ליאור נרקיס משחרר את "עכשיו", בלדה רומנטית יפהפייה בסגנון ים תיכוני עם נגיעות רוק, שכתבו עציון מוסאי ואלי קשת (שאחראי גם ללחן ולעיבוד השיר). השיר מדבר על אדם שמתגעגע לאהובתו וממשיך בהרגליו הזוגיים, חרף העובדה שמערכת היחסים הגיעה לקצה ("אני עדיין מוזג שתי כוסות קפה בבוקר, שוכח לפעמים שאת לא כאן"). נרקיס מוכיח שהוא לא רק אשף הקצב והשמחה, אלא גם יודע לרגש בשירים שקטים וכואבים ומצליח להביא לידי ביטוי את יכולותיו הווקאליות בביצוע רב-עוצמה.
אייל גולן מוציא את Goda Boba, שיר נוסף שבו הוא מארח את הדי-ג'יי Vivo. את השיר, בסגנון דאנס אלקטרוני-טראנס, כתב אופיר כהן והלחין עם Vivo, שהפיק מוזיקלית. לא ברור מה עובר על גולן בזמן האחרון. האם זהו ניסיון להתחיל טרנד? בכל אופן, השילוב בין טקסט סתמי ותפל, המשדר דכדוך, עצב ובגידה, ללחן קצבי ושמח, נשמע מקרי בהחלט. נשמע כמו טעות או חוסר הבנה בסיסי, כמו שאומר הפזמון "זה לא מתאים מה שעשית". למרות זאת, אפשר לצפות ש-Goda Boba יהפוך ללהיט מועדונים, ולאו דווקא בזכות קולו היפה של גולן.
שרית חדד משחררת את השיר "בלי שביקשתי", לקראת אלבומה ה-23. זוהי בלדה מלנכולית בסגנון ים תיכוני, מתובלת בניחוח יווני, שמצליחה לחמם לנו את החורף. על המילים והלחן הופקדו הנרי וצמד הלהיטנים דולב רם ופן חזות. חדד, חמושה בשליטה ווקאלית ברמה הגבוהה ביותר, מביאה ביצוע בוגר, מסולסל במינון הנכון ומוכיחה שיש מלכה אחת בז'אנר הים תיכוני, והיא נמצאת במיטבה.
מאור אדרי מוציא את "אותה המנגינה", בתוכו סימפול מפתיע ללהיטו של שלמה ארצי "היא לא יודעת מה עובר עלי". זהו שיר קצבי בסגנון רגאיי, קליל, נעים לאוזן, אך לא מעבר לזה. למרות הגימיק עם השיר של ארצי, השיר לא מחדש כלום, ויש בו רק המון אלמנטים שראינו בשירים מוכרים אחרים. ספק אם יהפוך ללהיט.