. מה גם שגדלתי בבית על להקות רוק זרות כמו פורינר, דייר סטרייטס ופינק פלויד".
אתה?!
"גדלתי ברעננה (עד היום הוא גר שם - יב"א) כבן זקונים בין שישה אחים. הייתה אצלנו מערכת סטריאו מאוד־מאוד יקרה שאסור היה לי לגעת בה, כהכי קטן. האחים שלי היו עושים לי בית ספר לרוקנרול באמצעות התקליטים שהם קנו. את הקטע המזרחי ספגתי בשבתות בבית הכנסת".
נדמה שהשיר "בריתו של אברהם" יקר לך במיוחד.
"'אבא, תעשה לי ברכה', ביקשתי מאבא שלי, שלום, זכרו לברכה. הקלטתי אותו באייפון בטייק אחד. הוא הספיק לשמוע את השיר ומאוד התרגש. הוא נפטר לפני חצי שנה".
זה נכון שאמרת לאתר של מוזיקה מזרחית "המוזיקה של היום מגעילה אותי"?
"גדלנו על מוזיקה מזרחית אחרת. לדעתי היא כמעט לא קיימת היום, גם אם מנסים איכשהו לשמר אותה. אם משווים בין השירים ששרים היום אי אלה זמרים לשירים שהם שרו בתחילת דרכם, זה פשוט מזרחית מול לא מזרחית. או במילים אחרות: מזרחית מול מוזיקת אינסטנט פופית, כשהמטרה היא להרביץ להיט ועוד להיט".
אתה מתכוון לאייל גולן ולשרית חדד?
"לא הייתי רוצה להיכנס לשמות, מה גם שאני חבר של כולם ולשניהם כתבתי שירים. הרי מעבר לזה שאני שר, אני יוצר מוזיקה לא רק לעצמי, אלא גם לזמרים אחרים".
ואגב כך, זמרים צעירים עוקפים אותך בסיבוב.
"זה לא מפריע לי. אני בעניינים דרך הבן שלי, שלו, בן ה־15 (פרחי ורעייתו, כרמית, חובקים גם את טליה, תינוקת בת שנה וטיפה - יב"א), שממנו אני שומע על מה שהולך עם הזמרים הצעירים. יש היום כל כך הרבה זמרים וכל כך הרבה אפשרויות, ואני לא מרגיש בתחרות עם אף אחד. אני מקבל את כולם בברכה, גם אם מכאיב לי שהדור הזה לא בדיוק מודע למה שעשו כאן זמרים כמו דקלון ואבנר גדסי. בתוכנית 'חשמל באוויר', שאני מגיש בצהרי חמישי ב'רדיו לב המדינה', אני נותן במה ליוצרים כמותם. בעיני זה מאוד חשוב".