התוצאה: "2023", אלבום קונספט כפול ויוצא דופן באיכותו החריגה, ובמרכזו סיפורו של אלכס, צעיר שחי בשנת 2023, המוכר את מחשבותיו כדי להתפרנס. יום אחד הוא מגלה שנעלם ממנו זיכרון האהבה הראשונה שלו. את הסיפור כתבה עם שי רינגל ("התחלנו עם השם של האלבום ומשם יצאנו לדרך", היא מספרת).
במוזיקאים המשובחים שהתגייסו לפרויקט: מזי כהן, דני ליטני, ישי לוי, ארקדי דוכין, אפרת גוש, לאה שבת, רונה קינן, יהוא ירון ונצ'י נצ', אלון עדר, קרן הדר, דנה עדיני ורביעיית B4, נילי פינק ודניאל זמיר. את סיפור המסגרת מקריין כל כך יפה יובל מסקין.
איה, זה האלבום שחלמת עליו בזמן המאבק?
"אני לא חושבת שיכולתי לחלום כל כך ספציפי, בזמן שעוד לא ידעתי מה המשמעות של גזלה של חופש. לא ידעתי אם מותר לי בכלל לחלום".
עד כדי כך?
"בטח. זאת הייתה תקופה ארוכה שבה לא ידעתי מה יהיה איתי ברמה הכי בסיסית מחר, בעוד שבועיים, ובשנה הבאה".
בעשרות התומכים במאבקה הצודק – כולל כמה חברי כנסת שסייעו לקדם את הצעת החוק – היה בן זוגה, המוזיקאי אדם בן אמיתי. "כשאני מסתכלת על התוצאה, אני גאה יותר ממה שהעזתי בכלל לקוות", היא אומרת. "וזה בזכות העובדה שיש לי השותף הכי גאון. אדם הוא לא רק בן זוגי, הוא גם החצי שלי בפרויקט. לא יכולתי לעשות את זה בלעדיו".
אפשר להיות יצירתיים בתוך תהליך כזה?
"קשה להיות יצירתי כשאתה מסתובב בין בתי משפט ובכנסת. בגלל זה חצי מהשירים של האלבום הזה נכתבו בשבועיים שאחרי האישור שקיבלתי. הרגשתי שנפתח לי פקק".
היו רגעים שחשבת שלא תצליחי להשתחרר מהחוזה - ותיאלצי לסיים עם חברת התקליטים את 18 השנים שחתמת עליהן כשהיית בת 22?
"עד הרגע האחרון לא הייתה לי דרך לדעת מה עומד לקרות. היו אנשים שניסו להכין אותי לתרחיש הגרוע ביותר, כי בפסק הדין הראשון, שניתן ב־2013, דחה בית המשפט את התביעה שלי וקבע שההסכם עם חברת התקליטים נותר בתוקף. זה היה גרוע יותר ממה שחשבו. אחרי שערערנו, לא ידענו מה יהיה - וההחלטות שקיבלתי היו על הנייר. לא היו לי אפשרויות לבחור מתוכן".
לפחות היה לך גב חזק של חברים, משפחה, עמיתים לעבודה ובן הזוג?
"אני אגיד משהו שאולי יפתיע אותך, אבל לא הייתי לוקחת בחזרה את מה שעברתי. היה זוועתי, נורא ומגעיל, אבל אני אדם אחר עכשיו - ולטובה. הפסקתי לפחד. המקרה הזה שם את הכל בפרספקטיבה אחרת לחלוטין. הידיעה שאני יכולה לעבוד היום, ליצור ולעשות מוזיקה הפכה למתנה, ואילו קודם היא הייתה מובנת מאליה. המקרה הזה פתח את העיניים שלי לעולם, וכשהעיניים נפקחות רואים דברים רעים, אבל גם דברים טובים".
חוסר הפחד הזה שאת מדברת עליו סייע לך להוציא באופן עצמאי אלבום קונספט כפול?
"אי אפשר לדעת מראש מה צריך לעשות כדי להצליח, ואם נדבר בעוד כמה חודשים נהיה חכמות יותר. אני יודעת שהאלבום הוא לא הדבר המתבקש, הרגיל והנכון לעשות מבחינה מסחרית, אבל חלק מהעניין הוא לעשות את מה שאני רוצה ולא לפחד. לא ביליתי שש שנים מתישות מחיי בבתי משפט כדי לעשות אלבום שאני לא רוצה לעשות ושאני לא שלמה איתו".
זה היה מלחיץ מבחינה כלכלית?
"לא הייתי יכולה להוציא אלבום כפול אלמלא "הדסטארט". זה פרויקט אסטרונומי מבחינת היקפו, ואף חברת תקליטים לא הייתה מממנת דבר כזה. אם הייתי עושה אלבום רגיל, לא הייתי צריכה את השתתפות הקהל. אבל ברגע שהבנו שהוא עומד להיות יקר ויוצא דופן, לא רק רציתי שיקנו אותו מראש, אלא גם רציתי לראות שאנשים רוצים לשמוע אותו. מהבחינה הזאת פרויקט "הדסטארט" מלחיץ יותר, כי באלבום רגיל הקהל לא יודע למה לצפות, ופה לא רציתי לאכזב את מי שמימנו אותו. אנשים קנו תשורות במאות שקלים ובאלפי שקלים, ולא רציתי לאכזב אותם".
אחת התשורות היא כרטיס כניסה להופעה. איך מעבירים את האלבום המיוחד הזה לבמה?
"זה יהיה משהו אחר, בין הופעה להצגה, עם התחלה, אמצע וסוף, עם שניים־שלושה אמנים אחרים בכל הופעה. המוקד יהיה הסיפור, ואני מקווה שזה יחזיק מעמד".
גייסת רשימה מַרשימה של אמנים, היה קשה לגייס אותם למשימה?
"כמה מהאמנים, כמו מזי לוי וישי לוי, ישר אמרו 'כן', וזה היה מדהים ומרגש. היו כמה אמנים או מנהלים שאמרו לי 'לא'. חברה טובה שלי אמרה לי שה'לא' הזה עוד יעצב את האלבום למה שהוא צריך להיות. זה היה מעצבן, אבל בדיעבד היא צדקה, כי כל אחד מהביצועים הוא הכי נכון. אני לא יודעת איך זה היה נראה אחרת".
אם כבר אנחנו מדברות על האמנים, אי אפשר שלא לשאול איפה אמ"י היו בכל סיפור המאבק שלך.
"יש לי רשימה ארוכה של טענות כלפי גופים שונים, אבל בראש ובראשונה הבעיה היא שאין לאמנים ועד - והם לא מאוגדים. זה האבא והאמא של הרבה רעות חולות. אולי יום אחד יהיה לאנשים שכל, אבל כרגע אמנים שבויים בסרט שכל אחד לבד. צריך לשבור את הפרדיגמה הזאת. אחת לשבועיים בערך אני מקבלת טלפון מאמן שזקוק לעזרה. לא מזמן התקשר אלי אמן מזרחי צעיר, שמסובך עד מעל הראש שלו. הוא היה זהיר מאוד כשפנה אלי להתייעץ, ואמר שבטח אני רוצה לשים את כל זה מאחורי. אמרתי לו שלכולם צריך להיות מובן מאליו שאמנים צריכים לעזור זה לזה".
אולי עכשיו תוכלי להוביל את הקמת הוועד לאמנים?
"עדיין לא סיימתי את המאבק בכנסת. הצעת החוק עברה רק קריאה ראשונה, ועכשיו צפוי לנו קרב עקוב מדם, כי זה הסיבוב האחרון - וכולם יעשו את התרגילים המלוכלכים שלהם. למזלי יש איתי אנשים מדהימים ומעוררי השראה, שמקדישים את זמנם ומרצם לפעילות לשם הכלל. זה חיידק, מסוג הדברים שנשאבים אליהם ולא רוצים לצאת. אין הרגשה מדהימה מההרגשה שמקבלים כשיכולים לעזור למישהו".