אמי נעמי
“נולדתי בתל אביב להורים ניצולי שואה שהגיעו לארץ מפולין. אמי נעמי הייתה זמרת נפלאה בתיאטרון היידש בפולין ובארץ. היא הייתה ההשראה שלי, התרגשתי לראות אותה מופיעה ולמדתי ממנה הרבה. היא תמכה בי, ובעצם, כל הוויית השירה שלי באה ממנה”.
תיאטרון
“החלום שלי היה להיות זמרת בתיאטרון, כמו אמא שלי. למדתי בתיכון ‘רננים’ , ’תלמה ילין’ של אז. במגמת הדרמה נחשפנו לשייקספיר, ברטולד ברכט, קורט וייל ולשחקנים־זמרים נפלאים כמו זהרירה חריפאי, חנה מרון, יוסי בנאי ועוד. שרתי ‘סוראביה ג’וני’ ו’ירח באלבמה’, שם רציתי להיות. בגיל 16 התחלתי להופיע באופן מקצועי עם יגאל בשן כצמד. יגאל היה בן כיתתי, והתחלנו לשיר יחד בהפסקות. הופענו יחד כשנתיים”.
מות אבי
“כשהייתי בת 12, נפטר אבי. זה היה מהפך כואב בחיי, עצב שסחבתי איתי זמן רב. מות אבי שינה לי תפיסות עולם. הבנתי שמה שהבנתי עד אז כ’אלוהים’, זה משהו שונה, לא משהו שיושב למעלה ונענה לתפילותיך, אלא אנרגיה כלשהי שמאפשרת לך להתפתח רוחנית ושיש דרך לעשות זאת. הרגשתי תחושת אחריות לגורלי: כלכלית, יצירתית ומשפחתית”.
אהוב בסיירת חרוב
“בצבא שירתי בלהקת פיקוד המרכז . התנסיתי באינספור הופעות מול קהל של חיילים. שם קיבלתי את שיר הסולו הראשון שלי: 'יש לי אהוב בסיירת חרוב’ שהפך להיסטוריה”.
הכל עובר חביבי
ב־1975 הכיר לי אמנון ברנזון (שבכמה הפקות שלו השתתפתי אז) את שלישיית ‘אף אוזן גרון’ – עמי, קיקי ויובל. הוא חיבר אותנו לצדי צרפתי, אהוד מנור ואלדד שרים, שבעצם יצרו את ‘הכל עובר חביבי’. כאן חלה התפנית שלי מתיאטרון לשירה בלבד, אף שלשמחתי עשינו בלהקה הרבה דברים תיאטרליים והתמחינו בשירה הרמונית, בעיבודים נפלאים ונדירים של אלדד שרים. ברור שהכל עובר חביבי היה בשבילי משהו מכונן בקריירה ובחיים, נקודת ציון – החיים לפני ואחרי, השפעה לכל החיים ומקור כוח. הופענו יחד 15 שנה עד שפרצתי לקריירה עצמאית”.
״עלובי החיים״ ו״אחים בדם״
"בהפקה הראשונה שנעשתה בארץ של המחזמר 'עלובי החיים' בתיאטרון הקאמרי, שיחקתי את אפונין. חזרתי לאהבתי הראשונה, מחזות זמר ותאטרון. ההפקה הייתה חוויה מרגשת לכל המשתתפים: דודו פישר, ריקי גל, ליאור ייני, יובל דור, טל אמיר, אבי טולדנו ועוד רבים וטובים. בהמשך, שיחקתי את גברת ג'ונסטון בהפקה הראשונה של המחזמר 'אחים בדם' ,שאותו הביא לארץ המפיק גיורא קירשמן".
ירוסלב יעקובוביץ'
"הוא אחד המוזיקאים ונגני הסקסופון הנפלאים שהיו לנו כאן. הוא כתב לנו עיבודים נפלאים לשירים כמו 'מדרגות הרבנות' ו'האורח', וכתב לנו בין היתר את השיר 'לילה בכרך'. למדנו ממנו הרבה מאוד. ירוסלב ואני העלינו יחד ערב של דואט, שירה וסקסופון, עם חמש נגניות נפלאות, והופענו איתו כשנתיים עד שעזב את הארץ. אז התחברתי לפטר ורטהיימר, נגן כלי הנשיפה שהיה ועודנו השראה לכל נגני כלי הנשיפה בארץ. הייתה לי הנאה צרופה להופיע עם שני הענקים האלו".
החיבור לאופרה
“בתחילת שנת 2000 הופעתי כשנה ברחבי אירופה עם זמר הטנור יבגני שפובלוב במופע של קרן היסוד. אחרי המסע הזה העלינו בארץ את המופע המשותף שלנו ‘דואט’, שהיה חיבור של שירים ישראליים ואופרה. נזכרתי בגנים האופראיים שהורישה לי אמא שלי, ונחשפתי ולמדתי לאהוב יותר ויותר את עולם האופרה, שמאפשר לעוף עם האמוציות והדרמה. המשכתי את האהבה הזאת במופע נוסף עם שלושה טנורים נפלאים מהאופרה הישראלית, שביים צדי צרפתי והפיק מוזיקלית אוהד חיטמן. עם המופע הזה אנחנו מופיעים עד היום. את כל ההפקות שאנחנו מעלים מנהל מוזיקלית דרור אלכסנדר, הפסנתרן שאיתי כבר שנים רבות, והוא עוגן ויציבות ומורה בשבילי”.
שירה ביידיש
“השנתיים האחרונות היו פרידות כואבות מאמא שלי ומאחותי ריקי, שהלכו לעולמן. אמא, שהייתה חום ואהבה והשראה, ואחותי שהייתה עוגן ותמיכה וקבלה ללא תנאי. רצה הגורל ובדיוק לשנה האחרונה תוכננה ההפקה ביידישפיל של "משפוחה כן בוחרים", עם האחים אסנר ונתן דטנר, שהנושא שלה היה משפחה. מצאתי את עצמי עושה ריפוי לעצמי על הבמה, בחיבור לשירים שאמא שלי הייתה שרה לי בילדותי, וסיפורים על משפחתי וילדותי. אף פעם לא הייתי מסוגלת לשיר ביידיש, כי השפה הזו הייתה קשורה אצלי תמיד לסבל ולכאב שהוריי עברו בשואה. הפעם שרתי, והוצאתי את הכאב והגעגוע לאבא, לאמא ולאחותי”.
חיבורים
“אני מרגישה צורך כל השנים להמשיך ולהקליט שירים חדשים, מה שעושה לי חיבורים מרגשים ומעניינים עם יוצרים נפלאים. כמו למשל שלמה ארצי, שכתב לי שיר לאבא ‘תגיד לי' והגשים לי חלום - לשיר שיר געגוע ואהבה לאבא; וכמו החיבור עם הזמר והיוצר עופר בשן, שכתב לי שיר שהוצאתי עכשיו לעולם, 'וכשאתה תלך'. אני נהנית מהחיבורים האלה, שעוזרים לי להמשיך לשיר וליצור, ומהחיבור עם אנשים מקסימים ומעניינים”.
המופע המשותף של שלומית אהרון, הכל עובר חביבי והטנורים יתקיים הערב (27 במאי) בהיכל התרבות בתל אביב