האלבום החדש של קורין אלאל נחת בידיי כמעט במקרה, לאחר פגישה מופלאה עמה במסגרת פרויקט שאנחנו מקיימים בתחנה. לאחר הפגישה, ביציאתי מביתה החמים במושב, הניחה קורין בידיי את האלבום החדש בצנעה, בלי רוח ובלי דרמה ואמרה – "רק תשמע, זה חשוב". ושמעתי. והאזנתי. והקשבתי. ואני עדיין מקשיב. בכל זאת, קורין אמרה.
בעידן הגלובליזציה, אומרים, העולם נעשה יותר שטוח. רשת האינטרנט הרחיבה את גבולות הידע האנושי והכניסה את רוב בני האדם יחדיו תחת כפיפה אחת, גם אם לא לכולם יש את אותה מהירות גלישה. באותה מידה שבה הרשת מעבירה מידע ומסייעת בהשכלה של אנשים שידם לא הייתה משגת, כך גם האלבום קהלת מצליח להביא את המקרא אל אנשים שידם משגת אך עינם אינה קוראת. כמו כותב שורות אלה.
אלבום "קהלת" נולד בעקבות מופע הפתיחה שקיימה קורין אלאל בפסטיבל העוּד ה-15 בשנה שעברה, אז העלתה על הבמה חגיגה מוזיקלית של מגילת קהלת במלואה. לא רצף של שירים או מקטעים נבחרים מהמגילה, אלא כל הטקסט כולו, ברצף מסחרר, עם מעט מקום לנשימה. את הנשימה ואת החיתוך בין הפסוקים והפרקים, מחליפים המלודיה, הקול הבטוח של קורין וקולות הרקע והלחנים שמצליחים לעטוף את הטקסט הנוקשה לעתים, בעטיפה של משי אוורירי.
בעיצומו של השילוב המופלא בין הלחנים המפתיעים באלבום להגות בקיום האנושי שמציעה מגילת קהלת, מצאתי את עצמי מפספס את המחלף בדרכי למשרד. כל כך הייתי מרותק לחיבור הזה, בין דברי החכמה במגילה ובין הסגנונות המוזיקליים השונים, ממוזיקת עולם, דרך נגיעה ים תיכונית ועד קולה המיוחד של קורין, שאפילו לא הצטערתי על הפספוס בכביש ופשוט המשכתי לזרום עם הדרך ועם המוזיקה. והמוזיקה עשתה את שלה – הקצב משתנה וממכר, נע בין מקצבים שונים שנשמעים שונים זה מזה אך מתלכדים יחדיו עם הטקסט העתיק, שמקורו בימי שלמה המלך ואולי אף נכתב על ידו.
בסוף גם הגעתי בשלום למשרד, אבל הפעם יצאתי מהרכב חמוש בהיכרות מלאה עם מגילת קהלת על בוריה, אף שמעולם לא קראתי אותה וספק אם היה מזדמן לי לקרוא. ההנגשה הזו של הטקסט לכל קהל, בין אם הוא מצוי במקרא ובמקורות ובין אם לאו, היא גדולתו של האלבום הזה. שני דברים מניחים את דעתי לאחר ההאזנה הזו – האחד הוא שהאלבום הזה מחכה לי ברכב גם לנסיעה הבאה. השני והחשוב ביותר, הוא שכנראה שלא הכל הבל הבלים, כפי שטען קהלת.