אחרי שאופרת הסבון המשפחתית והמתוקשרת שאפפה אותו ואת האקסית שיר רוזנבלום הגיעה לסיומה, דודו אהרון חזר להתמקד בעשיית שירים בהם הרבה לעסוק, לא מעט, בחייו האישיים דרך יצירותיו השונות כמו: "שם טבעת עליה", "השיר שלך" ולאחרונה "כל הבנות" (שלדעתי האישית היה אחד השירים החלשים שלו בשנה האחרונה) שציירו קו אוטוביוגרפי ליחסיו עם הנשים בחייו.
ביום שישי בבוקר, ללא התראה מוקדמת, שיגר אהרון בלדת פופ שקטה וחדשה מבית היוצר שלו, ושל דולב רם ופן חזות, ויצר תחושה שהקו האוטוביוגרפי ממשיך הפעם ב"הכל בגלל הגעגוע". השיר סופן בחובו טקסטואליות סנטימנטלית ושברירית לצד לחן מלודי שתפור ככפפה ליד לקולו של אהרון, שבביצוע כנה ומלא כוונות מצליח לרגש, ואף לגרום לי להזיל קמעה דמעה.
שורות כמו "וזמרים שרים שעות על אהבה מבלי להתכוון", "והלוואי שניפגש פתאום, לדעת אם זאת את או סתם הרגל", מביעות בגרות, איכות ומקוריות, שהולמות היטב את אהרון, הרבה יותר מכמה משיריו הקודמים שדי לעגו לאינטליגנציה.
כשדודו אהרון מגיש 100 אחוז מעצמו, מיישותו, מקולו וממחשבותיו הוא נשמע ממוקד, מפוקס, חשוף ופגיע כמו שהרבה זמן לא שמעתי אותו והתוצאה ראויה למלוא השבחים.