דקלון: "אני כבר לא מחפש שירים, רק רוצה שיניחו לי"

איך נראה היום־יום שלך?
"כל בוקר אני קם בחמש, הולך להתפלל בכרם, חוזר, עושה קניות, נח, לוקח את אשתי לעבודה. האטתי קצת את הקצב. הבריאות כבר לא כמו שהייתה פעם, אבל עדיין שולחים לי כל מיני שירים ועדיין קשה לי לבחור. אני ממשיך לעשות דואטים, גם עם סגיב כהן וגם עם להקות צעירות.

"האמת היא שהופעתי מספיק בחיים. אני רוצה תמיד להתחדש, ואני עושה את זה דרך הדואטים. לא זמן הקלטתי שיר חדש עם להקה חתרנית. הסתובבנו ביפו. תהרגי אותי, אבל אני לא זוכר את שם השיר. אני כבר לא כל כך זוכר. עברתי אירוע מוחי לפני שנים. הייתי בבית כנסת וחבר שאל אותי: 'למה אתה מגמגם?' הובהלתי לבית חולים. ככה פתאום זה הגיע. ברוך השם שקיבלתי את זה חלש. הזיכרון זה אבן הנגף שלי, אז אני אומר: אילי פאת מאת, תסתכל תמיד קדימה".

יש לך זיכרונות שאתה לא יכול למחוק?
"אני לא יכול לשכוח את הילדות בכרם. יש כל מיני חברים שמזכירים לי את פעם. איך גרנו בכרם. מהתמונות שעולות לי בראש, זה נראה כאילו סיפור של מישהו אחר. מרגיש כאילו זה סיפור של מישהו מגלגול אחר שלי. מתגעגע לימים שבהם אנשים היו משאירים את הבית פתוח בביטחון מלא. היום צריך בכל פינה סורגים".

מה אתה מייחל לעצמך בעתיד?
"להפתיע את הקהל עם כל מיני שירים חדשים. בקליפ האחרון שעשיתי עם אותה להקה חתרנית, עשינו מעין ראפ־שירה ודיבור. מציעים לי כל מיני דברים. אבל היום אני כבר לא מחפש שירים. עייפות החומר. רק רוצה שיניחו לי. אם אני מקליט ועושה מוזיקה, זה רק מכוח האינרציה".

איפה אתה בשיח על מצב המוזיקה סו־ קולד "מזרחית"?
"תפקידה של מוזיקה היא לשמח אדם. היא עושה לאדם טוב. זהו. היא את שלה עשתה. לא צריך לבחוש יותר".

מה עם האפליה על רקע מזרחי. זה נוגע לך?
"האמת שיש אפליה, אבל נתעלם ונמשיך. אני זוכר איך בתחילת הדרך התארחתי בתוכנית טלוויזיה עם הרב שמואל אבידור־הכהן. בסוף התוכנית שאלתי על התשלום, והמפיק אמר לי: 'תגיד תודה שנותנים לך בכלל להופיע' בנימה כזו מזלזלת, שאני לא אשכח בחיים. ולא שהיינו אנונימיים. היינו בזמנו 'צלילי הכרם'. היינו מפורסמים".

איזה שיר מבין כל השירים שלך אתה הכי אוהב?
"כולם היו בני. מה שכן, הטקסט מאוד חשוב לי. שהמילים יעברו ויחלחלו. רק אחר כך המנגינה. אני יודע שהיום לא כולם מקפידים".