מני בגר: "רבים אומרים לי שהתפספסתי, אך אני לא מרגיש כך"

באוגוסט 1981 לא יכולתם לפתוח רדיו ולא לשמוע בלופ את השיר "זה היה ביתי", שמבצעו, בעל הקול החם והמחוספס, מני בגר, נחשב לאחד הרוקרים המבטיחים והבולטים באותו עשור. בגר היה אז מכונת להיטים משומנת, שחוץ מ"זה היה ביתי", סיפקה לא מעט להיטים, אשר במרוצת הזמן קיבלו את הטייטל "קלאסיקה": "בוקר של חמסין", "דואט פרידה" (עם גלי עטרי), "הולך למערב" ועוד.

בגר (65), שנחשב בשנות ה־80 להבטחה הגדולה של הרוק הישראלי, לא מתרפק על העבר ולא חי בתחושת החמצה. "הרבה אנשים אומרים לי שהתפספסתי", הוא מודה. "אבל אני לא מרגיש ככה. אני לא מתגעגע לתקופה ההיא. אני לא נוסטלגיסט. כל דבר בזמנו ולכל דבר יש את התקופה שלו. בן אדם צריך למצוא את עצמו בכל זמן נתון בחיים, ולא להתעסק יותר מדי בעבר. אני מסתכל באופטימיות אל העתיד, למרות שהגיל עושה את שלו. לא הייתי חוזר עכשיו 30 שנה אחורה ואומר לעצמי: 'הייתי היום עושה את זה אחרת'. אני לא מתעסק בזה. אני מתמקד רק בכאן ובעכשיו".

בעניין הכאן והעכשיו, בימים אלו הוציא בגר סינגל חדש שכתב והלחין, "המכתב", שמצטרף להופעותיו ברחבי הארץ, והוא מודה שהביקוש של הקהל לרוקנרול נמצא במגמת ירידה. "זה לא סוד שהרוקנרול נמצא היום בשוליים", הוא אומר. "אני מופיע המון, והקהל שמגיע להופעות כדי לשמוע רוקנרול מתמעט מרגע לרגע. מי שנאמן לצלילים הללו הם בעיקר אנשים יותר מבוגרים. אבל לפעמים אני רואה שיש גם מעט חבר'ה צעירים, שמתחברים לסאונד הזה. זה יישמע לך אולי קצת אולד פאשן, אבל אני עדיין נאמן לרוקנרול".

מה דעתך על המוזיקה הישראלית העכשווית?
"אני מתעדכן כמו כולם בכל מה שקורה, ואם לומר את האמת, אני לא מתחבר לכל הדברים. הייתי שמח לשמוע קצת יותר עומק, תוכן ומהות בשירים. אני עדיין אוהב את השירים שיש בהם משמעות למילה, אבל אין מה לעשות, אני רואה לאן העולם הולך".

אתה לא מרגיש צורך להשתנות עם הזמנים?
"בעשייה המוזיקלית שלי עדיין נשארתי נאמן לנגינה החיה, לעשיית המוזיקה בטכנולוגיה ובדרך ההיא. הרי באתי מהעולם האנלוגי. אבל עם זאת, אני משתדל למזג זאת עם הטכנולוגיה העכשווית בתחום הסאונד כי בכל זאת, זמנים משתנים".