גן השקמים", "הסלע האדום", "מי שחלם", "שיר ההד", "קול אורלוגין", "אחי הצעיר יהודה", "שיר הקטר" - להיטים נצחיים אלה הם דוגמית מפזמוניו של המלחין יוחנן זראי, שהלך לעולמו בסוף השבוע, ב־29 בדצמבר, חודש וחצי לפני יום הולדתו ה־88. זראי, מענקי הזמר העברי בשנות ה־50 וה־60, שעזב את הארץ לבלי שוב ב־71', נפטר בביתו שבהולנד, הרחק מהקהל הישראלי, המזמר עד היום את שיריו האהובים. לקראת מופע מחווה מרגש, שנערך לכבודו בתיאטרון הקאמרי לפני שש שנים, ראיינתי את זראי, בעל המבטא ההונגרי המודגש וההומור המתובל בהרבה פפריקה, בראיון טלפוני חוצה יבשות. "רציתי לבוא למופע בקאמרי, אין לך מושג עד כמה, אבל בגלל טרומבוזה שחטפתי ברגל הרופא אסר עלי לנסוע כל כך רחוק", אמר המלחין, שנאלץ אז להסתפק בהקלטת וידיאו של המופע.



"אולי המוזיקה עברה אלי דרך הגנים", סיפר זראי על דודו, המלחין היהודי ההונגרי בלה זרקוביץ, שנחשב לאבי השנסון בהונגריה. זה לא היה הקשר המוזיקלי היחיד שלו. אביו, עיתונאי במקצועו, כך העיד, היה בצעירותו מזכירו של מלחין העל גוסטב מאהלר ובהשראת הסיפורים עליו, למד מילדות לנגן בפסנתר.



השואה הטביעה חותם על חייו של זראי. בגטו בבודפשט אולץ להסתובב עם טלאי צהוב, משם נלקח למחנה ריכוז בצפון־מערב הונגריה. כשהיה כבן 16, לא רק שהפגין תושייה וניצל מצעדת המוות למטהאוזן, כשהוא מצויד בניירות מזויפים, אלא גם הציל את הוריו. כשעלה ארצה ב־1950, לימד באקדמיה למוזיקה בירושלים. לדבריו, בין תלמידיו שם הייתה פסנתרנית מקבוצת כנרת, שעל פזמונים שיצרה איתו, כמו "רב האור והתכלת", חתמה ש. כרמל. זו הייתה, כמובן, נעמי שמר. כהשלמת הכנסה הפעיל זראי את הפעמונים במגדל ימק"א והלחין לתוכנית הרדיו "תו לכל מכתב" שירים ששלחו ילדים, מאזיני התוכנית. את השירים ביצעה ריקה גוזמן, זמרת ופסנתרנית ירושלמית צעירונת, שלימים נודעה כריקה זראי, רעייתו הראשונה.



הוא לא שירת בצה"ל, לאחר ששוחרר מחמת חוסר משקל, אך שלטונות הצבא סיכמו איתו על הלחנת פזמונים ללהקות צבאיות, והוא נשלח ללהקת פיקוד המרכז. התנאי שלו דאז נשמע כיום נאיבי להדהים. "אלחין לכם שירים, הבטחתי, והייתה לי רק בקשה אחת, שריקה ואני נאכל קבוע ארוחת צהריים בחדר האוכל של הפיקוד", סיפר.



מהר מאוד הפך זראי ילד הפלא של הפזמון הישראלי. הוא הלחין את שירי המחזמר "חמש חמש", כתב עם חיים חפר לאריק לביא את להיטיו הראשונים, בהם "הסלע האדום", שבהתחלה נאסר לשידור, ועוד. בשנות ה־60 הוא הלחין ל"גשר הירקון" וגם את פס הקול של "סאלח שבתי" (1964), סרטו של אפרים קישון. זראי בלט בשיריו ללהקות צבאיות, בהם "מי שחלם", למילים של דידי מנוסי, ו"אחי הצעיר יהודה", שכתב אהוד מנור לזכר אחיו.המלחין, שדישן את רגבי הארץ הזאת בלחניו, לא שהה בה זמן רב וכבר ב־59' החל להיות על הקו לפריז. "זה בגלל ריקה, אשתי הראשונה", נימק. "ככל שהיא שרה שירים שהלחנתי, הנישואים שלנו היו בקריזה. כשהיה לה סיכוי להופיע ב'אולימפיה', יצאנו לשם בתקווה לתקן את הקריזה הזאת. בסוף פריז גמרה את הנישואים שלנו".



אגב, בהיותו בפריז, קפא כשלפתע מצא מולו באחד המועדונים את מרלן דיטריך האגדית, שביקשה ממנו ללמד אותה שיר בעברית לקראת הופעותיה בארץ. כשהגיעה להיכל התרבות, הקהל נדהם לשמוע אותה שרה בעברית את "שיר התן", שכתב עם משה סחר.



ב־71' הוא נעלם לפתע מהנוף שלנו. האם נעלב כאן ממשהו או שמא כעס על מישהו? בראיון פענח זראי את התעלומה. "קיבלתי הזמנה לבוא לקלן בגרמניה כדי לעשות שם מוזיקה ניסיונית עם וידאו־ארט", גילה. "בישראל הכירו את השירים שלי, אבל לא ידעו שאני אוהב אקספרימנטים, דבר שהיה אז בלתי אפשרי בארץ".



ברקע שיחתנו נשמעו הערות בעברית. לדבריו, השמיעה אותן רוזמרי, רעייתו השלישית, גרמנייה לא יהודייה, אותה נשא לאישה לאחר ריקה זראי ויעל גלבוע. "הכרנו בבית משוגעים, שם עסקנו בפסיכותרפיה דרך אמנות", סיפר.



מדוע הפסקת להלחין?


"זה לא קרה במקרה. השירים באו לי בקלות רבה מדי והרגשתי שנהפכתי לרובוט. כאילו שמכניסים למכונה מטבע ויוצא שיר".


"אני זר בהולנד ונוח לי בה, כשסביבי אנשים נחמדים וסימפטיים", אמר לפרידה, "אבל אחרי כל השנים אני מרגיש שיותר מכל נשארתי ישראלי".