ניק קייב ניצח על ההופעה בת"א כמו גורו על קהל מאמינים

כמיטב המסורת, שלל מוזיקאים, אינטלקטואלים ואקטיביסטים הפצירו בניק קייב שלא להופיע בישראל במסגרת סיבוב ההופעות שלו ושל ה־Bad Seeds

לקידום אלבומם ה־16 Skeleton tree. זה לא עבד, ונסיך האופל עלה הערב (ראשון) על הבמה בהיכל "מנורה מבטחים" בתל אביב, לראשונה זה שני עשורים, ונתן הצצה לנבכי הנפש של מי שלא מזמן ידע טרגדיה נוראית, שאין מנוס מלחשוב עליה בעת שצופים בו מתרוצץ מצד לצד ומחשמל את הקהל.

קייב, לבוש בחליפה שחורה וחולצת תכלת עם שרשרת זהב, מתחיל את ההופעה עם שלושה שירים מ־Skeleton Tree, שנכתב והופק ב־2015. הקול שלו חורך את הנשמה כשהוא שר With my voice i am calling you מתוך Jesus alone. בעת שהכוכב והמשורר האוסטרלי עבד על האלבום, בנו בן ה־15, ארתור, נפל מצוק בסמוך לעיירת מגוריו ברייטון שבאנגליה לאחר שלקח LSD. קייב בחר להתמודד עם האסון על ידי עבודה מואצת יותר על האלבום ועל ידי ניסיון כדבריו "להפיק משהו טוב מהנסיבות". אחר כך הודה ש"האבל הפומבי הציל אותנו".

ולמרות הנסיבות, ההופעה של קייב על הבמה היא התפוצצות אנרגטית עוצמתית של אפלה ואור, של כאב ושמחה. של משהו שנדמה שגם החיים וגם המוות לא יכולים לו. הוא שר לקהל שלו, רץ מצד לצד, מחליף איתם נגיעות ידיים, קורא להם: בואו לכאן. על הבמה הוא לא רואה אף אחד אחר מלבדם. אחרי השיר השלישי הוא אומר "ערב טוב תל אביב" ונענה בעוד ועוד קריאות אהבה. איי לאב יו טו, הוא יענה בהמשך. איים פאקינג קריזי אבאווט יו.

Can you feel my heart הוא שואל את הקהל בקול דיסקרטי בHiggs boson blues. כשמישהו שואל אותו מהקהל את אותה שאלה, קייב מגחך. "אין בעיה. אני חושב שאני יכול". והוא יכול. הוא מנצח על ההופעה כמו גורו על קהל מאמינים. הוא מרים ידיים והם אחריו. הוא זועק והם אחריו. משהו בין רוק לתפילה תובענית וחסרת פשרות.