באביב הוא ישוב

פרולוג
זה התחיל בליל שבת אחד בבית נגלר בקריית חיים. שולה הופיעה שם בערב זמר. אני הגעתי על תקן של נהג מלווה. "אם אתה כבר פה, אולי תעלה ותספר משהו?", הציע גדעון, האיש שארגן את הערב. אז עליתי וסיפרתי ושולה שרה ושוב סיפרתי, והקהל מחא כפיים בהתלהבות וביקש עוד סיפור ועוד שיר. ככה זה התחיל לפני 30 שנה ויותר מאלף הופעות.

"כל הדרך חזרה", החלטנו לקרוא למופע שצמח פתאום ושבו אנחנו מספרים ושרים את הסיפור שלנו. יחד עם הקהל אנחנו חוזרים לרגעים, לאירועים ולזיכרונות הפרטיים שהם בעצם משותפים לכולנו.

עם השיר שנקרא במקור "Sur le chemin du retour", שכתב לא אחר מאשר שארל אזנבור ושנעמי שמר תרגמה אותו ל"כל הדרך חזרה", אנחנו פותחים כל הופעה כבר שלושה עשורים.

באותו מקום, באותה שעה

באותם שדות זוהרים

נעבור בדרך הנפלאה

היורדת מן ההרים

מסביב ילבינו פרחי חצב

עפרונים ישמיעו קולם

כשמקצה עולם נחזור אליו,

אל העמק עם האגם

כאשר ממנו נעלה

אל העיר המוארה,

שיר ישן אחד יכה בלב

כל הדרך חזרה

תמונה ראשונה
רדיו רמאללה. לילה ולילה

זה קולה המלחשש, מקשקש וכובש

אלף תשע מאות שישים וחמש

מטשטש אותי

רדיו רמאללה. לילה ולילה

יום יבוא ניפגש, ניזכר, נתרגש

איך היה בשישים וחמש

לילה לילה

(יעקב גלעד)

העולם הגדול נפרש לפני בכל יום שישי אחר הצוהריים כאשר לילה, הקריינית המלחששת מרדיו רמאללה הייתה מוסרת ד"ש עם שיר למאזיניה מבית לחם ועמאן ואל־ קודס. ככה, אגב, למדתי שאל־קודס היא ירושלים. אבל בעיקר גיליתי שיש עולם גדול מעבר למה שמשודר בקול ישראל, ושיש בעולם הזה זמרים וזמרות ולהקות שהם לא להקת הנח"ל וישראל יצחקי ויפה ירקוני ושושנה דמארי.

בזכות המלחששת מרדיו רמאללה הכרתי את הלן שפירו ואת קליף ריצ'ארד והצלליות הבריטים. שמעתי את בובי סולו וג'יליולה צ'ינקווטי באיטלקית. התוודעתי לפול אנקה וניל סדקה וקוני פרנסיס הצעירים, שהיו בני גילי פחות או יותר. והיה אלביס שכבר אז היה המלך. הוא שירת באותה תקופה כחייל של צבא ארצות הברית בגרמניה, שם הקליט שיר שלא היה שום צ'אנס שיושמע בארץ, כי הוא שר אותו בגרמנית, שאותה אסור היה להשמיע ברדיו שלנו. רק שם, אצל הלוחשת מרמאללה, שמענו את אלביס הגדול שר בגרמנית בקולו המלטף "זיי מיר גוט/ זיי מיר גוט".

לא תדעי, לא תראי

את שוברת את לבי

אז תדעי שבתוכי

יש לי לב, והוא לא לב עץ

זה אחד התרגומים הראשונים שלי, שתרגמתי לטובת החברים שהאזינו כמוני לרדיו רמאללה אבל התקשו בהבנת המילים. עוד תכונה שגיליתי על עצמי בזכות אותה תחנה.

גם הצרפתית שלי השתפרה מאוד בזכות המלחששת ורדיו רמאללה. מילים כמו "טומבה לה נז'", שלמדתי מאדמו, "לה ז'יטאן" מדלידה ו"דה גיטר" של שארל אזנבור.

שתי גיטרות מול עינַי

כבר הכל כפליים

צוענים רבים כל כך

מנגנים עדיין

מי שיכור. מה שיכור

מי על הברכיים

שתה היום. שתה מחר

וגם מוחרתיים

(תרגום: דודו טופז)

תמונה שנייה
אדית פיאף, האישה והזמרת האגדית, הייתה בין הראשונות שהבחינו בכישרון המוזיקלי המיוחד של הצעיר הנמוך והמוכשר הזה. אזנבור שנולד בפריז לזוג אומנים מהגרים מארמניה היה ילד פלא שהופיע על הבמות מגיל צעיר. פיאף שמעה אותו ומיד צירפה אותו כפסנתרן להופעות שלה. היא הייתה ידועה בחיבתה המיוחדת לכישרונות צעירים, בעיקר גברים. כמעט כל מי שגילתה הפך למאהב ולבן הזוג שלה. זה מה שקרה לאיב מונטן ולאדי קונסטנטין ולז'ורז' מוסטקי ולהרבה אחרים. כשהופיעה עם חבורת הקומפניון דה לה שנסון, שאלו כולם: "מה קרה, אחד כבר לא מספיק לה?".

את אזנבור שהיה מוכשר מאוד אבל גם נמוך מאוד ולא יפה מאוד, היא לא הכניסה למיטה. במקום זה הוא היה הנהג שלה, הפסנתרן שלה ואיש סודה. הוא גם כתב לה שירים כמו "אין דבר כחול יותר מעינייך הכחולות", שהוא שיר אהבה יפהפה. "אם יום אחד תעזוב אותי ותלך לדרכך/ שום דבר לא יהיה אפור מחיי/ ולא יהיה דבר שחור מלבי/ כמו שאין דבר כחול יותר מעינייך הכחולות".

פעם אמרה לו בכעס ששמעה את ז'ולייט גרקו בשיר חדש שהוא כתב לה. "הצעתי לך את השיר ואת דחית אותו", התנצל אזנבור. "אם דחיתי אותו היית צריך להשמיד אותו ולא לרוץ ולתת אותו לגרקו", זעמה.

לפעמים עוד היום, בעוברי במקום

מחפש אני גשר

לאותם הדברים שבשנות הנעורים

הביאו לי אושר

אותו אטליה. אותו בית קפה

נעלמו ללא זכר

מונמרטר השתנתה. כבר לא מה שהייתה

פרחי הלילך נבלו

לה בוהם. לה בוהם

להיות עני ומאושר

לה בוהם. לה בוהם

היום זה לא אותו דבר

(תרגום: דודו טופז)

תמונה שלישית
כשאיצ'ה גולן, קצין החינוך של הנח"ל, החליט להקים מחדש לצד להקת הנח"ל את צוות ההווי של הנח"ל, הוא אסף חבורה של צעירים כישרוניים כמו צילה דגן, אופירה גלוסקה, רותי בן אברהם, צביקה ארבל וליאור עמירן. הוא הפקיד אותם בידי החייל המוזיקאי בני נגרי והחליט לפנות ליוצרים צעירים שהחלו לפרוח פה באמצע שנות ה־60 של המאה שעברה כדי שיכתבו להם.

הצעירים של אז היו יענקל'ה רוטבליט, נורית הירש, אברהם זיגמן, אהוד מנור, מירה מאיר ושלום חנוך, והם תרמו לצוות שירים שברבות השנים זכו לכינוי הבומבסטי "נכסי צאן ברזל", ושאין כמעט ערב זמר שבו מעז מישהו לוותר עליהם.

זמר שכזה נוגן על השפתיים

כמו שלושה תופים הולם בכוח בחזה

ולא נותן מנוחה בשעת הצוהריים

שורק כל הרחוב מין זמר שכזה

(יענקל'ה רוטבליט)

גם אני הייתי אז צעיר שהשתחרר מהצבא. גם אלי פנה איצ'ה, כי כתבתי כבר שיר או שניים. האמת, בכלל לא חשבתי אז שזה מה שאני אעשה בעתיד. אבל איצ'ה, שהיה קצין החינוך שלי, ביקש ולא יכולתי לסרב.

היה לי בבית תקליט של חבורת הקומפניון דה לה שנסון הצרפתית. היה בתקליט שיר אחד שאהבתי מאוד. שיר שכתב להם שארל אזנבור. אז החלטתי לכתוב לו מילים בעברית. קוראים לשיר "Au printemps tu reviendras", שבעברית זה "באביב את תחזרי". הצרפתית שלי הייתה צרפתית של בית ספר תיכון. בזכות המורה המיתולוגי שלי, מר וסטרייך, התאהבתי בשפה, בתרבות ובעיקר בשנסונים הצרפתיים.

ככה תרמתי לצוות ההווי של הנח"ל שיר צרפתי שהפך עם השנים לנכס צאן ברזל ישראלי. אגב, עד היום אני קורן מאושר כשאני שומע שמציגים את "שירם של קורן ואזנבור, 'באביב את תשובי חזרה'".

על ראשינו שוב נושרות טיפות של גשם

רוח סתיו עלי זהב בכל פיזרה.

שוב נמתין לגשם, נצפה ונחכה ש־

באביב הוא ישוב בחזרה.

ערוכים החצבים על אם הדרך

בשדה גם סתוונית התעוררה.

כל הנרקיסים אספו עלים, קיפלו כותרת.

באביב הם ישובו חזרה.

כבר סובב לו נחליאלי בגננו

בשדותינו עפרוני אומר שירה.

כל יוני הבר התעופפו מחלוננו

אך באביב הם ישובו חזרה.

אפילוג

במוצאי שבת נפגשנו סוף־סוף. הוא היה על הבמה, ואני הייתי בשורה 13. הוא היה מוקף בלהקה שלו, וביניהם הייתה נכדתו קטיה אזנבור, שאיתה הוא ביצע דואט מרגש, ואני הייתי מוקף בקהל של אלפים נלהבים ונרגשים. אבל הרגשתי שהוא שר רק לי ובשבילי. המעגל כמעט נסגר כשהוא והקהל שרו את השיר ששמעתי פעם, לראשונה בחיי ברדיו רמאללה. המעגל כמעט נסגר, כי אזנבור הבטיח לחזור ואפילו ללמוד עד אז שיר בעברית.

תנו לי גם איתכם לשיר

תנו לי גם לשמוח

כך יותר פשוט לחיות

קל יותר לשכוח

הי, אתה שם על הבר

כן, אתה, בוא הנה

מזוג ומזוג לי עוד שיכר

את כוסי מלא נא

(תרגום: דודו טופז)

ואני אהיה שם כשבאביב הוא ישוב בחזרה.