המופע המדובר של אייל גולן עם שלישית "מה קשור" בהיכל מנורה מבטחים נפתח עם "רחוק מכאן", שיר הנושא של אלבומו האחרון - ה־19 במניין. שיר מדהים שמתפקד היטב כקטר המוביל קרונות רבים. אחר כך המשיך גולן בנינוחות עד מחרוזת ששזרה בין שירים מכל אלבומיו עד היום, שהכניסה את כל העסק למהלך רביעי פול גז. הייתה זו ללא ספק אחת היציאות היפות במופע. גולן עורך מסע קסום בין שיריו ואלבומיו, וזה נשמע נהדר ומרשים. כשמגיע החלק של שלישיית "מה קשור", זה נראה כמו אירוח קלאסי. השלושה עולים לבמה, מרגישים הכי בבית שבעולם, ומעיפים את הקהל של גולן כאילו מדובר בקהל שלהם. יותר מזה, גולן בעצמו מרגיש יותר משוחרר לידם. הוא רוקד, צוחק ומשתעשע איתם והאווירה על הבמה פשוט נפלאה. השילוב עם "מה קשור" נראה מה זה קשור.
אחרי שהשלושה ירדו מהבמה, ההופעה נמשכה בדיוק באותה תשוקה ואפילו יותר. זאת ללא ספק הייתה ההופעה האנרגטית ביותר של גולן מזה שנים, עד כדי כך שלרגעים נדמה היה שהוא אפילו קצת מותש.
לא פחות משעתיים וחצי ארכה ההופעה. הקצב המסחרר, המעברים בין השירים והדינמיקה נתנו תחושת סיפוק, והקהל נראה כמי שקיבל תמורה מלאה לאגרה.
ובכל זאת אקורד צורם: לא ברור מדוע נבחר דווקא "מנגנת את חיי" כהדרן שחותם את המופע. בניגוד לשיר הספתח, "רחוק מכאן", שהצליח להוציא את הרכבת מהתחנה, "מנגנת את חיי" הוא אולי שיר מצוין, אבל לא כזה שיוביל את נוסעי המופע לתחנה סופית שתחזיר אותם הביתה בתחושת סיפוק מלאה.