אלונה דניאל: "היו לי התקפי חרדה, ההופעות היו נוראיות עבורי"

טאטו דגלה בסאונד מיוחד ושונה: השפעות של ג'ז, מוזיקה קלאסית ורוק שחציו מיינסטרימי וחציו אוונגרדי בצורה מתונה. המבקרים מיד סימנו את הלהקה כהבטחה ברוק הישראלי ודיברו עליה כעל דבר שטרם נשמע כמותו בארץ: "כל אחד מאיתנו הביא משהו אחר, קיבלנו השכלה קלאסית, וכיוון שהיו לנו שורשים גם במוזיקה הקלאסית וגם בג'ז, זה יצר סאונד מיוחד ושונה. זו אחת הסיבות לכך שהמוזיקה שלנו הצליחה, לדעתי", מסבירה אלונה.

את תחילת הדרך דניאל לא תשכח לעולם: "ההופעות הראשונות היו נוראיות עבורי", היא משחזרת. "זו הייתה הפעם הראשונה שבה הופעתי מול קהל והיו לי התקפי חרדה נוראיים, עד כדי כך שאת עשר ההופעות הראשונות אני בכלל לא זוכרת. לא הייתי רגילה לעמוד מול קהל ולשיר, זו הייתה חוויה חדשה וקצת מפחידה עבורי. לקח לי קצת זמן עד שהצלחתי להשתלט על החרדות שלי ולהופיע בטבעיות מול קהל".

על אף הפחדים והחששות, ההופעה המשמעותית הראשונה של הלהקה הייתה בפסטיבל ערד ב–1986, הופעה שהקנתה לה חשיפה משמעותית ראשונה בשטח ופתחה שנים אינטנסיביות של הופעות במועדונים קטנים כ"פינגווין" ו"בית ליסין" ובהמשך במועדונים גדולים יותר כ"קולנוע אלנבי" ו"רוקסן" - שמשכו קהל רב והפכו את הלהקה לתופעה: "היינו להקה מחתרתית בהתחלה. מילאנו את המועדונים עוד לפני שהיה לנו אלבום".

הצלחת הלהקה בשטח ובעיקר אהדת הקהל לשירים המקוריים שיצרו חבריה, אך טרם הוקלטו, דרבנה את הלהקה, בסוף 1987, להתחיל לעבוד על אלבום בכורה: "רצינו להקליט באולפן מקצועי, אבל לא היה לנו כסף לכך, היינו תפרנים, אז חברים שלנו מאולפני 'זזה' שמאוד אהבו אותנו ואת המוזיקה שלנו, החליטו להביא ניידת הקלטה שהקליטה אותנו בשלוש הופעות ב'פינגווין' והשלמות באולפן, מה שהפך לאלבום הבכורה שלנו".

לא הרווחתם מספיק כסף בהופעות?
"בכלל לא. היה לנו קהל רב, אבל לא ראינו הרבה כסף מזה. היינו מאוד תמימים ולא ידענו כל כך איך התעשייה עובדת. האמנו במוזיקה שלנו ולא חשבנו הרבה על כסף. אל תשכח שהיינו קבוצה די גדולה של נגנים, והיינו צריכים להתחלק בכסף. לא דאגנו לאינטרסים כלכליים".

בסוף 1988 יצא אלבום הבכורה של טאטו, "חתוך תוכן", שאומנם לא זכה להצלחה מסחרית, אך נחשב בזמנו לנועז וחשוב בסצינת הרוק המקומית וכלל מספר להיטים שנחרכו ברדיו ובטלוויזיה: "מחבואים", "בדידותי", "ערפד", "חתוך תוכן", ושיר אחד שהתפרסם בשל העובדה שנאסר לשידור: "בחצרות בחושך", המתאר אונס מנקודת מבטו של האנס: "כל הלהקה הייתה נגד הוצאת השיר הזה, אבל אני וערן שכתב את המילים היינו בעד.

אני תמיד אהבתי אומנות שמערערת את השטח וגורמת לך חוויה של הזדהות וערעור ומחשבה על הפרטים הקטנים, וזה היה, לדעתי, הישג אומנותי לא נורמלי לפרסם שיר כזה. אומנות שמעוררת סערה זה נהדר, לדעתי. אני זוכרת שהותקפתי בעיתון על ידי עדר של פמיניסטיות על כך שאני עומדת ושרה עם ערן שיר כזה. אבל עובדה שהשיר התפרסם בסופו של דבר".

על אף הבאזז הגדול שנוצר סביב הלהקה ושיריה, בשנת 1989, כשהלהקה הייתה בשיאה, החליטו חבריה לפרק את החבילה: "התפרקנו נטו בגלל ענייני אגו. כל אחד רצה את החופשיות שלו, וזה כבר לא הסתדר", מסבירה דניאל.

לאחר פירוק הלהקה, ערן צור ואורי בלק חברו יחד והקימו את להקת כרמלה גרוס וגנר, אורי מילס הצטרף לטיפקס, יובל מסנר ריצה תקופת מאסר בגין אונס והקים את להקת בלאגן ובהמשך את רביעיית מסנר (יחד עם צור ודניאל), ודניאל עצמה פנתה לקריירת סולו והוציאה ארבעה אלבומי סולו והשתתפה בעוד מספר פרויקטים.

במבט לאחור היית משנה משהו באלבום של טאטו?
"אולי הייתי מפיקה אותו אחרת, כמו שאת אלבום הבכורה שלי הייתי עושה קצת אחרת".

את זוכרת חוויה מסוימת מהעבודה על האלבום?
"בזמן שהקלטנו את 'איש קטן בטלוויזיה' באולפני 'זזה', שמענו נחירות ולא ידענו מאיפה זה בא. בסוף הסתבר שזה היה הכלב של בעל האולפן שנחר והשארנו את זה ככה בהקלטה. את 'ערפד', למשל, כתבתי על שיכור חמוד שאני בידידות עמו שנים".

לדעתך, היום האלבום של טאטו יכול היה להצליח?
"אי אפשר לדעת".

מיד לאחר פירוק הלהקה פנית לקריירה סולו, ועל אף שהקלטת לא מעט שירים, עדיין השיר המזוהה איתך ביותר הוא "על גגות תל אביב". ידעת שהוא יהפוך לכזה להיט?
"לא. לא היה לי מושג שהוא יצליח כל כך. זה הפתיע אותי".