אולי לא שמתם לב, אבל זהבה בן, זמרת שבעבר הוציאה אלבום מדי שנה־שנתיים, ומאז 2011 הייתה בנבצרות מאלבומים חדשים, חוזרת כעת. כדרכה, היא עושה זאת בגדול. כחצי שנה אחרי שיצאה עם "אהבה שכזו" - שירו היפהפה של עידן רייכל – היא ממשיכה לפסוע לקראת אלבומה ה־17 עם "גורל אחר", שירם המרגש של רוית משקל ועדי לאון, בהפקתו המוזיקלית של אלירן אביטל.
השיר יוצא על רקע שני ציוני דרך משמעותיים בחייה של בן, כשבשנה הקרובה תחגוג 50, וגם תציין 30 שנה לקריירה העשירה שלה. והמשמעות מבחינתה? "לקראת ה־50 אני עוד לא מרגישה אישה מבוגרת", היא אומרת. "אני מאוד צעירה בנפשי, ויש לי עוד הרבה מה לתת, כמו השיר החדש שאני מרגישה מחוברת אליו, אם כי הוא לא עלי. נראה לי שהפעם הבאתי משהו אחר בכך שהוא לא לגמרי מזרחי. זה לא צריך להפתיע. הרי ידוע שאני אוהבת להתנסות בכל מיני סגנונות. כשיש שיר שיושב עלי טוב ואני מתחברת אליו, אני מקליטה אותו".
"בלחן שלי כיוונתי למשהו מודרני מבחינת הקצב של הגיטרות, אבל השתדלתי לא לברוח יותר מדי מזהבה ומהסגנון שלה", מסביר המלחין עדי לאון. "את המזרחיות רציתי להשאיר דווקא לצבע הקול ולסלסולים. לטעמי, החיבור הזה פשוט יצא מיוחד, כשהמנגינה לא כבדה וגם השירה יותר קלילה מהרגיל".
כמי שכתב לה להיטים כמו "אוהבת" ו"חיה בשבילך", איך זה לעבוד עם זהבה?
"זהבה פנומנלית מבחינה מוזיקלית. היא זמרת נשמה אמיתית, עם טביעת קול מיוחדת משלה. אצלנו זו לא רק עבודה על שירים; כמי שהיה בעבר קלידן של זהבה ועובד איתה שנים, אנחנו כמו משפחה".
זהבה, כשמאחורייך 30 שנות קריירה, ואת שומעת שזמרת צעירה כמו עדן בן זקן מילאה את קיסריה ואת עוד לא, מה זה עושה לך?
"קודם כל, עדן זמרת מדהימה ואני מאוד אוהבת אותה, כך שזה עושה לי טוב לנשמה שהיא מצליחה ככה. קיסריה? זה לא מרגש אותי. כבר מילאתי בחו"ל אולמות הרבה יותר גדולים כמו אולימפיה בפריז, והופעתי בפסטיבלים ענקיים שם. אין מה להשוות לקיסריה, זה משהו הרבה יותר גדול. קיסריה זה השם שעשינו ממנה".
קטן עלייך?
"כן, קטן עלי, עם כל הכבוד".
את מראש מוותרת על הופעה שם?
"להפך. אני מאוד רוצה להופיע בקיסריה".
מה מונע ממך להגיע לשם?
"בכל זאת, יש השפעה לכך שהרבה זמן לא הוצאתי אלבום חדש ושירים חדשים".
שילמת בחיים האישיים שלך על 30 שנות קריירה?
"שילמתי במה?"
כאם חד־הורית לבנך, בן?
"הבן שלי אף פעם לא נשאר לבד. תמיד הייתה לי אחותי הגדולה מדלן, שגרה לידי בראשון לציון ועזרה לי המון. המקרה שלי הוא הוכחה לכך שאפשר לשלב בין ילדים לבין קריירה".
בניגוד למרגלית צנעני, שבנה אסף ממשיך אותה במוזיקה, הבן שלך לא בכיוון, אם אינני טועה.
"הבן שלי לא בכיוון. הוא לא שר, הוא לא עושה מוזיקה. אבל הוא אוהב לשמוע מוזיקה ויש לו אוזן מוזיקלית. אני משמיעה לו שירים שאני רוצה להקליט ומתייעצת איתו".
בן הוא חייל כעת. "הבן שלי משרת בצבא כנהג", היא מספרת.
יש זמרים ששרים שירי מחאה. ומה איתך?
"אני משתדלת לא לגעת בדברים כאלה, וגם משתדלת לא לדבר על פוליטיקה. זה ממש לא אני. למה שאדבר? הרי אני לא פוליטיקאית ובכלל לא במקום הזה. אני מדברת רק על המוזיקה. אם אפשר היה להביא את השלום דרך המוזיקה, זה היה יכול להיות דבר פנטסטי, ואז אולי אוכל להופיע במדינות ערב. הרי בעבר אמרתי שהחלום שלי הוא להופיע בבית האופרה של קהיר, מה שכרגע לא נראה שיקרה".
את משתדלת לא לדבר על פוליטיקה, אבל לא נשכח את תשדיר הבחירות שלך למען מרצ עם דנה ברגר.
"כשמזכירים לי את הקטע הזה, זה לא עושה לי טוב. שרתי שם למטרת פרנסה בלבד. מרצ היא מפלגה שאני לא מזדהה איתה. הרי באתי מבית דתי ואני ליכודניקית בדם. מי שדרבן אותי לשיר בתשדיר ההוא זה מי שהיה אז המפיק שלי, אלי בנאי, שהוא בשמאל. האמת? התלבטתי. פחדתי שיזהו אותי עם מפלגה שאין לי שום קשר אליה".
אגב, באשר להופעה בקהיר, זה כמעט קרה לך.
"בתקופה שלי עם אלי בנאי ביקרתי במצרים. לאחר שעליתי לקברים של אום כולתום ופריד אל־אטרש, היה לי שם דיבור עם מלחין גדול. תוך כדי דיבור איתו, זיהיתי בו הרבה פחד מקשר איתנו. הוא אמר שאין לו בעיה לתת לי שירים, אבל בלי השם שלו, אז ויתרתי".
איך הגעת לעידן רייכל, שכתב את השיר הקודם שהוצאת?
"הוא התקשר אלי ואמר: 'יש לי שיר מדהים בשבילך', והזמין אותי לאולפן שיש לו אצל ההורים שלו בכפר סבא. האמת היא שזה לא קרה פתאום. לפני שלוש שנים וחצי הוא אירח אותי בסיבוב ההופעות שלו".
איך היה?
"אני רוצה לומר לך שהאמן הזה משרה בי שלווה. כיף לעבוד איתו. נהניתי מכל שנייה עם עידן. היה תענוג לא נורמלי, והלוואי שיכתוב לי עוד. זה לא שלא מגיעים אלי שירים; דווקא שולחים לי המון. אבל היום אני מאוד מקפידה על האיכות של השירים ובוחרת אותם בפינצטה, מה שמאוד חשוב לי".
צריך טיפת מזל כדי לזכות בשירים טובים?
"צריך הרבה יותר מטיפת מזל".