נהלל
“נולדתי במקום הכי פסטורלי במדינה. היינו הולכים לקטוף פטריות ורקפות עוד לפני שהפכו לפרח מוגן. הייתה ילדות מוגנת ונפלאה, בדיוק כמו שכתב חנן יובל בשירו ‘אתם זוכרים את השירים’. זה היה מקום מיוחד לגדול בו, כזה שהייתה ויש עד היום מסביבו הילה. יהונתן גפן ואחותו נורית גדלו איתי, וכל המי ומי”.
להקת הנח”ל
“הלכתי ללמוד פיתוח קול בחיפה בהמלצתה של רבקה זוהר, שלמדה שם בקונסרבטוריון, ובמקביל התחלתי ללמוד בסמינר למורות. ההורים שלי רצו שיהיה לי מקצוע נורמלי, אבל חבר של קצין החינוך של להקת הנח”ל, ח”כ גדליה גל, אמר לו שיש מישהי מנהלל ששרה נורא יפה. מיד אמרתי שאני בטח לא אתקבל, אבל מול פאנל של בוחנים כקישון, טופול וטוביה צפיר, התקבלתי".
"‘זמרת גדולה הגיעה ללהקה’, החלו להפיץ לכל עבר ואני כמובן לא ידעתי על מה הם מדברים. התוכנית הראשונה, ‘מהנח"ל באהבה’, הייתה משהו בלתי רגיל. בדיוק החלה מלחמת ששת הימים, ירו על המשאית שלנו ונעמי שמר הצטרפה אלינו לאל־עריש. זו הייתה חוויה בלתי רגילה. היינו עם הלוחמים, זו הייתה גם מלחמה עם הילה: ירושלים שוחררה והיינו בכל המקומות בעזה, ביריחו ובגולן. השירים ‘ישנן בנות’, ‘הוא לא כל כך חכם’ ו’גשם בוא’ היו מאותה תוכנית מיתולוגית”.
גיורא גודיק
"עוד לפני שהשתחררתי, יורם קניוק, שהיה אז המנהל האמנותי אצל גיורא גודיק בתיאטרון, הפציר בי להתחתן עם אבי קורן מהלהקה כדי להשתחרר מוקדם ולהתחיל לעבוד בתיאטרון. אבל אני סירבתי, רציתי לשרת עד הסוף. אחרי הצבא עשיתי בחינות ל'איי לייק מייק' והתקבלתי לתפקיד של ילדה בת 14 (הייתי בת 20). אני זוכרת עד היום את המעריצות הצעירות שהיו בטוחות שאני בגילן. גודיק היה היכל החלומות, זה היה ברודווי: במה מסתובבת, חדרי איפור, מאפרות ומלבישות, דבר בלתי רגיל. בביקורות כתבו שגנבתי את הצגה. זה היה מפתיע מכיוון שבלהקה לא נתנו לי בכלל לשחק, ופתאום גיליתי שאני יכולה לא רק לשחק, אלא גם להצחיק, ועשינו 350 הצגות”.
”שלכם, שולה חן”
“האלבום הראשון. פנו אלי מ־CBS, מה שלימים הפך ל־NMC, חברת תקליטים מאוד גדולה שבאותה שנה החתימה את אריק איינשטיין, חוה אלברשטיין ואותי. כתבו לי גדולי הכותבים. יהונתן גפן כתב לי את ‘אוריה’ והייתה לנו אפשרות לקחת שירים ולתרגם אותם מבלי לפגוע בזכויות, כמו ‘בוא הביתה’ שאבי קורן (שלו הייתה נשואה כ־30 שנה – ט”ל) תרגם, ושירים של מיק ג’אגר. הייתה לי שם חממה נהדרת ודאגו לי. הם כל הזמן אמרו לי ‘את זמרת פופ’. זה היה תקליט פורץ דרך מבחינתי והביקורות היו נפלאות. אחר כך הוצאתי עוד כמה תקליטים, וגם תקליטי ילדים”.
פסטיבלי הילדים
“את הפסטיבל הראשון עשיתי ב־1971. ‘איך הרתיחה רמית חלב’ היה השיר שזכה במקום השני, ואיתי שר, והוא מאוד לא אוהב שאני מזכירה את זה, אורי כרמל, שהיום הוא ראש מח”ש. בהמשך שרתי את ‘איזה יום שמח’ ואחר כך את ‘אמא’, שזכה לשיר של כל השירים, למרות שבהתחלה אף זמר לא רצה לבצע אותו. אחר כך ספי ריבלין היה זה שפתח לי פתח לעשות קצת טלוויזיה. הוא זה שגילה אותי כקומדיאנטית בטלוויזיה החינוכית. אחרי שנים שלא הייתי בעשייה טלוויזיונית, אני חוזרת לעולם הילדים בקרוב בסדרה חדשה של דיסני. זו סגירת מעגל”.
“נפוליון - חי או מת”
“יום אחד אני מקבלת טלפון מנסים אלוני, שהוא רוצה אותי בהצגה חדשה – ‘נפוליון - חי או מת’. הוא אמר שהוא רוצה אותי בשמלה ירוקה וגב חשוף, ואני קצת חששתי, אבל הלכתי על זה. עשיתי שם שלושה תפקידים. זו הייתה פריצת הדרך שלי במה שנקרא התיאטרון הרפרטוארי הקלאסי. ההצגה הזאת הייתה נפלאה, ואלוני מבחינתי באמת היה המאסטר של עולם התיאטרון. הוא מאוד אהב אותי. לא היו לנו הרבה הצגות כי הביקורת קטלה את זה, לצערי, אך זו הייתה הצגה מופלאה. הוא כתב: ‘רק על הבמה מתים וקמים לתחייה, אבל בחיים זה לא קורה’.
נעמי פולני
“נפגשתי איתה בשירי תנועות הנוער, ואיך לומר, היא לא הייתה קלה, וזאת בלשון המעטה. העבודה איתה הייתה ארוכה ומעניינת ולמדתי ממנה המון, ולדעתי היא צריכה לקבל את פרס ישראל. איתה נפגשתי עם כל מיני שירים שההורים שלי היו שרים, והחוויה לצדה הייתה אחת המרגשות והמלמדות”.
ניו יורק
“אבי קיבל הצעה לנסוע לניו יורק לשליחות של קרן קיימת. בהתחלה נבהלתי, אבל בסוף נסענו ולמדתי שם משחק אצל סטלה אדלר וריקוד אצל אלווין איילי. חיינו שם בשנים 1976־1978, ראיתי המון הצגות, נפקחו לי העיניים והעולם היה גדול. ניו יורק הייתה מאוד אינטנסיבית, ובין הלימודים להופעות גם נולד בני השני איתמר. זאת הייתה תקופה נהדרת. אני זוכרת שאמרתי לאבי: ‘אולי נישאר עוד שנה?’. בסוף שנתיים הספיקו, והיינו צריכים לחזור”.
“ברנשים וחלומות”
“חזרנו מאמריקה היישר לסט של ‘ברנשים וחלומות’ – מה התחיל בתוך דבר קטן והפך לשובר קופות. שרנו שירים מתורגמים ממחזות זמר עם אילי גורליצקי, חנה לסלאו, ירדנה ארזי וששי קשת. להפקה שלא חשבנו שתצליח היו 350 הופעות, כולל מסע מיוחד לגרמניה. אבי, בעלי לשעבר, תרגם את רוב השירים, ובכלל אבי צריכה להיות תחנה בפני עצמה. הוא לא רק העזר כנגדי, הוא גם כתב את שיריי היפים ביותר”.
סבתא שולה
“יש לי שבעה נכדים משני ילדיי, מילי ואיתמר. מסיימות את השבעה תאומות. מיקה בת ה־16 היא הגדולה, אחריה יונתן בן ה־13, וישנם גם איה וגיא ונגה, מעיין ונעמה. הנכדים הם חמדת ומשוש חיי. אני משתדלת להיות סבתא טובה, לראות אותם כמה שיותר, והקטנות קוראות לי ‘סבתא שולה חן’”. ד
ב־3 באפריל בשעה 20:00 תופיע שולה חן במופע "בלדה לאישה", שיוקדש לשיריה של תרצה אתר, במסגרת פסטיבל "ימי זמר" בתיאטרון חולון