אימתי שיובל דיין יולדת שיר חדש לאוויר העולם ונותנת לנו, המאזינים, את הזכות להאזין לו, זו סיבה למסיבה. לא כי היא "יובל דיין", זמרת שהפכה מותג לאיכות ורוח נעורים תמידית, אלא כי היא מצליחה לשפוך בכל פעם מחדש את נשמתה כמעיין מתגבר של כנות, טוהר ותום שדבק בה לכל אורך דרכה המוזיקלית.
ב"הסוף הטוב הזה", שירה החדש שראה אור היום (ראשון), מצליחה דיין להביא את הגרוב האתני, עימו היא מנהלת רומן לא קצר לאורך השנים. היא עושה זאת בצורה פולקלוריסטית ומסולסלת מתמיד ומפיחה בטקסט הכה איכותי, בוגר ו"גבוה" (יחסית לפזמונים שיש היום בשוק המוזיקה) חיים עשירים ומלאי תוכן החולקים כבוד לחומר ממנו קורצה סינגר-סונגרייטרית אמיתית ומשורר בכל רמ"ח איבריה ומילותיה.
המוזיקאית הצעירה רומנטית בצורה טוטאלית, עירומה מכל מניירות פלספניות של סטארית ברמתה, מחוברת היטב לטבע ולדימויים הממלאים את חייה ומהווים השראה עבורה. דיין מצליחה בקולה המלטף לרגש, לגעת ולשאת את המאזין למסע מכשף אל האמת הפנימית שלה, שבמקרה שלה, היא גם ישותה המוזיקלית.