לא תאמינו מה קרה לקובי לוריא באלבום "הלובי של קובי", שהוציא בימים אלה בהפקה עצמית. למשמע השיר "אף פעם לא תהיה לי דירה", המוגש בביצוע של רוק כבד מאוד, אין מנוס מלשאול אותו אם כמחבר קלאסיקות כמו "יא ליל", "הם בזמר הזה" ו"בוא שיר עברי", הוא לא חשש שבגללו יחשדו שירד מהפסים.
בעל הלובי אינו נרתע מהשאלה. "אומנם אני חתום על הקלאסיקות שציינת", הוא משיב, "אבל אני בא מהרוקנרול, וכבר היה לי שיר יותר ג'ננה משיר הכאסח הנוכחי. אם אני נוגע ברוק, זה סוכריות לעומת מה שהולך כיום ברוק הכבד. הבן שלי, שאול, שהפגיז כאן, הוא חבר להקת המטאל רוק 'קין והבל 90210', שנותנת בראש חבל על הזמן".
קראת לו כדי להציל את המולדת?
"לא, שאול הצטרף במקרה לסיפור כשמישהו אחר היה אמור לבצע את השיר. הבאתי אותו לאולפן כדי לנגן בס, וכשהוא שמע את הביצוע שהיה לשיר, הוא ישר שאל אם ככה שרים, ועל המקום הרביץ ביצוע שהרעיד את האולפן".
האלבום הנוכחי הוא אלבום אוסף?
"כן, של שירים שכתבתי בשנים האחרונות. מה שהגדרת כקלאסיקות ייכלל באלבום אוסף שיופיע בעוד כמה חודשים, עם ביצועים של יהודית רביץ, רבקה זוהר, מיקי גבריאלוב, קורין אלאל, מירי אלוני, הדודאים, ואולי גם 'עם אחד שיר אחד' של טוביה צפיר, בלחן של דוד קריבושי".
חתיכת מבצע הייתה הקלטת השיר הזה, לא?
"במקור זה היה שיר בביצוע אמני ישראל. הצחיק אותי שמה שעושים באמריקה, מחקים פה. טוביה היה אז באנגליה כשהצעתי לו שיקליט גרסה של הפוליטיקאים. בתוך יומיים־שלושה הוא כבר היה בארץ בהקלטה מיוחדת לטלוויזיה. הביצוע שלו פוצץ את המדינה".
פוצץ והצחיק, בעוד שהאלבום הנוכחי שלך מתבסס על שירי מחאה.
"אני הרי לא חבר ועדת קישוט, וכשצריך למחות, מוחים, גם אם זה עשוי לעצבן מישהו. אמר לי פעם חיים חפר על כותב שנחשב לדגול, וברשותך לא אזכיר את שמו, כי הוא מעצבן אותו בכך שבכתיבה שלו לא עצבן אף אחד. זה באמת לא בסדר כששומרי הסף נהיים שומרי הרייטינג".
עם שיר כמו "ראש הממשלה ובעלה", איש לא יאשים אותך כשומר רייטינג.
"זהו שיר בן שנתיים. פעם היינו מדינה צנועה, נשות ראשי הממשלה לא התערבו במדיניות ולא יצאו לחו"ל עם בעליהן בטיסות מנקרות עיניים. לעומת זאת, נראה שהזוג נתניהו מפגין תלישות מוחלטת ממה שקורה פה. אם יש כאלה שרוצים כאן קיסרים, זאת לא ישראל שלי".
לוריא מפנה את קנה התותח שלו למטרות נוספות. השיר "גרה בברלין", כן, ההיא שגרה פעם בשינקין, נועץ מלתעות בתופעת הירידה לגרמניה. "צעירים מתקשים לשלם כאן שכר דירה", מוחה לוריא. "אני מכיר את זה משני ילדיי, שאול ומיכל, בוגרת שנקר".
עוד שירי מחאה ב"לובי של קובי": "השיר על הקוסם שידע לדבר בלי להגיד כלום", שסוקר את כישורי הקוסמות של ראש הממשלה שלכם ("הוקוס־פוקוס, אברקדברא, יא חביבי, איזה כוח דברא!"); "מסרב לשנוא", שנכתב כתגובה לגלי השנאה וההסתה ברשתות; "אין לי דרכון שני", שצולף באלה שהופכים עולמות כדי להשיג דרכון נוסף; "שיר ערש לטייקון", שיורה חץ בול בפוני של עשר המשפחות שהשתלטו על המדינה; ו"נומי ארץ", ששייקה לוי מבצע נפלא, המתייחס למחאת 2011.
שירי מחאה מזיזים למישהו, או שמא הכלבים נובחים והשיירה עוברת?
"למי שכותב שירים כאלה אני אומר שאם זה מקל עליו נפשית, שיכתוב. בשבילי זו פסיכותרפיה. אם אתה שואל אותי אם זה עוזר, אני לא יודע. כנראה עבר זמנם של שירים שהתניעו מהפכות, מה גם שהיום אין שירים, יש קבצים".
אתה חושב שמצפים ממך לשירי מחאה?
"זה לא מכוון אותי כמו הצורך להתבטא, להגיד. אני לא אחד מ'כוכב נולד'. בגילי, 68, אם אני שר, אני רוצה להגיד משהו".