ובכן, עשינו את זה. רק חסר היה שלא. אם לא כן, אחרי מסע שכנוע עצמי חסר תקדים, שישראל חייבת לזכות לאחר בצורת של עשרים שנה בזכייה באירוויזיון, במדינת מאניה-דיפרסיה כשלנו, תוך כדי תנודות עצבניות בין מצבי-רוח קוטביים, לא מן הנמנע שאי אלה מהחבר'ה היו קופצים, לא עלינו, ממרומי מגדל שלום במקום אל בריכת עיריית תל-אביב.
אין ברצוני להיות משבית שמחות, רגע לפני שאויבנו שמעבר לגבול יעשו זאת חלילה, אבל הייתי מציע להירגע לשנייה-שניותיים ולנסות לבחון מה, בעצם, קורה לנו. ראשית, יש לנו מנצחת - ובגדול. נטע ברזילי, כפרה עליה, טיפסה בזכות אל האולימפוס וקטפה בנחישות ראויה לציון את זרי התהילה, רק שה"שכונה" יצאה איכשהו מכלל איזון.
"היטיב" לייצג אותה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ששכח להרף עין את האיום האירני מסוריה ואת נחשולי האש והשנאה בגבול הרצועה ואולי בתקווה לקושש עוד מנדט או שניים לתעתועי הסקרים מצא פנאי להחליף דאחקות עם הזוכה המאושרת, מבלי לשכוח להזכיר את שרה ואת הילדים. ואיפה קאיה או ממלאת מקומה?
ביבי, כפי שקראה לו נטע בסחבקיות, מרוב התלהבות לברך, לא חשוב על למה, הוא, כמו אח"מים אחרים שהתקשרו לקלס ולשבח את הזוכה המאושרת, לא שם לב לכך שהצעצוע-של-שיר נקרא "Toy" בלי מילה עברית לרפואה ("חוץ מ-א א א אני לא בובה", כמובן). מה יש, הזמר הפורטוגלי יכול היה לנצח אשתקד בשפת אבותיו ולהביא את האירוויזיון לראשונה לארצו, ואגב כך דיבר לא יפה על נטע שלנו, ששרה באנגלית. היכן אליעזר בן-יהודה כשצריך אותו.
יצוין שלרובו של השיר היה לחן סוחף דיו, מקצה שיפורים ראוי לציון ל"גולדן בוי". אולי יסכים הדייר מרחוב בלפור, שאפשר היה לנצח בלי קרקורי התרנגולת (האמנם משנים את שם השיר ל"ריקוד התרנגולת"?) והפרצופים המוגזמים של נטע. הלו, זאת תחרות זמר, לא במת הצחקות. כאן המנצחת שלנו נגררה לכך דווקא באירוויזיון רגוע, יחסית, נטול מפלצות, לשם שינוי, פרט לזמר ההונגרי, שכמעט דרדר את קולו למצב של טוטאל-לוס ולהשתוללות המסוימת בהופעתה של נציגת סלובניה. לאה סירק, זה שם יהודי, זה?
למרות תרועות הניצחון, בל נתעלם מכך שזה כמעט חמק לנטע מבין האצבעות. בהצבעת השופטים, המתבססת לרוב על כל מיני שיקולים של שמור לי ואשמור לך, היא זכתה מהם בחמש פעמים דוז פוא בלבד. אלמלא השינוי המבורך של שקלול הצבעת הקהל, שעליו קשה כנראה לעבוד, היה נגזר על נציג ישראל לנסוע באירוויזיון הבא לניקוסיה או ללרנקה. ועם אסטוניה, מדינה באלטית שיש לה קשרי תרבות ערים עם ישראל - והפעם לא נתנה לישראל שום קול לא מצד השופטים, לא מצד הקהל, עוד נבוא חשבון.
נ.ב. מחמאות לשדר הרכש של התחרות שגייסה "כאן" משידורי קשת. ארז טל הפגין הנחיה רהוטה ופטריוטית גם כשלרגעים דומה היה שתקוותנו הולכת לאיבוד.
לבסוף, אנחנו עם הפנים לאירוויזיון בשנה הבאה בירושלים הבנויה. שעה שמתחילים להתווכח אם לקיים אותו בארנה, או בטדי, הייתי מציע לא להחמיץ את ההזדמנות ולגייס כותבים מהשורה הראשונה כדי לרומם את שם ישראל בין הגויים. לא רק אלה שכתבו הפעם.