אז נכון שפרדי מרקורי לא הגיע לפארק הירקון, אבל ברגע שהגיטרה של בריאן מיי ניסרה את האוויר החם של פארק הירקון - הברכיים נזלו. יש רגעים מוזיקליים שאפשר לברך עליהם "שהחיינו". מזג האוויר הסביר פנים (יחסית לספטמבר). הפארק היה מפוצץ. הרבה זמן לא ראיתי אותו כל כך עמוס. זקנים, נשים וטף. באנו עם אשתי ושני הילדים. יקר, נכון, אבל מה אני יכול לעשות מול טיעון של ילדה בת 10 שאמרה שהתחילה לנגן באורגן בגלל מרקורי, מוזיקאי אדיר שנפטר 15 שנה לפני שנולדה.
רבים הגיעו בתקווה לשמוע שוב את קולו של הסולן המנוח. אין מה לעשות. הסטונס זה לא זה בלי מיק ג'אגר ולד זפלין הם כלום בלי רוברט פלנט, וגם קווין היא קודם כל פרדי.
לזכותו של אדם למברט, יורש העצר, ייאמר שהוא לא מנסה להיות פרדי השני. ובכל זאת יש לו קול מצוין. חיית במה מוחצנת. אפשר היה להבחין מיד שיש כימיה בין הצעיר בן ה־34 ושני החתיארים שלידו, המתקרבים לגיל 70.
רוג'ר טיילור, המתופף, ומיי, הגיטריסט האגדי – שיבה זרקה בשערם וקמטים במצחם, אבל למרות זאת, הם עוד נותנים בראש כמו פעם.
את צלילי הגיטרה האדומה של מיי אי אפשר לפספס. את הסולואים שלו זמזמתי ביסודי, בתיכון, בצבא ואתמול בגיל 50 על הדשא בפארק. זה עדיין נשמע חזק, צלול ועוצמתי.
פרדי דווקא היה, על המסכים
למברט לא גונב את ההצגה. הוא נותן את הכבוד לאלה שהיו שם לפניו, אבל נותן את השואו מאסט גו און.
הוא עלה עם משקפי מסיכה, כובע רחב שוליים, ידיים שחשפו שלל קעקועים כשברקע זיקוקים, מסכים עם תמונות של המנוח ותאורה מהממת. את רוב השירים הוא הכיר בעל פה מאמא, מסבתא.
יש פה עסק עם להקה שעושה מוזיקה מ־1970. להיטי ענק. למברט הרבה לשתף את הקהל בשירים, במצב הרוח וגם למד כמה מילים מחניפות בעברית ובערבית ("שלום, סלאם עליכום"). הוא אפילו הודה שיש לו מזל גדול להיות חבר באחת הלהקות הגדולות בכל הזמנים. צודק.
היה לי מזל. ראיתי את קווין עם פרדי באמצע שנות ה־80, היה גדול.
אתמול, עם המחליף זו הייתה הופעה מעולה, אולי לא כמו המקור, אבל פרדי יכול להיות רגוע. הוא השאיר את החבר'ה בידיים טובות.