עולם הפיוט, שהיה עד עכשיו נחלתם של הגברים, נפרץ עם כניסתה של אורית עטר, סולנית של תזמורות אנדלוסיות, שמסלסלת את הפיוטים והתפילות ששמעה בבית אבא וסבא, יוצאי מרוקו. היא מביאה אותם לראשונה בגוף ובקול נשי למרכז הבמה בקונצרטים בארץ ובחו"ל, ועכשיו באלבום פיוטים ותפילות חדש שיצא לאור.
"יהודי מרוקו נוהגים לקום בלילות שבת באשמורת הבוקר ולהתכנס בבתי הכנסת לצורך שירה ופיוט לפני הקדוש ברוך הוא - מנהג קדום הזכור מדוד המלך, להלל לשבח ולפאר את ה' בשירים ובתשבחות. נוהגים לקום בשבתות החורף החל מפרשת בראשית עד לפרשת זכור. שירת הבקשות היא אוסף פיוטים של משוררים מכל מיני תקופות (ר' שלמה אבן גבירול, ר' יהודה הלוי, ר' יעקב אבן צור, ר' אשר מזרחי, שיר השירים, רבי דוד בוזגלו)", מספרת עטר בעלת קול הזהב שמזכיר את עפרה חזה.
בילדותה היא זוכרת שהיו יושבים סביב השולחן ומפייטים פיוטים משירת הבקשות של יהדות מרוקו. היא זוכרת את תפילותיו הכנות של סבא שלה רפאל עטר ז"ל, לצד הרבה ניגון ושירה ומאכלים מטעמים נדירים בשולחן, מעשה ידיה של סבתה היקרה זוהרה ז"ל.
לימים גדלה עטר והחליטה לחזור לשורשים שבנשמה שלה, למקורות, לפיוטים ולקדושה שבתפילות לעושר המוזיקלי התרבותי מבית סבא ואבא, את שירת הבקשות של יהדות מרוקו תוכלו לשמוע באלבומה "יעלת חן".
"שירת הנשים מאוד מתפתחת היום", אומרת עטר, "ויש עוד נשים שעושות את זה, כמו מורין נהדר ששרה נפלא פיוטים בפרסית ועדי ארד בחזנות אשכנזית. במקום הדרת נשים יש האדרת נשים. לנשים היום יש מקום. בעולם של פייטנים גברים, אנחנו עושות תיקון. אני מאמינה שלאישה יש המון כוח בתפילה ובשירה בפרט".
הראיון המלא יפורסם בגיליון הקרוב של "מעריב־ירושלים"