חף מפשע: דני סנדרסון נזכר באלבום עם הדאווין

"האלבום הכי נמכר שלי הוא 'חכם על קטנים', בעיקר בזכות 'הדודה והדוד' שעל כתפיו הוא נישא, אבל בעיני 'חף מפשע' אלבום יותר טוב", אמר סנדרסון. "קודם כל זה אלבום להקה. משה לוי בקלידים (כשהוא היה מגיע, כי הוא היה מאחר), דובי קיזלשטיין בתופים, ארז נץ האגדי בגיטרה חשמלית, אילן וייל בסיסט יוצא מהכלל, מוזיקאי בחסד. נגנים מעולים. הקלטנו באולפני 'טריטון' עם איתמר גפני, סאונדמן מקסים, על השולחן שטומי פרידמן האגדי בנה, ממש בנה כל ערוץ, והיה לזה סאונד מאוד חם, שממש קשה להגיע אליו היום. להבדיל מ'חכם על קטנים' שבו ניגנתי את רוב התפקידים ב'מידי', אלקטרוניקה, באולפן ביתי".

"היו לי את השירים", סיפר סנדרסון, "והדבק של העניין זה החזרות, שאתה יושב בחדר חזרות ועשינו הרבה חזרות, כמה שבועות יפים מאוד. אז זה אלבום להקה, יושבים אחד מול השני, כל אחד זורק רעיון. למשל, בשיר הנושא 'חף מפשע' ארז נץ ניגן סולו גיטרה שנשמע כמו להקת 'קווין'. בהתחלה חשבתי שזה דומה מדי, אחר כך הבנתי שזה סוג של הומאז'".

הלהיט הגדול של האלבום היה "מה הדאווין שלך?", שהתווסף אליו אחרי שיצא. "השיר יצא מחוץ לאלבום", נזכר סנדרסון. "כלומר האלבום היה מוכן, הודפס וכבר היה בשוק. ואז בא לי הרעיון הזה להקליט את השיר והקלטנו אותו גם באולפן אחר. הוא צורף לאלבום ונהיה בדיעבד הלהיט הכי גדול שלו. זה קרה לי גם בלהקת 'דודה', שהאלבום היה בחוץ ואז כתבתי את 'אלף כבאים'. כתבתי את השיר ('מה הדאווין שלך') מחיבור לסלנג של אותם ימים. ממש מצא חן בעיני. זה קרה לי כמה פעמים, למשל עם 'בדיעבד'. דרך אגב, ממש לא אומרים יותר את המילה דאווין'. היום אומרים 'מה הקטע שלך' ו'באיזה סרט אתה חי', אבל הרעיון שמישהי מתנשאת עליך קיים. מדי פעם אני שולף את השיר בהופעות, כהדרן. הוא מעורר שמחה וששון בקרב הנגנים וגם הקהל, בהתאם".
סנדרסון הודה שהיה רצון להתכתב עם השפה של המוזיקה המזרחית, אבל השיר עצמו הרבה יותר סגנון נפוליטאני מאשר יווני או מזרחי. "זה על אותו סולם איטלקי שבו כתב רנאטו קראזונה את 'מרוצלה' שבעברית הפך ל'מה הוא עושה לה'", אמר. "השיר יצא עם ניחוחות ים תיכוניים בגלל הקאנון בעיקר. זה לא בא לצחוק על מוזיקה מזרחית. החיבור שלי למוזיקה מזרחית וים-תיכונית מתחיל עוד ב-72'-73' עם 'התמנון האיטר' (של להקת "כוורת") וזוזו מוסא (מנצח תזמורת רשות השידור). יותר מאוחר ב-76'-77' עם 'יוסף מלך השטיחים'. מה שמשותף לשלושת השירים האלה הוא אברהם סלמן, שמנגן קאנון בשלושתם. זה היה רומן של עשור אם לא שניים. אני מתתי על איך שהוא מנגן".



על השיר "חושב עליך" אמר סנדרסון: "זה שיר עם טוויסט קטן. תמיד אומרים ש'יורים בשליח' ופה מתחתנים אתו. הוא הרי בא להגיד בשם החבר שלו, שאין לו זמן ואל תעלבי, אבל אם את חושבת לוותר עליו, אז קחי בחשבון שאני פה. אני זוכר שכתבתי את השיר. יש את זה בכמה שירים. למשל ב-'She Loves You' (של הביטלס) יש מישהו שבא כמתווך ומודיע. אבל פה הטוויסט הוא בעצם שהוא מציע את עצמו. אני חושב שכולנו היינו באיזשהו שלב מתווכים בפישול של מישהו אחר ומנסים קצת, אבל להשתלט על המצב? לא, שמרתי על איזושהי אתיקה, למרות שלא מתאים לי". על השיר "רותיל'ה" סיפר: "רותיל'ה זה שם בדוי. יש שם חלקים שמדברים על אשתי נעמי ז"ל, שהייתה במיטה עם קרקרים והייתי צריך לנסות לפתות אותה ולהוציא אותה והיא העדיפה להישאר עם הספר והממרח".



שיר אהוב נוסף מהאלבום הוא "שיר רועים" "יש בו פסטורליות תנ"כית", נזכר סנדרסון. "הייתה לי אהבה עזה לדודאים והשראה משירים כמו 'החליל' ו(שר) 'חולו חולו חוללו זמר, שירו שיר לגז – הו, צמר יערם...' ('שיר הנוקדים'), זה מדהים. אהבה עזה בכלל למוזיקה הישראלית הזאת של פעם וזה סוג של הומאז', כמובן עם דיסוננס קטן כמו איזה תוריסט. 'להזמינה לסרט הוא מוכרח, אך זוהי שטות גמורה כי נמצא הוא בתנ"ך'. בכל זאת, הוא צריך להזכיר לעצמו שהוא לא יכול לעשות את זה. ויש שם משהו טיפה סטייתי בזה שהוא מציץ מהחלון. יש שם איזו מציצנות. והרועה שם די נוטש את הכבשים ומשחרר אותן".

על השיר "שלט רחוק" סיפר: "האלבום איחד שני אמצעי תקשורת. קודם כל התנ"ך, הספר הכי נקרא בעולם. ושני זה מסך הטלוויזיה, ללא ספק נותן פייט רציני מאוד. חשבתי שהשלט עצמו נותן לך כוח להעביר תחנות, להוסיף צבע ועוצמה וזה. וגם השתמשתי בשפה, יש לי קצת רקע דתי, אני לא יודע אם יודעים את זה, למדתי בבית ספר דתי מגיל 10 עד 14, תפילת שמונה עשרה וברכת המזון, אני עדיין זוכר אותן. אז השתמשתי במונחים משם כדי להלל את השלט והטלוויזיה. 'הוא גדול מכולם', 'רופא חולים וסומך נופלים', יש את כל האמרות האלה, ישר מהסידור. אז ברוח התפילות שהיו שגורות בפי, עד עצם היום הזה, הטלוויזיה הפכה לקודש הקודשים".



עטיפת האלבום "חף מפשע" מציגה את סנדרסון בתמונות קלסתרון של עצור וגם בחליפה לבנה כשהוא מחזיק סיגריה. על העטיפה האחורית הקלסתרונים מעותרים בשפם. "אני מנסה להסתיר את זהותי. מצייר על עצמי שפם. היה לי איזה משהו שחשבתי עליו בבית, אבל הצלם בן לם, שהיה אז צלם אופנה מאוד ידוע, הלך אתי עד הסוף", שחזר סנדרסון. "העטיפה מאוד מושקעת. היום פותרים הרבה דברים על צג המחשב ולא בהכרח על קיר. בצילום העטיפה של (האלבום) 'מת לבכות 2' אני מנסה להיכנס חזרה לצוללת. צללתי בתוך בריכה עם ציוד צלילה ושמו לי משקולות ואבנים, שזה רעיון נהדר בשביל לרדת וזה השאיר אותי למטה אבל כשרציתי לעלות התעוררה בעיה קלה. בצילום אתה רואה בן אדם די נואש, מה שנקרא שיטת סטניסלבסקי. העברתי את התחושה של בן אדם טובע מעצם זה שטבעתי".

שנות השמונים היו עשור בו צליל דיגיטלי ואלקטרוני נכנס למרכז המפה של עולם המוזיקה. "אני לא משוגע על העשור הזה כי הוא בעיקר עשור מסונתז (מלשון סינתיסייזר), עם הסאונד של ה'ימאהה DX7' קראו לזה", אמר סנדרסון. "הסאונד היה די מבאס בשנות השמונים. מעט מאוד אקוסטי, חם. היו את הריוורבים האלה. הייתה דיגיטציה. המעבר ממנורות לטרנזיסטורים קרים. עלי זה לא השפיע, כי אני פיגרתי. האלבום היותר דיגיטלי שלי הוא 'חכם על קטנים' ובעיקר 'הדודה והדוד', שהוא כולו מסומפל ומסונתז. פה (ב'חף מפשע') אני עדיין לא הבנתי מה קורה בעולם, לשמחתי, אגב. אני לא משוגע על העשור הזה, אבל היו הברקות, כמו ה'פריטנדרס' עם כריסי היינד".

על פרשת ויסות מניות הבנקים והתמוטטות הבורסה בשנת 1983 אמר סנדרסון: "זו השנה הראשונה שהתחלתי להרוויח כסף והרווחתי לא רע בכלל, והפסדתי די הרבה כסף. אמרתי את זה לאבא שלי וציפיתי שאחטוף איזו סטירה או הטפה, שהייתי צריך ללכת על אגרות חוב או משהו כזה, במקום מניות. והוא אמר 'זה רק כסף'. אני לא אשכח את זה. זה דבר שאני זוכר עד עצם היום הזה. זה היה שיעור מעניין. זה נשמע קצת קלישאתי, אבל באותו רגע שציפיתי לחטוף על הראש הוא אמר משפט מאוד חשוב".

"אלבומי מופת", כל יום חמישי ב-20:00 ב-103FM