הוא לא הלחין ולו שיר אחד, גם אינו זמר ששמו נישא בפי כל. אבל כשאני מארח בצהרי אחד מימי קיץ לוהטים אלה בכפר המכביה ברמת־גן את יהודה קיסר, אשף הגיטרה צמוד כובע הבוקרים הנצחי, אני רואה אותו טובל בהנאה באבק כוכבים מחניף. באי הכפר מעתירים עליו מבטי הערצה ומבקשים להצטלם עמו למזכרת. מי שמכונה ג’ימי הנדריקס הישראלי, מתמכר לתהילת הרגע ונענה ברצון לכל פנייה.
קיסר, שאך לפני שנים אחדות פורסם עליו כי הגיע עד פת לחם, זוכה כעת לעדנה מאוחרת. “לאחר כל השנים שבהן ליוויתי זמרים מהעמדה הקבועה שלי בירכתי הבמה, או בצדה, החלטתי לעבור לקדמת הבמה”, הוא מספר על המופע החדש שבו יפציע בשני הבא דווקא בפסטיבל ערד, שלא בדיוק מזוהה כמעוז המוזיקה הים־תיכונית, הגם שהפעם תככב בו אף אביבה אבידן ובמופע נוסף יארח ירון אילן את אחיהם לסגנון.
“יהודה קיסר והקיסרים”, זה השם אפוף הדרת המלכות שנבחר למופע ולהרכב. חמישה זמרים־נגנים צעירים יופיעו עם קיסר: מרים בונד (קלידים ושירה); שי בשן (שירה); ערן יחיא (שירה וגיטרה אקוסטית); ליאור עמר (בס) ויוסי קרול (תופים). “חצי מאיתנו אשכנזים”, חשוב לו להדגיש. “אצלי אין אפליות”.
“עוד לא עשו כאן מופע כזה, שבקרוב יצא האלבום שלו”, קיסר מציין בהתלהבות. “אנחנו מביאים את מיטב השירים מהרפרטואר הים־תיכוני כמו ‘בדד’, ‘רקדי’, ‘נשבע’, ‘נערי שובה אלי’ ו’חנה’לה התבלבלה’ עם פתיחות רוקיסטיות, הלקוחות מלהיטים בינלאומיים. אם כל השנים הכירו אותי רק מנגינת הגיטרה שלי, הפעם גם אשיר, אם כי בקטנה. אספר בין השירים על הרקע שלהם וגם אביא סיפורים מההיסטוריה הפרטית שלי”.
תחשוף גם את הסיפור שמאחורי הכובע?
“זה התחיל אצלי מחיקוי לחברי להקות רוק מחו”ל, כמו לד זפלין, שנהגו להופיע עם כובעים. הרי קודם לכן גידלו שיער ארוך”.
ואתה?
“כנער, כשהייתי רוקיסט־רוקיסט, היה לי שיער ארוך שגלש לי על הכתפיים, ובכך הלכתי אחרי כוכבי רוק כמו סנטנה, שהשפיע עלי מאוד”.
איך הכובע הפך לסמל המסחרי שלך?
“כשזה משך תשומת לב והתנו הזמנות שלי להופעות שאבוא עם כובע. עם הזמן הבנתי שאם אלך בלי, זה יהיה כמו שמשון, שאנחנו יודעים מה קרה לו כשוויתר על המחלפות שלו”.
לא פראייר של אף אחד
כמספר, יכול קיסר להתמודד בנקל על תואר אלוף מספרי הסיפורים. אם ביניהם מתפלק איזה צ’יזבט, אין זה באחריותנו. הוא בן 63, אם כי בשל הוותק הרב שלו בתחום נותנים לו יותר. קיסר נולד בדירת חדר וחצי בקריית אונו למשפחה מרובת ילדים יוצאת תימן, כשאחד מדודיו היה אבשלום כהן, מחבר הלהיט “עגלה וסוסה”. שמו המקורי היה מיכאל. “כמעט הייתי בין ילדי תימן החטופים”, הוא מספר.
אבל נולדת ב־54’.
“אם תבדוק, תגלה שהפרשה העגומה הזאת נמשכה עד סוף אותה שנה. כשאמא שלי דאגה לי, היא החליפה לי את השם ממיכאל ליהודה והסתירה אותי בלול בין תרנגולות. אחרת, מי יודע. נודע לי על כך רק בגיל 17, כשהגיע אלינו צו גיוס על השם מיכאל”.
קיסר הוא בוגר האוניברסיטה של החיים. לא סיים יסודי, על תיכון לא היה מה לדבר, מוזיקה לא למד, תווים אינו קורא, וההשכלה המוזיקלית שלו הסתכמה בנוכחות בחאפלות של להקת “השובלים” בכרם התימנים. גם כסף לנסיעה לשם מקריית אונו לא ממש היה. ומה עשה השובב? “הייתי מטפס בסולם שמאחורי האוטובוס אל הגג שלו, משתטח עליו, מחזיק חזק וכך הייתי מגיע לתחנה המרכזית בתל אביב ומשם ממשיך ברגל עד הכרם”.
בגיל 14 קיסר, למוד פציעה קשה מאחד מתעלוליו, נפצע ברגליו בתאונה לילית במתקן המכוניות המתנגשות בלונה פארק, לאחר שהתפלח למתחם עם חבריו. לדבריו, איבד את ההכרה והתעורר באיכילוב. כששוחרר משם מגובס כהוגן, הנער, שמילדות הלם בסירים ובכל מה שהזדמן לידיו, כבר לא הסתפק בתופים שהיו בבית וביקש מאביו לרכוש לו גיטרה כמו זאת שהייתה לשכנו בבית החולים. “זאת הייתה הגיטרה הכי פשוטה, אבל אני זוכר אותה כגיטרה הראשונה שלי”, הוא מעיד.
“ניסיתי לנגן מה ששדרו ברדיו, וזה לא הסתדר לי עם הגיטרה האקוסטית שקיבלתי”, משחזר קיסר. “כשהביאו לי תקליט של אריס סאן, לגמרי התבלבל לי המוח, כששמעתי את צליל הגיטרה החשמלית שלו. אז הראיתי את הגיטרה שבצילום העטיפה לאחותי מזל ואמרתי: ‘כזאת אני רוצה!’ מה לא עושים בשביל אח פצוע. היא קנתה לי בתשלומים גיטרת ‘גיבסון’, וכמה שהייתה יקרה, לא יצא צליל. אז התברר שצריך להשקיע גם במגבר. אותה גיטרה מוצגת כיום בתערוכת ‘זמר בודד הלב’ של המוזיקה המזרחית במוזיאון באשדוד”.
מהגיטרה החשמלית ההיא צמח סגנון הנגינה הייחודי של קיסר, ש”הוא סך כל ההשפעות שהיו עלי, כמי שגדל על רוק מצד אחד ועל אריס סאן ועל מוזיקה מזרחית מצד שני, כשכל מיני צלילים התערבבו לי בראש”.
כך החלה הקריירה המקצועית שלו. כנער היה נסחב עם גיטרה לחאפלות של “השובלים”, שם היה מתחבר למגבר שלהם ומנגן איתם. זמרת צעירה, בת כרם התימנים, התלהבה מנגינתו והציעה לו, בן ה־17, ללוות אותה בהופעותיה. זאת הייתה אהובה עוזרי, שקיסר זוכר לה חסד נעורים.
לאחר שאיכשהו לא שירת בלהקה צבאית, במקביל להיותו חייל הקים ב־73’ עם בן משפחתו - “הסבתות שלנו היו אחיות” - רמי דנוך, שהפך לשכנו בקריית אונו, את להקת “הצוקים”, ששרה את מיטב שירי החאפלות בכרם והפכה עד מהרה ללהקת “צלילי העוד”. על הקרב, הניטש עד היום בין אנשיה לבין “צלילי הכרם” (דקלון ומשה בן־מוש) לגבי זכות הראשונים על הקלטת שירו ההיתולי של אלתרמן, “חנה’לה התבלבלה”, קובע קיסר בפסקנות: “אנחנו הקלטנו ראשונים, אבל הם קמו לפנינו”.
“הייתה לנו הצלחה בלתי רגילה בסיבוב הופעות בבתי קולנוע ברחבי הארץ, שארגן לנו האמרגן יהודה טלית עם השחקן ומספר הסיפורים יעקב בנאי”, קיסר מתרפק על ימים רחוקים. “זמרים צעירים היו מגיעים להופעות שלנו ומבקשים שנאפשר גם להם לשיר. כך גילינו בנתניה את ג’קי מקייטן, שלא רק שהצטרף אלינו, אלא הבאתי אותו לגור אצלי. עם הזמן נפרדתי מרמי והופעתי רק עם ג’קי”.
החיבור עם מקייטן זימן לקיסר את הרפתקת חייו במוזיקה: “היה זה ג’קי, שהביא אלי בחור אלמוני משיכון המזרח, בראשון לציון, שבחודשים הראשונים היה מתלווה אלינו כנהג בדרך להופעות, לאחר שבשעות היום עבד כצבע. לא היה לי מושג שידע לשיר. ערב אחד, בדרך להופעה באיזו חתונה בבאר שבע, אמר לי ג’קי: ‘הבחור רוצה לשיר, אולי תעלה אותו בהופעה’. ‘תשיר משהו’, אמרתי לו בנסיעה והוא שר את ‘ברצלונה’ של ג’ו עמר תוך כדי תיפוף על דופן הרכב”.
העלית אותו?
“כן, איזו שאלה. אבל לא לקחתי סיכון ואפשרתי לו לשיר בהפסקה, כשהאורחים היו שקועים באוכל. איך שהוא פתח את הפה, בבת אחת נשמע מרחבי האולם צליל הסכו”ם, שנשמט על השולחנות והמבטים ננעצו בבחור. כך התגלה זהר ארגוב, אז עדיין זהר עורקבי, אסיר משוחרר”.
כלומר, אתה הגלאי שלו.
“לא רק הגלאי שלו, כפי שרואים אותי בסרט ‘זהר’, שבו הופעתי בתור עצמי, אלא גם הקלטתי לו על חשבוני את התקליט הראשון שלו, ‘אלינור’, כשבין השירים היו ‘מה לך ילדה’, ‘עוד יום יבוא’ ו’מזלות’. כשרצה להקליט גם את ‘אלינור’, אמרתי לו שזה שיר של ג’קי. הוא הרי כתב כאן מילים עבריות ללחן יווני וכבר הקליט אותו. זהר לא ויתר. נסענו אל ג’קי כדי לקבל את האישור שלו. ג’קי שמע את הביצוע של זהר, וכבעל לב של זהב אמר לזהר: ‘אחי, זה בשבילך; עשית את זה מעולה’. כל השאר היסטוריה”.
מה זה “על חשבוני”?
“הקלטתי את השירים על גבי סלילים לא רק לזהר, אלא גם לג’קי, לציון גולן, למשה גיאת ולאחרים, בלי לדרוש מהם תשלום. הרווחתי מספיק כסף מההופעות בלהקת ‘צלילי העוד’, שאיתו קניתי אפילו ארבע דירות”.
על שאר עלילותיו של קיסר עם ארגוב, ש”לא פעם היה נעלם לפני הופעות”, ניתן להקדיש כתבה נפרדת. קיסר ראה את “המלך” בגאות, כולל הופעות באולמות יוקרתיים בחו”ל ובשפל, כשהשתכשך במדמנת הסמים. ואתה? אני שואל את קיסר. “מעולם לא נגעתי בסמים וגם מאלכוהול התרחקתי”, הוא מצהיר.
לדברי קיסר, לא רק שליווה בהופעות את כל המי ומי בזמר הים־תיכוני, אלא גם הקליט אותם, כאמור בלי לדרוש תשלום, באולפן האידיאולוגי, כעדותו, שפתח. “כל מי שהיה כישרוני, הזמנתי אותו להקליט אצלי בלי כסף”, מספר קיסר.
היית הפראייר של הזמרים?
“לא הייתי פראייר של אף אחד. זה היה אידיאולוגי אצלי. זמרים ישנו ואכלו אצלי. שימי תבורי אפילו גר שם במשך תקופה”.
שירת רחוב
באופן לא מפתיע, היה קיסר עד לגילויו של אייל גולן, כשזה עבד עדיין כרצף, בידי זאב נחמה ותמיר קליסקי מאתניקס, שהעלו אותו לגדולה. “תשע שנים ליוויתי את אייל בארץ ובעולם עד שפרשתי כדי לעשות דברים משלי”, הוא מספר ואינו שש להרחיב את הדיבור על אלבום הנעימות “הקיסר האחרון”, שהאתניקסים הוציאו לו בשנת 2000 בשילוב עם מקצב הדאנס. “זה היה תקליט שהופיע טרם זמנו”, הוא מנמק את הכישלון.
בשנת 2010 עלה קיסר לכותרות בנסיבות לא נעימות, לאחר שצינור שהתפוצץ גרם לשיטפון באולפן שלו, חברת הביטוח לא הכירה בנזק, והוא הסתבך בחובות עתק. מעקלים רדפו אחריו, לא מעט לילות נאלץ לישון במכוניתו, והוא נקלע למצב כלכלי קשה. מחשבות אובדניות? - “לא אצלי. אני חזק באופי ומסוגל להסתפק אף בלחם ובמרגרינה”.
בצר לו נאלץ קיסר, שהיה גרוש מרעייתו הראשונה דינה, אם בתו הבכורה אמי, להתגרש גם מרעייתו השנייה חני, אם ילדיו מיכל (שעומדת להפוך אותו לסב), לילך, בן ויובל. אמי היא תקליטנית. וארבעת אחיה? “מהניסיון שלי הרחקתי אותם מהמוזיקה. העדפתי שיעשו תארים באוניברסיטה”.
כשהיה שרוי בבלגן של החובות, לקח גיטרה ומגבר - וירד לרחוב. “כשלא היה לי ממה להתפרנס, הציע לי חבר לנגן בשוק הכרמל, כמו מירי אלוני”, הוא נזכר. “אני, מי שהופיע ב’אולימפיה’ בפריז ובמקומות כאלה? התפלאתי. הייתי צריך הרבה אומץ כדי לקפוץ למים. אף פעם לא הרגשתי הערצה של זמר. זה מה שהרגשתי בשוק. כשבאתי הביתה, נשפכו לי הרבה שטרות מהכיסים. כמו לרקדנית בטן, תחבו לי אותם בהם”.
נגמלת מכך?
“די נגמלתי מהחובות, אבל לא מקסם ההופעה בתוך העם. מקריית שמונה עד דימונה כבר ניגנתי בשווקים ובקניונים. זה משהו שאם אתה מתחיל אותו, קשה לצאת ממנו. אגב, אני לא אוסף תרומות, ותמורת הכסף ששמים לי אני נותן תקליטור עם המוזיקה שלי”.
מילה אחרונה?
“בעבר לא חיפשנו להיטים והקלטנו מה שיצא מהבטן. היום עושים הכל כדי ליצור להיט, לא משנה באיזו דרך. חבל”.