מהצער, שדומה כי איננו מרפה ממשפחתו עד היום, פרץ "מבקשים חיים", שיר של תקווה שהפך לנחלת הכלל. כך נקרא גם ערב המחווה לבנו, ציון שרעבי, מגדולי היוצרים בזמר הים־תיכוני ואיש ראש העין עד עצם היום הזה, שיחתום שם את פסטיבל תימנה ה־15, שיינעל מחר. חיים משה, ציון גולן, האחים ישי ונתי לוי, מהבולטים במבצעי הלהיטים שיצר בנו של המורי, יהיו במשתתפי הערב.
שרעבי, הנראה צעיר מ־63 שנותיו, חווה בראש העין ילדות של מצוקה. "הייתי אוסף ברזלים במזבלה ומוכר אותם כדי שיהיה כסף לכרטיס לאיזה מערבון או סרט הודי ב'ירקון', בית הקולנוע של היישוב", הוא נזכר. "היינו משפחה קשת יום. אחיותי היו יוצאות לעבוד במשק הבית אצל הגבירות של פתח תקווה כדי שיהיה לנו ממה לחיות. ואני? חלק מהזמן בזבזתי בלשכת הסעד".
"לשכת הסעד"?
"המדינה הצעירה יצרה גוף כזה כדי לעזור לתושבים, אבל אותו גוף, שנקט מדיניות של איפה ואיפה כלפי המתדפקים על שעריו, לא היה טוב לתושבים".
לאחר לימודיו בפנימייה דתית בגן יבנה, התגייס שרעבי לגולני. אחד מאחיו הלך בעקבותיו ונפל חלל בהפגזה סורית במלחמת שלום הגליל. אח אחר שלו התדרדר לעולם הפשע ומת בתגרת עבריינים. "קורבן החברה בישראל" - זו הכתובת הזועקת מעל קברו. "הוא לא היה פושע בריון, רק בחפיף כזה", כך זוכר אותו אחיו ציון, שלזכרו כתב את השיר "פרא אדם" - ולא על ישי לוי, כפי שחושדים. אח אחר שלהם הוא הלום קרב. אמם, שולמית, ששיכלה שניים מילדיה, מתה בסקאד הראשון של מלחמת המפרץ מדום לב, בנה מספר עליה.
"מכל הסיפורים האלה צמח אחד היוצרים החשובים במוזיקה שלנו", אומר היזם והמנהל של פסטיבל תימנה, המחזאי והבמאי רפי אהרון, שכנו של שרעבי בראש העין וחבר ילדותו. "אני זוכר אותו מאז כאחלה ילד. כשהיינו עושים מוזיקה, הוא היה תמיד במרכז, המנהיג שלנו. חוץ מזה, גנבנו אז זה מזה תקליטים".
שרעבי מעולם לא למד מוזיקה בצורה מסודרת. הוא ספג את ששמע ברדיו - פריד אל־אטרש, ואום כולתום, נינה סימון, אלביס פרסלי, הביטלס וג'ו קוקר - בצד מוזיקה ערבית שספג אצל השכנים בכפר קאסם ושירים עבריים שהתנגנו בבית.
אלה היו ההשפעות, אבל את שיריו הראשונים כתב בסגנון תימני - דווקא לאחיינו הזמר אבנר כהן - ממשתתפי ערב המחווה בפסטיבל תימנה. עד מהרה פרש כנפיו אל מעבר למרחב המשפחתי. "מיילל מיתר", בדיוק כמו שורתו הפותחת, כך נקרא בהתחלה השיר הראשון שלו שאותו הקליט ישי לוי, גם הוא מראש העין. "אבל זה לא מצא חן בעיני המפיקים", הוא מציין. "'ילדונת', כפי שמתחיל הפזמון, הוא מסחרי יותר, אמרו".
צפית כבר אז גדולות לישי לוי?
"על ההתחלה הרגשתי את זה, כששמעתי את קולו החם, השונה מקולות כל הזמרים האחרים".
להוסיף את הסוכר
בעוד ישי לוי - הזוכר עד היום חסד נעורים לשרעבי וישיר משיריו בפסטיבל - הוא בגדר הווה מתמשך, זהר ארגוב, ששרעבי איננו שש להיזכר בו, הוא מבחינתו עבר שהולך ומתרחק. דומה שסיפורו על "המלך" המנוח, שחבר אליו בשלהי הקריירה המדממת שלו, משקף את הטרגדיה של זה.
"לאחר שהעברתי לזהר את השירים 'אדם שחקן' ו'ילדתי' דרך קלטת שמסרתי למפיק שלו, הוא הגיע בלעדיה לאולפן ההקלטות", משחזר שרעבי, "'שכחתי את הקלטת במונית', הוא טען. 'שיר לי את השירים ונקליט', הוא הציע לי. הייתה לי ברירה? - שרתי. הסתכלתי בו והוא נראה לי מוזר. 'זהר נראה לך מקשיב?', שאלתי את הטכנאי דאז ישי בן צור - לימים המפיק הראשון של אייל גולן".
והוא הקליט את השירים?
"כמו גדול. מסתבר שכאשר שרתי לו, הראש שלו היה בענייניו, ואני מקווה שמובן למה הכוונה. פתאום הוא פקח את עיניו ואמר: 'בוא, נקליט!'. לא להאמין, הוא הקליט את השירים בטייק אחד בלי שום טעות, וכך זה נשמע בתקליטים שלו. הייתי בהלם, כי באותו ערב כבר היה רגע שבו לא האמנתי שבכלל תהיה הקלטה. 'תקפיץ אותי', ביקש ממני כשזו הסתיימה. מכיוון שהבנתי שרצה להגיע לאחת מתחנות הסמים שלו, אמרתי לו: 'קח כסף, אני לא בעסק'".
מה קרה לקשר שלך איתו?
"תכננו להוציא לו תקליט. נפגשנו במשרד של המפיק שלו. הוא היה לחוץ. בחוץ חיכתה לו מונית. הוא חיפש בכיסיו כסף, והם היו ריקים. מסרתי לו 200 שקל. כנראה בער לו להשיג סמים. מתברר שזה היה לקראת הסוף שלו. שוב לא ראיתי אותו".
ניכר בשרעבי כי הוא נהנה יותר לשתף פעולה עם חיים משה - "מגדולי הזמרים", כהגדרתו - שלדבריו היה יכול להעביר לילה באולפן ההקלטות על שיר עד היותו בטוח שיצא לו מאה אחוז. "להיות זמר", הוא השיר בה"א הידיעה שהלחין לו. אם שרעבי חיבר בדרך כלל את שיריו מילים ומנגינה, כאן מילא עוזי חיטמן המנוח את תפקיד התמלילן.
"עוזי באמת היה אחד האנשים הכי יקרים שהכרתי", מציין שרעבי. "את הלחן של 'להיות זמר' הלחנתי על מילים שכתבתי בערך ולא הייתי שלם איתן. באתי אליו, והוא כתב כפי שרק הוא ידע לכתוב".
אם נקפוץ לשנייה מהעבר להווה המתגלגל - איך אחד כמוך, המקפיד על מה שהוא כותב, מרשה לעצמו להשתטות בשיר כמו "קוקוקוקו", ששרה כעת אתי לוי?
"אולי לא תאמין, אבל זאת הגרסה העברית שלי לשיר ששרה הזמרת הלבנונית פיירוז. המילים שכתבתי הן בערך באותה הרוח של השיר במקור בערבית. יש שיוצאים גם שירים כאלה".
נעבור, אם כן, ל־1987 - אז הגיע אליך שכן שלך, נער צעיר, שביקש שתכתוב לו.
"אכן, נתי לוי, שכאמור כבר כתבתי לאחיו ישי. הוא היה עדיין לפני הצבא כשלקחתי אותו לידיים כמפיק שלו, ואחד מן השירים שכתבתי לו היה הלהיט 'סוכר'. זה משהו שהתחיל כבדיחה. כתבתי לו את השיר, אבל נתקעתי בפזמון. בסקיצה הראשונית הופיעה המילה 'מאמא', וזה לא צלצל כמו שצריך. כשהכנו קפה באולפן, שאל אותי נתי איפה הסוכר. 'עצור, זה בדיוק מה שחסר לשיר', אמרתי לו".
ובא גואל לישראל?
"מה פתאום! משה בן מוש, המפיק המוזיקלי, עצר את ההקלטה ואמר: 'באולפן שלי לא יקליטו שירים כאלה!'. התאים לי להביא כחרוז אל השורה 'ולטעם שפתותייך התמכרתי במיוחד' את השורה 'כמו תינוק אל השד'. הצטרכתי לשכנע אותו שזה לא נורא כל כך, מה גם שהסמכות הייתה שלי בתור המפיק של נתי".
איך אתה מלחין את השירים שלך?
"הכל מהראש. היות שלא למדתי מוזיקה - גם לא תווים - פיתחתי יכולת לשמור את המנגינות עד שאני מגיע לאולפן".
החיים כפי שהם
מניפת הזמרים ששרו את שיריו של שרעבי היא רחבה. בין השאר היא כוללת את משה גיאת, ציון גולן, רובי חן, אהרן ירימי, אוריאל שלומי, שרון לביא ואפילו את מרגלית צנעני, שביצעה ראשונה את להיטו "שמור אותי" ("רק שמור אותי מאוהבי"). המילים שכתב שרעבי - ולפיהן רצוי להיזהר לא פעם גם מאוהבים - התגלו כעבור שנים על ידי מרגול כנבואה שהתגשמה.
מי עוד?
"יום אחד, בתחילת שנות ה־90, הציע לי ידיד רחובותי לקחת לידיים כמפיק זמר צעיר, בן העיר שלו. הוא גם הציע לי לשמוע אותו באיזה מועדון בראשון. באתי, ראיתי ושמעתי. 'זהו זה!', אמרתי. היה לו כל מה שצריך כדי להצליח. לקחתי אותו לאולפן כדי שישתפשף קצת בהקלטת סקיצות. באיזשהו שלב היו לי עניינים אישיים והרפיתי ממנו זמנית. ישי בן צור, שאותו הזכרנו קודם, ניצל את ההזדמנות - ומתוך החלטה לעבור להיות מפיק, פרש עליו את חסותו".
אתה מתכוון לאייל גולן?
"בכבודו ובעצמו".
אתה כועס?
"למה לכעוס? צריך לדעת לקבל את החיים כפי שהם. לאייל (שרעבי אומר את שמו במלעיל - יב"א) יש לא רק הנתונים הנחוצים, כולל קול ומוטיבציה אדירה להצליח, אלא גם החוכמה להחזיק מעמד בפסגה".
מה עוד כדאי שנדע עליך?
"כשאני קם בבוקר, לפני הכל נחמד לי לפגוש בעלי חיים. יש לי יונים, תרנגולים, ברווזים, ארנבונים. הם נותנים לי את השקט שאני אוהב".
נראה שאכן זה מה שאוהב שרעבי, יוצר עתיר זכויות שבדרך כלל מעדיף להתנהל הרחק מאור הזרקורים. "לא תמיד שתקתי", הוא מבהיר. "כשהייתה התעלמות מוחלטת מהמוזיקה המזרחית, קיפוח - אם תרצה לומר זאת כך, השתתפתי בשיחות עם אנשים בשלטון, וכשהיו הפגנות, הפגנתי, כי לא ספרו אותנו. מאז, ברוך השם, לא צריך עוד להפגין. הגלגל התהפך והצדק ניצח".