כשמשפחת זו־ארץ יושבת סביב שולחן השבת, יש חוק ברזל אחד: לא מדברים על עבודה, על שירים ועל הופעות, אלא רק מתלוצצים ושרים. "מאז ומתמיד הבית שלנו היה בית מוזיקלי, משאירים את המקצוע והעיסוק היומיומי בצד כשאנחנו ביחד", מגלה האם שרי זו־ארץ.
בשיחה עם האם הגאה נחשפתי כמעט מיד לעובדה שהגנים המוזיקליים עברו במשפחתם באופן טבעי, ובלתי נמנע שהשירה והיצירה הן חלק בלתי נפרד מחייהם. שיא שיתוף הפעולה בין האחים רועי וגיא זו־ארץ, המוכר בעיקר כשחקן וכמנחה "הישרדות", אירע לפני כחמש שנים, כשחברו יחד למופע ולאלבום "לדינו ופיוט מבית אבא" (ואחריו אלבום ההמשך "קאזה זו־ארץ"), שבמהלכו עצרו את המרוץ האינדיבידואליסטי שלהם וחזרו לשורשי הלדינו שעמם לא היו בדיוק מזוהים.
"משפחתנו עלתה ארצה בשנות ה־20, ושפת הלדינו הגיעה עם סביי וסבתותיי, כשהם נושאים אותה עמם", מסבירה שרי את הייחוס המשפחתי. "מאז גירוש יהודי ספרד, יהודי סלוניקי ברובם גרו בפלורנטין ובסביבה ונטו לדבר בבית לדינו. בבית דיברו איתי עברית בלבד, אך שמעתי לדינו מהסבתות ומהדודים, כך שהיא התנגנה לא מעט בבית, וכפי שאני שמעתיה, כך גם ילדיי, שסבתא טיפלה בהם. היא הייתה אלופת זמר בלדינו. גיא ורועי ספגו את ניחוח השפה, את הרומנסות והפולקלור, והרעיון שלהם למופע המשותף נולד מגעגועים לסבים ולמשפחה ומהרצון שהשפה העתיקה והיפה הזו לא תיכחד".
שיתוף הפעולה בין השניים זכה להצלחה כבירה, ובו לראשונה השתתפה שרי כיוצרת בשיר "רחל", שאותו כתבה לאלבומם הראשון. "רועי ואני כותבים ומלחינים שירים מאז שהיה בן 6 או 7. אני כותבת בלבד, והשאר נתון לאחריותו המקצועית. זה בסדר, אנחנו בראש אחד", מסבירה.
שיתוף הפעולה המשפחתי לא הסתכם באחים בלבד, ולאחרונה החליט רועי, מפיק מוזיקלי שחי בניו יורק ובשני העשורים האחרונים עבד בארץ ובחו"ל עם מיטב האמנים הישראלים, להרחיב את היצירה המשפחתית, וחבר לאמו. היא כתבה שיר שהלחין לאלבומו החדש, העתיד לצאת בחודש הבא. השיר "רחב" נכתב על הזונה המקראית, והוא שם זרקור על מעמדה של האישה בימים ההם. "רחב ריתקה אותי בסיפור חייה", מספרת שרי. "ראשית, מלכתחילה הכתירו דמויות רבות שלא ניחנו באושר מיני, וזאת עוד ציינו כלאחר יד, בשעה שרחב פעלה באסטרטגיה מופלאה, עזרה לעם ישראל וגם למשפחתה, תוך כדי תושייה מופלאה, וכל שקיבלה במקורות היה שם התואר 'זונה'. ובאמת, כפי שכתבתי, איש לא קרא לבתו רחב. מבחינת ההיסטוריה התנ"כית היא מוקצית מחמת מיאוס, אף על פי שיהושע בן־נון נישא לה, והם הולידו יחד בנים בני חיל".
"אמא שלי כתבה את הטקסט על רחב באישון לילה", מספר רועי זו־ארץ על הולדת השיר. "היא התקשרה אלי לניו יורק והקריאה לי אותו. התאהבתי בשיר, והמנגינה קפצה לי מיד. בעיני רוחי דמיינתי את רחב ואת הדקלים ואת החומה, ומשם בא לי הרעיון ליצור מעין ווייב קאנטרי כנעני".
שרי, מתי התחלת לכתוב?
“התחלתי לכתוב מאז שלמדתי את צורת האות הכתובה. כתבתי לבית הספר ולעצמי. הכתיבה היא חלק ממני, חלק מנשמתי, היא טבעית וזורמת, היא התגובה שלי להתפעמות, לכעס, לדברים שמרגשים, מכעיסים ואפילו מצחיקים אותי. זה דו־שיח שלי עם העיפרון והנייר".
בין בנים כל כך מוצלחים אין לפעמים מלחמות קנאה ואגו?
“אף פעם לא שררה קנאה בין רועי לגיא. מאז שהם היו ילדים, הם חונכו לדאוג אחד לשני ולשמור זה על זה".
רועי, איך זה לעבוד עם אמא?
“עם אמא הכי קל לעבוד בעולם. היא זורמת ונותנת לי חופש מוחלט להשמיט או להוסיף מילה".
מה אתה עושה בימים אלה?
“סיימתי להפיק את המופע האקוסטי של מוש בן ארי. כרגע אני מפיק את המופע החדש של דפנה דקל, מנהל מוזיקלית את המופע 'תמונות יפואיות' ומוציא אלבום חדש".
יש סיכוי לאלבום לדינו נוסף עם אחיך?
“גיא ואני עובדים על אלבום שלישי שיהיו בו שירי לדינו קסומים, פיוטים ויפהפיים שמצאנו, וגם שירים מקוריים".