השבוע יתקיים בסינמטק תל אביב פסטיבל לציון 100 שנה למותו של שלום עליכם. ברפרטואר: מופעי מוזיקה, מרתון סרטי יידיש, תיאטרון, הרצאות ויריד יידישקייט. במופע הפותח, "שלום עליכם 2016", ישתתפו חוה אלברשטיין, דובל'ה גליקמן (שגם ינחה), רונה קינן, שלומי שבן, מנדי כהאן, אסתי ניסים ושלושה שחקני תיאטרון יידיש מניו יורק.
במופע החד־פעמי יציגו שחקני התיאטרון קטעים נבחרים מיצירותיו של שלום עליכם בשפת המקור, לצד הזמרים שיבצעו את היפים בשירי רפרטואר היידיש. עוד במופע: הקרנת בכורה לסרט קומי קצר, "מנחם מנדל בתל אביב", שהופק לאחרונה על ידי ערן טורבינר (צלם) ויעד בירן (במאי).
במהלך הפסטיבל יופעל ברחבת הסינמטק יריד יידישקייט, ברוח שטעטלית־תל אביבית, שיציע לקהל, בין היתר, דליקטסים מהמטבח האשכנזי של השף שמיל הולנדר, דוכני מזכרות, ספרים נדירים ותקליטורי יידיש, ויתקיימו מופעי להקות כליזמרים. באולמות הסינמטק יתקיים מרתון סרטי יידיש על חייו ויצירותיו של שלום עליכם וסרטים המטפלים בתרבות היידיש במאה ה־21.
לדברי המוזיקאית רונה קינן, מהשמות הבולטים בפסטיבל, "רק בשנים האחרונות, עם הגל החדש של תרבות צעירה שמושפעת מהתרבות היידית, ומבקשת להחיות אותה, הפסקתי לפחד והתחלתי לחבב את השפה הזאת. זה קרה לא מעט בזכות המוזיקה של להקות כמו אוי דיויז׳ן, התרגומים של בני מר, ביניהם פרויקט שירי ילדים של שחר ברבש שהשתתפתי בו, ותוכניות רדיו שעשיתי עם דורי מנור, שבהן אירחנו סופרים ומתרגמים שעוסקים בתרבות היידית.
"כל אלה לימדו אותי שיש ביידיש יותר סטייל ממה שנדמה, ובעיסוק של אנשים צעירים בה יש ממד של מרד. ואני, כידוע, מרדנית. ועדיין, לחשוב על זה ולשיר את זה אלה שני דברים שונים. אני צריכה להילחם באופן בלתי פוסק בסבתא זפטה".
מה בעצם תפקידך בכוח?
"אני שרה שני שירים בפסטיבל: 'לא ביום ולא בלילה' של ביאליק - שנכתב גם בעברית וגם ביידיש - ותרגום ליידיש של השיר 'שחקי שחקי' של טשרניחובסקי. 'שחקי שחקי' הוא אחד השירים האהובים עלי, ולא ידעתי בכלל שיש לו גרסה ביידיש, כך שכל הדבר הזה די מלהיב אותי. את השיר של ביאליק אני מכירה כמובן מילדות. גם במקרה הזה, זה בעצם לגלות שיר חדש בגוף של שיר שאני מכירה כבר שנים. זו חוויה מאוד מעניינת. אני מאוד אוהבת לקרוא את שלום עליכם ואת בשביס זינגר. כשאני קוראת אותם, אני מרגישה שאני יוצאת מהצמצום של התרבות הישראלית ומוצאת קשר אל איזה עבר יהודי פרוע, מרתק, מלא הומור, פתוח אל העולם, לא לגמרי דתי, לא לגמרי לאומי. בעיקר אנושי".
מה הייתה החוויה הכי מאתגרת בצלילה לשפה שהיא לא שפת האם?
"נכון שהאתגר המרכזי בסיפור הזה הוא כמובן היידיש עצמה. זאת לא שפה ששמעתי הרבה בילדותי. סבתא שלי כמעט לא השתמשה בה, והתפיסה שלי את השפה הזאת - הקשורה מן הסתם קשר הדוק לאיך הישראליות תפסה אותה - הייתה של משהו מעורר גיחוך. בלי להיכנס יותר מדי לדיון הבעייתי על פוליטיקה של זהויות, נדמה לי שהתחייה המסוימת של התרבות היידית בארץ נידחת מכדי להיות תחת מתקפה. אבל אני בהחלט מרגישה שהחזרה ליידיש, כמו החזרה של התרבות המזרחית אל שורשיה, היא תגובת נגד למחיקה אלימה מדי שהתרחשה כאן כחלק מכור ההיתוך. בין אם הייתה זו מחיקה מרצון או שלא מרצון. החזרה לשפה הגלותית הזאת היום היא אקט חתרני, וחתרנות מתחברת אצלי ישירות לרוקנרול. כך שבעצם, יידיש זה רוקנרול".
"שלום עליכם תל אביב, 2016", 17.5, שלישי, 20:30, סינמטק תל אביב