המוזיקאי נטע וינר ישמח להשמיע את אלבומו החדש למירי רגב

אם להאמין לנטע וינר, הוא לא קלט בזמן אמת ששם אלבומו הראשון, "בזכות השיבה", לא מככב ברשימת הנושאים שבהם מומלץ לעסוק במציאות הישראלית. "חשבתי שזה פותח שיחה, כי שם האלבום מדבר על הרבה שיבות: משיבת ציון, דרך השיבה שעוד לא קרתה לפלסטינים ועד השיבה לרחם של אמא", הוא מסביר. "אבל אחרי שהוצאנו את האלבום חשבתי: 'אוי ואבוי, מה עשינו'".
 

"אשמח להשמיע למירי רגב את השירים, למרות שזה יהיה קצת רולטה רוסית. האלבום הוא קודם כל אהבה לעברית, אבל העיסוק בה הוא מאוד שטחי ומקוטע. או שאתה שמאלני או שאתה ימני, או שאתה בעד מירי רגב או שאתה נגדה, או שאתה פריפריה או שאתה מרכז. הסיפורים באלבום מורכבים ונותנים אמירה, ולא בהכרח עונים על אחד המוקשים האלה".
 

"כן, התגובות מאוד מפתיעות עד עכשיו בהקשר של הכיוונים שבהם האלבום נוגע. הרי אנחנו כל הזמן עסוקים בשיבה ובהצדקה שלה, ובשאלה האם היא נוכחת. העיסוק בזהות יכול להיות מוסתר או לא מכוון, וכל שיר שנכתב הוא פוליטי, כמו שהוא גם שיר אהבה. אני חושב שהתגובה שהכי ריגשה אותי הייתה של ילדה מכיתה ג' מנתניה, שאמרה שזאת מוזיקה חדשה מבחינתה, כי אפשר גם לרקוד איתה וגם לבכות ממנה. היא העיפה אותי לגמרי, כי אין מחמאה גדולה יותר ליצירה".
 

"כן, אחרת זה לא היה מושר. יש הרבה תקווה, כמו שיש הרבה שבר. האלבום שואב השראה מוזיקלית מהכליזמר - גם הנגינה באקורדיון וגם במהות. העצב נוכח כמו התקווה והשמחה, הם כרוכים זה בזה. טוב, זה חלק מהזהות היהודית כנראה".

 

"בזכות השיבה" הוא כאמור אלבום הסולו הראשון של וינר (29), המתפקד בעשור האחרון כחבר קולקטיב ההיפ־הופ הרב־לאומי "סיסטם עלי".
 

"זה כמו לעבור מלנסוע בטנק לרכיבה על אופניים", הוא מדמה את התחושה. "אנחנו עובדים ומעורבים ביצירה אחד של השני. ואם אנחנו מדברים על זהות, ב'סיסטם עלי' החלטנו, מהרגע הראשון, שאת השברים אנחנו משאירים בפנים והחזית מול הקהל אחידה לגמרי, גם אם אנחנו שרים בארבע או חמש שפות. האחדות נמצאת בפרונט לפני הכל. באלבום האישי יש משהו שמתחיל מהתפרים הפרומים ומהמקומות החתוכים שההדבקות לא עובדות".
 

האקורדיון עבורו הוא החיבור לזהות העברית: "מקום שבו היא הייתה יכולה להיות אחות לזהות הערבית או ליידישאית. מקום שנקטע וכיסופים למה שיכול היה להיות בהקשר הזה". 
 

המיקוד של וינר בשפה התחיל אצלו כשהתקבל בגיל 17 לבית ספר רב־לאומי לאמנויות בהודו. "למדו איתי על ההר 200 ילדים מ־70 לאומים שונים", הוא אומר. "יצא לי שם לשיר בעברית, ולהרגיש את הכוח של השפה במובן הפיזי שלה. בעיקר בכל מה שקשור ליכולת שלה לחולל דברים בעולם. ב'סיסטם עלי' זה מאוד העמיק. דיברנו על מקומות שהשפה ממולכדת, וכל מה שתנסה להגיד נכנס אוטומטית למשבצת, ומכאן הגיע רצון לפרק ולהרכיב מחדש את השפה כדי לנסות להגיד משהו". 
 

"תוכחה זה דבר חלש ומוגבל. בגלל זה אני לא תופס את האלבום כשירי מחאה. להגיד 'נו נו נו זה חלש'. אם אתה רוקד או מרקיד, הסיכוי להזיז דרך הרגליים, האגן והלב הרבה יותר גדול. נקודת המוצא מבחינתי היא בלי גרם תוכחה, לכן אלו שירי אהבה במובן הכי פשוט, כמו של זהר ארגוב לצורך העניין. המהפכות הגדולות במוזיקה תמיד קרו דרך הרגליים". 
 

"זה קשור לאוזניים ששומעות אותם. השירים מגיעים ביוגרפית מהסיפור שלי. הם נטועים רגל אחת בקיבוץ, רגל אחת בשטעטל. היכולת לדבר בכנות על הדברים נוגעת באנשים שזה לא הסיפור שלהם".